ביקור בלונדון

מרילבון (Marylebone)

התאכסנו ליד בייקר סטריט, מקום מושבו האגדי של שרלוק הולמס, והמוזיאון של מאדאם טוסו, שאני חושב שקצת ירד מגדולתו בשנים האחרונות. זהו אזור שאני מאוד אוהב בלונדון עוד מלפני עשרים שנה כשגרתי שם בנעורי אחרי שהשתחררתי מהצבא. המיוחד בו הוא בתים מאוד פשוטים, מאוד נקיים, ועדיין יש בו מגורים של אנשים רגילים, משרדים וברחובות המסחריים חנויות קטנות ומעניינות לפעמים.

בתמונה למעלה ניתן לראות את אחד הרחובות הללו. שום דבר מאוד מיוחד הכל מאוד פשוט. גם הבניינים מאוד פשוטים ובסיסיים ועם מעט מאוד קישוט. ברקע אחד מאותם גנים אנגליים שנותן את האופי המיוחד כל כך לאזורי המגורים של בריטניה שנבנו במאה ה- 18 וה – 19.

בחלק מהרחובות הללו נקטה העירייה מדיניות של מיתון תנועה. כמעט לא שמים לב אבל הצומת שבתמונה למטה מוגבהת לגובה המדרכות. כך הולכי הרגל אינם צריכים לרדת מפלס והמכוניות צריכות להאיט קצת כמו בפס האטה. כמו כן ישנם העמודונים הקטנים שמצרים קצת את הרחוב ונותנים תחושת הגנה להולך הרגל כאשר הוא חוצה את הכביש.

פיתוח נדל"ני ישן וחדש

התמונות הבאות מראות דוגמאות של פיתוח ספקולטיבי (מה שנקרא בימינו פיתוח נדל"ניסטי) מסוף המאה ה – 19. שני הבניינים שבצד הם חלק מרביעייה של בניינים שנראים זהים לחלוטין.  אלו אינם בתים בודדים בסגנון האנגלי של בתי טור שלכל אחד כניסה וחדר מדרגות פנימי, אלא בתי דירות. ניתן לראות שהמרחק בין גרמי המדרגות הוא של ארבעה מפתחים, ולא של אחד. כמו כן הגובה בן 5 הקומות (כולל קומת חצי מרתף) מלמד שכבר במקור היו בבניינים אלה מעליות, או שבקומות העליונות גרו אנשים ממעמד נמוך יותר. למרות זאת הבניינים משתמשים באותה שפה של הבניינים החד משפחתיים שמהם היתה מורכבת לונדון (היום רוב הבניינים הללו פוצלו לדירות משנה)


התמונה הבאה גם היא מאזור של פיתוח נדל"ני. זהו אולי הפרוייקט הגדול ביותר שנעשה בלונדון במאה ה – 19, על ידי נסיך הכתר. הכוונה לפרוייקט שתחילתו בככר פיקדילי, רחוב רג'נט התחתון (עד ככר אוקספורד), העליון (עד הכנסיה) והמשכו בגרייט פורטלנד פלייס, ריג'נט קרשנט, וריג'נטס פארק. כל זאת כדרך לבנות מגורים, חנויות ומשרדים ולפתח נחלה שהיתה שייכת לנסיך. פרוייקט זה שתוכנן על ידי ג'ון נאש הוא אולי פרוייקט התכנון האורבאני הגדול ביותר שנעשה בלונדון עד המאה ה – 20.
לפעמים גם גדר יכולה לעשות מקום. הגדר מפרידה בין הרחוב הציבורי והגן הפרטי ששיך לדיירים של הבניינים שמסביב (תמונה למעלה). כך הציבור יכול להנות מהנוף והירק במרחב הציבורי, גם אם אין הוא יכול לעשות שימוש בשטח. עם השנים חלק מן הגנים הללו נקנו על ידי העיריות ונפתחו לציבור הרחב. זאת שיטה מעניינת להרחיב את התחושה של שטחים ירוקים בעיר, מבלי להעמיס את הוצאות התחזוקה על כתפי הציבור.

התמונות הבאות מראות את אזור Paddington Basin. בסמוך לתחנת הרכבת של פדינגטון. לפני 22 שנה עבדתי במשרד אדריכלים שהיה ממוקם בצד השני של המעגן הזה. בבניינים הנמוכים שרואים במטושטש במרכז התמונה. אז היה המעגן, ששימש כנקודת קצה לסחורות שהגיעו ללונדון מכיוון בירמנינגהם, ואוקספורד באמצעות תעלת הגרנד יוניון  (על מערכת התעלות של אנגליה בהזדמנות אחרת ואפשר לקרוא עליה גם כאן). תעלת גרנד יוניון מתחברת לא רחוק ממקום זה לתעלת ריג'נט (אותו נסיך הכתר שבנה את פארק ריג'נט ואת הפיתוח שסיפרתי עליו למעלה) היוצאת מן התמזה ממערב ללונדון, מקיפה את מרכז העיר לונדון מצפון, עוברת בשוק קמדן לוק, באיסלינגטון, ומתחברת חזרה על התמזה ממזרח לסיטי. אז, היו סביב המעגן מחסנים ישנים ונטושים. היום האזור הזה עבר פיתוח מחדש למרכז משרדים, מגורים וחנויות. הכל נראה מאוד חדש ומאוד מעוצב – אנשים עדיין חסרים.
עם זאת אפשר להוסיף מלה של ביקורת על חוסר הרגישות של המתכננים למבנה של הסביבה. אחד המרכיבים החזקים ביותר של המעגן היה שהוא היה מלבן צר וארוך של מים בין שורות בנייני מחסנים. האדריכלים של הפרוייקט הזה שברו את השלמות הזו בשתי צורות: האחת הוא בקרבה הגדולה מדי של הבניינים משמאל אל הגדה של המעגן, ועל ידי כך גימוד של גוף המים. והשניה היא חצייתו של המעגן על די מבנה וגשר משונים, ועל ידי כך האגן הגדול והארוך, הפך לשני אגנים קטנים יותר וחלשים יותר מבחינת הנוכחות שלהם.

בודדה בסטארבאקס

 

כשאין אנשים אפשר להציב אותם – זהו פסל של איש בקנה מידה אמיתי. ממולו יש פסל של איש נוסף שנראה הולך בכיוונו, אבל התנועה הקפואה מסגירה את היות הקומפוזיציה פסל, לעומת זאת כאשר מבודדים את האיש העומד קשה ברגע הראשון להחליט אם הוא אמיתי או לא. מאחור ניתן לראות את סוג הבניינים שהיו כאן פעם.

 

קצת הלאה משם נמצאת ונציה הקטנה – פינת חמד בלב לונדון שבה התעלה הופכת למשך כחצי קילומטר מגב לחזית. במקום להיות בין חצרות הבניינים, היא נמצאת בין שני רחובות ובחזית הבניינים – כמו התעלות באמסטרדם.

הנהר כרחוב הראשי של לונדון והדוקלנדס

 

הביקור הזה בלונדון, היה בשבילי גם קצת נסיעה אל העבר. אל מקומות שהייתי בהם כשגרתי שם שנתיים וחצי לפני 24 שנים, ואל מקום שהייתי בו בפעם האחרונה עם אבי כשהייתי בן 13. במשך כל השנים שגרתי בלונדון מעולם לא שטתי בסירה על התמזה, ולא חזרתי שוב למצפה הכוכבים של גריניץ', שהוא המקום שמתחיל שם הזמן (קו האורך – 0), ושבו ביקרתי בפעם היחידה באותו ביקור בלונדון עם אבי שהיה מתנת הבר-מצווה שלי. החלטנו לשוט על התמזה בסירה מהמזח ליד הפרלמנט, ועד גריניץ'. בדרך רואים את כל ההיסטוריה של לונדון נפרסת לפניך, ומבינים עד כמה שהתמזה היא בעצם הרחוב הראשי של העיר, עורק החיים שלה ומקור עושרה. רואים גם את הפיתוח המדהים של השנים האחרונות לאורכו בכל האזור שהיה בזמנו הנמל של לונדון, ואשר עובר פיתוח מחדש בעיקר למגורים יחד עם מרכז עסקים חדש.
בתמונה שמעל, יצאנו כבר מהעיר לכוון מזרח. ניתן לראות את הכיפה של כנסיית סט. פול מצד ימין לגשר המבצר של לונדון. יש תחושה מאוד חזקה שהגשר הזה, והמבצר שלידו היוו בעצם את השער של לונדון. הנמל ברובו התפתח, כפי שפעם היו גם השווקים מהשער הזה והחוצה – כלומר "בשערי העיר".
התמונות הבאות מלוות את השיט הזה, כאשר אני מפנה את המצלמה לשני הכיוונים אל פרוייקטים של שיקום בנייני הנמל כמגורים, ופרוייקטים חדשים לגמרי.

 

ניתן לראות בתמונות האלה כמה מהכנסיות הישנות וכן בתמונה הימנית את מגדלי המגורים שתוכננו בשנות ה – 60, ללא כל התייחסות לסביבתם ולנוף של הנהר.

 

חלק מן הפרוייקטים אפילו די יפים. אבל הסך הכל הוא די מבולגן כפי שניתן לראות בתמונה מעל. יותר מדי נסיונות שונים, ויותר מדי מאמץ מצד כמעט כל פרוייקט להיות "מיוחד."

 
בתמונה משמאל נראה מזח קנרי (Canary Wharf) שהוא המע"ר החדש של לונדון. הפיתוח של האזור הזה שנעשה על ידי חברה אחת, תלוי בפיתוח של רשתות התחבורה של לונדון כדי להביא לכאן את העובדים, ואת הקונים והמבלים. אם אני זוכר נכון בנויים בו משהו כמו 1.5 מיליון מ"ר של משרדים ומסחר (כבר היום), ובעתיד זה צריך להגיע לשני מיליון. כדי לשרת את האזור הזה הוארך קו התחתית ג'ובילי עד למרכז, ונבנתה הרכבת הקלה של אזור הרציפים. כרגע נמצא בתכנון וקידום (זה הצריך חוק של הפרלמנט). קו חדש של רכבת תחתית (חיבור חוצה לונדון), שיחבר את אזור פדינגטון (ראו לעיל) עם מזח קנרי דרך כל לונדון. 
רק בדרך חזרה, שגם אותה עשינו עם ירידת הערב גם כן בסירה, התחלתי להבין מה מטריד אותי בפיתוח הזה. למרות הרמה הגבוהה למדי של האדריכלות, ולמרות שהוא הצלחה מסחרית לא קטנה (מחירי הדירות גבוהים למדי, והם נמכרות היטב) אי אפשר להגיד שהאזורים הללו יוצרים עיר. הם שוממים למדי ביום, וגם בלילה, השימושים לגמרי נפרדים זה מזה, המסחר והעסקים נמצאים כולם במרכז העסקים הראשי, והם גם לא ממש מנצלים את קרבתם לנהר מבלבד כ"נוף" להסתכל עליו. שלא כמו המחסנים שאותם הם החליפו שחיו מהנהר והיו מחוברים היטב על העיר מאחוריהם, יש גם ניתוק בין המגורים החדשים הללו, והעיר של מזרח לונדון (הענייה הרבה יותר שמאחוריהם).
 

לפעמים האור השמים והמים עושים את העבודה.

מצפה גריניץ'

בסוף השייט על הנהר מגיעים לגריניץ'. כאן היה אחד מהארמונות של מלכי אנגליה (בחזית של  התמונה), בית הספר המלכותי לספנות, שהכשיר את קציני הצי של אנגליה, ומצפה הכוכבים המלכותי, שהוקם לאחר שכריסטופר רן (Christopehr Wren) שכנע את המלך בצורך לערוך מדידות מדוייקות של הכוכבים, כדי לפתור את בעיית חישוב קו האורך בזמן שייט. ממליץ לכל מי שמגיע ללונדון להגיע לאתר הזה ולבקר בתערוכה (חינם אין כסף) ולהבין פרק ממה שהפך את בריטניה למעצמה עולמית, שליטה בימים, ובהמשך גם המעצמה התעשייתית הראשונה.

 

 
זהו המצפה – צנוע למדי יחסית למשמעותו ההיסטורית והעולמית, ויושב בתוך פארק, שהיה לפני כן כמובן גן הארמון.
ליד הארמון והמצפה הכפר גריניץ' שגם הוא נחמד, וכולל שוק מקורה הפעיל במיוחד בימי שבת.
 
 
הקולג' המלכותי לספנות משמש היום כמושב של האוניברסיטה של גריניץ' ובשבת, כיון שהימים ימי טרום חג המולד מופעלת בחצרו זירת החלקה על הקרח.
 
 
בתמונה זו ניתן לראות משהו מההוד הרנסנסי של הקולג' המלכותי. הבנוי בצורת שתי חצרות, כאשר החצר החיצונית פונה אל מקור החיים שלו, של העיר ושל הממלכה כולה – הנהר ובאמצעותו הים.
 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתמר  On 11 בנובמבר 2008 at 12:13

    תמונות. מתגעגע ללונדון

  • עדנה  On 8 ביוני 2008 at 14:30

    מענין ומאלף. בנסיעה הבאה ללונדון אשתדל ללכת בעקבותיך.

  • גיא, תל אביב  On 24 בדצמבר 2004 at 15:38

    שמעתי שבסמסטר הבא אתה מתחיל ללמד באונ' ת"א.. האמנם? יכול להיות שמדובר בשיעור של 3 שעות ברצף? אני מעודכן כראוי?

  • J  On 23 בדצמבר 2004 at 20:51

    תמיד כיף לראות תמונות של לונדון. איך הם הצליחו להפוך אותה לכל כך ביתית?

  • קורט קוביין  On 23 בדצמבר 2004 at 17:16

    מה יש,גם גרי לא עובד,לפי דבריו,לא?
    גרי,נשמה,אל תתרגש מזה ששללו לך את רשיון הנוטריון בקריביים,תעבור לישראל,פה אף אחד לא מתרגש ממעילה בספי לקוחות,גניבה,או שוחד.
    להיפך- אתה עוד יכול להגיע להיות ראש-ממשלה!
    (או הבן של ראש-הממשלה).
    תשאל אצל מני מזוז.תגיד שאני שלחתי אותך.

  • גרי אפשטיין  On 23 בדצמבר 2004 at 17:06

    אתה יודע מה אומרים על המערכת –
    המערכת משמינה אותך ב-5 נק' פונט.

  • אדם  On 23 בדצמבר 2004 at 16:39

    חי טוב….מטייל, מצלם,,אתה עובד לפעמים?
    ואומרים שאין עבודה לאדריכלים.

  • יודן רופא  On 23 בדצמבר 2004 at 15:32

    אני דווקא כתבתי בפונט קטן, אך משום מה המערכת התעקשה להגדיל אותו ואני לא מצליח לשנות זאת

  • גרי אפשטיין  On 23 בדצמבר 2004 at 14:47

    לפי דעתי, וזו רק דעתי, הפונט שלך גדול מדי. אולי גם האגו. וזה בלי שקראתי את הרשימה שלך – מה זה אומר על האגו שלי? לפחות הפונט שלי קטן. רק הפונט!!!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: