על הספרים המומלצים

 

קודם כל תודה לכל אלה שקראו והגיבו. כצפוי נושא החניה הוא המעורר ביותר לתגובה ואני מבטיח לחזור ולהתייחס לחלק מהטיעונים שהועלו בתגובות. אבל היום אני רוצה לכתוב קצת על הספרים המומלצים שלי.

הראשון, The Death and Life of Great American Cities, נכתב על ידי ג'יין ג'ייקובס, עיתונאית בניו יורק בתחילת שנות השישים. הספר נבע בין השאר מהניסיון שלה במאבקים לשימור של גריניץ' וילג' מול פינוי ובינוי מחדש ופיתוח תחבורתי שהרסו בשנות החמישים והשישים חלקים נרחבים בערים בארה"ב ובאירופה. הספר מיוחד ורלוונטי עד היום משום שהוא מסתמך קודם כל על התבוננות מעמיקה בסביבה העירונית הבסיסית ביותר, הרחוב, המדרכה, גנים ציבוריים, וכן משום שהיא מנסחת אולי בפעם הראשונה את סוג הבעיה שמהווה העיר. העיר היא מורכבות מאורגנת (organized complexity). בשנים האחרונות מדברים בנושא זה רבות בהקשר של ביולוגיה, אקולוגיה ומדעים אחרים, אבל היא כתבה זאת ב – 1961.
(לדיון עכשווי בנושא מורכבות, מדע ואדריכלות ניתן להגיע כאן)
אחד מהרעיונות המעניינים של ג'ייקובס שלא הובן במיוחד היה שבעיר הגדולה, המצב הטבעי הוא שרוב האנשים שאנחנו פוגשים ברחוב הם זרים לנו. והמפגש הזה עם אנשים זרים איננו רק ברחובות הראשיים או במקומות מסוימים, אלא על סף ביתנו. המצב הבסיסי הזה הוא מצד אחד מקור כוחה הכלכלי והתרבותי של העיר, ומצד שני הוא גם הרה סכנות – כל זר מהווה גם סכנה פוטנציאלית. ג'יין ג'ייקובס מתארת באופן מרתק איך רחובות העיר פועלים כדי לתווך בין תושבים וזרים ואיך כאשר הם מתוכננים נכון הם מייצרים את הבטיחות בעיר שהיא התנאי לכך שהחיים בעיר יתנהלו באופן תרבותי ועל ידי כך יוכלו תושביה למצות את הפוטנציאל הרב שנוצר בריבוי המפגשים האקראיים שבה.

השני, A Pattern Language נכתב על ידי חבורה בראשותו של קריסטופר אלכסנדר (אתר). ביניהם גם ישראלי אחד: שלמה (סולי) אנג'ל. השאלה ששאלו את עצמם המחברים הייתה: מדוע סביבות שנוצרו על ידי חברות מסורתיות הרבה יותר נעימות למגורים, עבודה ושהייה מאשר סביבות שנוצרו במאה האחרונה? התשובה שלהם הייתה שסביבות אלה נבנו מתוך קשר ישיר הרבה יותר בין המשתמשים ובין המתכננים והבונים. לפעמים זוהי זהות גמורה, במובן שאנשים מתכננים ובונים עבור עצמם, אך לרוב זה נעשה בקשר ישיר בין הלקוח והבנאי. אולם מעבר לכך , בחברות מסורתיות ללקוח ולבנאי הייתה שפה תרבותית משותפת, ציפיות דומות, וכאשר הם דיברו על המבנה או על מרכיבים ממנו שניהם ידעו על מה מדובר – הדבר היחיד שנותר להם לעשות היה להתאים את המרכיבים האלה לאתר הספציפי. מרכיבים אלה כונו על ידי אלכסנדר דפוסים (patterns), והמיוחד בהם שהם יוצרים מערכת שהיא כמו שפה במובן שניתן לצרף מרכיבים שונים זה לזה ברמות שונות של התכנון ובכל פעם נוצר משהו חדש.
אלכסנדר ושות. יצאו להגדיר שפה כזו שתתאים לזמננו, על ידי ניתוח של סביבות קיימות שעובדות כמו שצריך, ועל ידי ניתוח של הידע שהיה קיים אז על סביבות והתאמתם לאנשים. הקריטריון שהנחה אותם גם הוא היה מהפכני. הדוגמאות לכל דפוס, והדפוס עצמו היה צריך לעורר באנשים תחושה טובה, נוחיות, התאמה בין הסביבה והתחושות האנושיות. ההנחה שלהם הייתה שסביבה טובה באמת, תגרום לאנשים להרגיש טוב ללא הבדל מוצא ורקע תרבותי.
הספר מגדיר 253 דפוסים החל מהרמה האזורית: “אזורים עצמאיים" הוא הדפוס הראשון, ועד לרמת פרטי הבניין. מאז הפך הספר לאחד מרבי המכר בנושאי אדריכלות, למרות שזבה לקיתונות של ביקורת דווקא בקרב אדריכלים. יתר על כן, בשנות ה – 80 זכה הספר לחשיפה בקרב קהילת המתכנתים שמצאו את הגישה של שפת הדפוסים שימושית לבניית תוכנות מורכבות, והיו לו גם יישומים בחינוך ובתורת הארגונים.

הספר השלישי The Boulevard Book הוא ספר שאני אחד ממחבריו, זהו פרי מחקר של כ – 10 שנים שעליו עבדתי יחד עם מורי מברקלי אלן ג'ייקובס וחברתו לחיים ולעבודה אליזבת מקדונלד. הספר עוסק בשדרות רב-מסלוליות ניתן לראות דוגמא לשדרה כזו בתמונה ממול.

השאלה ששאלנו את עצמנו בתחילת המחקר הייתה: מדוע רחובות אלה, הנמנים על הרחובות הנפלאים ביותר בעולם נחשבים על ידי מתכנני הדרכים המודרניים למסוכנים, ולפי ההנחיות הקיימות היום כמעט ולא ניתן לבנות כמותם. התשובה לשאלה לקחה אותנו למסע על פני 4 יבשות, וכ – 300 שנה של תכנון רחובות. מצאנו שלא רק שרחובות אלה אינם מסוכנים יותר מרחובות רגילים המקבילים אליהם בתפקודם העירוני ובכמויות כלי הרכב שנוסעים עליהם, אלא שיש להם היכולת לשלב לאורכם בצורה נוחה ומעניינת בין סוגים שונים של תנועה, ולאפשר לרחובות ראשיים בעיר להיות גם מובילי תנועה ראשיים, וגם רחובות שנעים להולכי רגל ללכת בהם ולשהות בהם. בעקבות הספר תכננו אלן ואליזבת שדרה כזו בסן פרנסיסקו במקום קטע של אוטוסטרדה שנהרס בעקבות הנזק שנגרם לו ברעידת האדמה מ – 1989, ואני שותף בימים אלה בהצעה לתכנן מחדש את דרך פתח תקווה כשדה רב-מסלולית

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יודן רופא  On 11 בנובמבר 2004 at 16:18

    לצערי יש מעט – אשתדל להוסיף כמה

  • טלי לרנר  On 11 בנובמבר 2004 at 15:59

    לטובת אוהבי השפה העברית שבינינו?

  • יודן רופא  On 8 בנובמבר 2004 at 10:23

    ג'ימי,

    חשבת על גוגל הנה מה שחיפוש בנושא ארגוני נכים העלה:
    http://www.tapuz.co.il/index/proceed.asp?c=211

    לבד אנחנו יכולים לעשות מעט מאוד.
    ועוד דבר – את התשובה הזו הייתי צריך לתת לך באופן פרטי לדואל שלך. להבא תגובות ללא דואל ימחקו.

    יודן

  • ג'ימי  On 8 בנובמבר 2004 at 9:54

    שלום יודן, שמי ג'ימי ואני חרש מלידה.

    אני עובד בתור שליח בסופר של בבלי והכל בסדר חוץ מזה שאני לא שומע בכבישים שמכוניות באות ולפעמים אני נדרס.
    זה מאוד מסוכן.
    אתה בתור אדריכל (או ארכיטקט?), מה יש לעשות כי כבר נמאס לי.

    תודה ג'ימי

  • יודן רופא  On 8 בנובמבר 2004 at 9:45

    תכנון רחובות הפךבמשך המאה ה – 20 להיות נחלתם של מהנדסים אזרחיים. ונעשה על פי הנחיות מקצועיות שפותחו בעיקר על ידם. בספרי ההנחיות, וגם בקרב הקהילה המקצועית רחובות אלה נחשבים מסוכנים ומסובכים. הסיבה היא שהמאפיין את הרחובות הללו שהם מחולקים לשלושה מסלולים. במרכז ישנו המסלול המרכזי שנועד לתנועה עוברת מהירה יחסית. משני הצדדים ישנם מסלולים צרים יותר לתנועה מקומית וחניה, המופרדים מהמסלול המרכזי על ידי איי תנועה. הצורה הזו מייצרת צמתים מורכבים יותר מאשר רחובות רגילים, ובעיקר משום כך הרחובות הללו נחשבים למסוכנים על ידי המהנדסים.

  • גרי אפשטיין  On 8 בנובמבר 2004 at 0:48

    אתה כותב:
    "השאלה ששאלנו את עצמנו בתחילת המחקר הייתה: מדוע רחובות אלה, הנמנים על הרחובות הנפלאים ביותר בעולם נחשבים על ידי מתכנני הדרכים המודרניים למסוכנים?"

    האם זה מה שבאמת כתבת?
    אם כן אז אני לא מבין.
    מה מסוכן בהם?
    הרי אלה רחובות יפים ואתה אומר את זה ואח"כ אתה אומר שהם מסוכנים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: