סיפורי חניה

האם חניה היא זכות בסיסית של האדם? כמה עולה לנו החניה חינם לתושבי העיר? מהי יכולה להיות מדיניות חניה נבונה לעיריית תל-אביב?

בשבועיים האחרונים הייתי קצת עסוק ועל כן כמעט ולא כתבתי. הסתפקתי ברפרוף קצר על הרשת, ומדי פעם הכנסתי לרשימת "היום" דברים שנראו לי חשובים. אחד מהם הוא מאמר שמתנפל על עיריית תל-אביב בגלל כוונתה לדרוש תשלום מתושבים עבור חניה ברחוב. שם המאמר הוא: "לתל-אביבים מגיעה חניה נכונה", והוא פותח במילים: ""מהפכת החניה" החדשה שמתכננת עיריית תל אביב היא נקודת מפנה קריטית באחת הבעיות המעיקות ביותר על תושבי גוש דן בכלל ותל אביב בפרט: מצוקת החניה. לא בכל יום מזדמנת לאזרח הקטן – זה שכל מבוקשו הוא להחנות את רכבו בלי להיקנס על כך או להיגרר לשולי העיר …"

אני מסכים לגמרי עם כותרת המאמר: לתל-אביבים באמת מגיעה מדיניות חניה נכונה (אני מקווה ששמתם לב לשינוי הקל), משום שמדיניות חניה נכונה היא אחד המפתחות לשיקומה של העיר המרכזית ולהפיכתה למקום שנעים לבני-אדם לחיות בו, לקנות בו, לטייל ברחובותיו, ולגדל בו את ילדיהם. אני מסכים גם עם הקביעה במאמר שמדיניות החניה של תל-אביב איננה ברורה, איננה עקבית ואיננה משיגה את יעדיה – למעשה אין לתל-אביב מדיניות חניה, מעבר לכך שבוטלה כביכול האפשרות של מי שאיננו תושב לחנות בתל-אביב.

כדי לפתור בעיה, קודם כל יש להבין אותה כראוי. מהי בעצם "מצוקת החניה?" למה מתכוון עופר אדרת בכותבו על האזרח הקטן שכל מבוקשו הוא להחנות את רכבו מבלי להיקנס על כך או להיגרר? האם כוונתו לכך שאין באמת חניה בתל-אביב? ובכן היצע החניה במרכז תל-אביב הוא: 467 מקומות חניה ל – 1,000 מקומות עבודה. יותר מאשר בניו-יורק (60), סידני (222), טורונטו (176), וינה (הזהה לתל-אביב בצפיפות העירונית שלה – 186) או פרנקפורט (246). כלומר יחסית לערים מרכזיות רבות בעולם, לתל-אביב יש בהחלט מספיק מקומות חניה כדי לשרת את הבאים אליה לצורך עבודתם. כוונתו של עופר אדרת היא שאין מקומות חניה חינם לתושבים, ויכול להיות שאין להם מקומות מיידית ליד מקום מגוריהם.

האם חניה ברחוב ליד הבית היא זכות בסיסית של האדם, כמו הזכות לנשום אויר נקי, לשתות מים נקיים, חופש העיסוק וחופש הדיבור? לא ולא. ההיפך הוא הנכון. חניה ברחוב, היא שימוש פרטי בשטח ציבורי. זה דומה לכך שמי שאין לו מקום לאחסן את המקרר שלו בבית יציב אותו על המדרכה הציבורית. לפחות מבחינת העיקרון, אין זו זכות מוקנית לתושבים לחנות חינם ברחוב מגוריהם או תחת חלון ביתם, ויש זכות מלאה לציבור (והעירייה היא מייצגת הציבור לצורך העניין) לדרוש תשלום עבור שימוש בקרקע ציבורית לחנית רכב פרטי.

מרכז תל-אביב נבנה כאשר המכוניות היו עדיין נדירות יחסית, ולא נדרש לבנות להם חניה בתחומי המגרשים. במשך שנים, עדיין היתה רמת המינוע נמוכה מספיק כדי שיהיה מספיק מקומות חניה לכולם במרחק סביר מביתם. כאשר התחיל להיות מורגש מחסור במקום, שכנעה העירייה את התושבים שבעיות החניה שלהם הם תוצאה של ה"אורחים" הבאים בעיר לקניות ובילויים. בתחילת שנות ה – 90, ניתן היתר למכוניות לחנות על המדרכות ובכך הושלמה ההשתלטות של המכוניות על המרחב הציבורי בעיר. לאחרונה בוטלה החניה חינם למי שאינם תושבים וראה זה פלא מצוקת החניה נמשכת. מצוקה זו איננה בעצם חוסר במקומות חניה (משום שהרי אלה קיימים בחניונים לרוב שנשארים ריקים בלילה), אלא היא בעצם עודף של מכוניות בעיר, במידה מסויימת חוסר התאמה בין מיקום החניונים למיקום המגורים, וחוסר נכונות של התושבים לשלם עבור החניה של מכוניתם. המכוניות החונות משתלטות לחלוטין על המרחב הציבורי, חוסמות את המדרכות,ממלאות כל מגרש ריק וככר, מזהמות את האויר, ופוקקות את הרחובות בהסתובבות איטית בחיפוש אחר חניה (קישור למאמר מלומד שדן בסוגיית החניה ברחוב).

הערת אגב: אני תושב מרכז תל-אביב, וגר ליד אזור הבילויים של אלנבי, ובשעות מסוימות אינני מוצא מקום חניה ליד ביתי. מעולם לא היתה לי בעיה למצוא מקום חניה בחניון המוקצה לי בלילה העומד בדרך כלל שומם וריק. מעולם לא נגררתי ולא קיבלתי דו"ח אם חניתי כחוק.

החניה חינם ברחובות העיר היא בעצם סבסוד עקיף של המכונית, וכאשר משהו ניתן חינם, אין שום סיבה לחסוך בו ולנהוג בו במשורה, אפילו אם מדובר במשאב נדיר. המרחב בעיר המרכזית הוא יקר (כמה עולה מ"ר בנוי במרכז העיר?), המרחב הציבורי חשוב לנו כי זהו המקום למעבר, לגישה לסחורות, לשהייה, ולמפגש (שאלו בעל בית קפה כמה מוסיף לרווחיו כל מטר מרובע של שולחנות וכסאות ברחוב). האם חניה של מכוניות לשעות ארוכות ולפעמים מבלי לזוז ימים שלמים היא שימוש מועיל ונכון במשאב הציבורי היקר הזה? האם אנחנו כחברה הממשיכה לגדול והזקוקה לבנות בצפיפות כדי שלא לאכל את כל השטחים הפתוחים שלה יכולים להרשות לעצמנו לבנות בצפיפויות הנמוכות יותר הנדרשות כדי לספק את התיאבון שלנו למכוניות ולחניה שלהם (המכונית הפרטית מבלה יותר מ – 80% מהזמן בממוצע בחניה). המחיר של ראיית החניה כזכות בסיסית הוא גבוה מדי.

מי משלם את המחיר הזה. גם כאן אין שיוויון בין בני אדם. בתל-אביב רמת המינוע היא של כ – 300 מכוניות ל – 1,000 נפש. כלומר שניים משלושה אנשים בעיר אינם בעלי מכוניות. אילו נוטים להיות בדרך כלל נשים (שאפילו אם יש מכונית אחת במשפחה היא איננה בשליטתם), ילדים ובני נוער, זקנים, ואנשים עניים יותר. עלו לכל אוטובוס ותראו מי הם הנוסעים. הם גם המשלמים את המחיר של המדרכות החסומות, המכוניות שעולות עליהן בדיוק במקום שנעשתה ההנמכה במדרכה למען הנכים ועגלות הילדים, הקטנועים החונים באלכסון לרוחב המדרכה וכו. זה מתבטא בין השאר בתאונות: למרות שישראל איננה במקום רע בעולם בסך כל התאונות, היא במקום רע מאוד בעולם במספר הפגיעות בהולכי רגל.

כדי לפתור את "בעיית החניה" שנכון יותר לקרוא לה בעיית עודף המכוניות בתל-אביב יש להגיע למצב שתושבים ישלמו עבור החניה ברחוב. יעשה כל תושב את החשבון לעצמו האם כדאי לו להחזיק מכונית אחת ושתיים (היום ניתן לקבל שתי תוויות חניה לכל משפחה), או לא. אז גם ניתן יהיה לראות האם יש באמת צורך להרוס ככרות עירוניות (ראה פרוייקט ככר רבין, או השימוש לחניה בככר הבימה) כדי לספק חניה נוספת לתושבי העיר, או שהחניונים הקיימים יכולים לספק גם את החניה לתושבים במשך הלילה. כאמור המרחב בעיר המרכזית הוא דבר יקר, האם אנחנו באמת מעוניינים לעשות בו שימוש כדי לאחסן מכוניות?

מצד שני, אחרי שנים שאתה מרגיל תושבים שלא לשלם על חניה, מוכר להם מעשיות על כך שבעית החניה של תל-אביב היא תוצאה של הבאים מחוץ לעיר, ומנהל מדיניות חניה שאיננה – קצת קשה לבוא יום בהיר אחד ולהודיע שממחר יתחילו לשלם התושבים על החניה ברחובם. צריך לעשות זאת בהדרגה, תוך הצגת נתונים אמיתיים בפני הציבור על החניה חינם ומשמעויותיה, ותוך התייעצות איתם על מהי מדיניות נכונה כדי לפתור את גודש המכוניות בעיר. יש להפסיק להתייחס אל התושבים כאל נתינים חסרי דעת ולהתייחס אליהם בכבוד וכבני אדם המסוגלים לקבל החלטות בצורה רציונלית ומתוך התחשבות גם בצרכים ובזכויות של אנשים אחרים.

להלן כמה הצעות למדיניות חניה נבונה שתביא לידי כך שבעוד כמה שנים יהיה תשלום עבור חניה ברחוב בתל-אביב בגדר מובן מאליו:

  • לעדכן את תווי החניה – אני נוסע עם תו חניה מ – 2002, ראיתי מכוניות ליד ביתי עומדות עם תווי חניה מ – 1999. האם כולם אכן תושבים? כמה תושבים לשעבר, או מי שקנה מתושב לשעבר את מכוניתו חונים כל יום חינם בתל-אביב.
  • להקטין את אזורי החניה כך שבאמת ישקפו חניה ליד הבית. כל מרכז העיר מירקון ועד יהודה הלוי, ומהים ועד אבן גבירול הוא אזור חניה אחד, יש בכך משום עידוד של אנשים לנסיעה בתוך העיר במכונית, ולשימוש יתר בחניה.
  • לחייב תשלום עבור תו חניה שני – ישקלו תושבי תל-אביב האם כדאי להחזיק עוד מכונית חונה ליד הבית.
  • לאפשר תו חניה אחד ליחידת מגורים. רבות הדירות בתל-אביב בהם גרים 3-5 שותפים כאשר לכל אחד מהם יכולה להיות מכונית. יוסיפו הנ"ל את מחיר החניה למכוניות הנוספות למחיר שכר הדירה ויראו אם כדאי להם להחזיק במכונית, או עדיף לנסוע באופניים או אוטובוס.

צעדים אלה יכניסו לשיח הציבורי את הצורך לשלם עבור החניה ברחוב, יקטינו במידה ניכרת את מספר המכוניות החונות, ויאפשרו בעתיד ביתר קלות לעבור את השלב הבא. במקביל, תמשיך העירייה במדיניות של הורדת המכוניות מהמדרכות, שיפור המרחב הציבורי, וצמצום השטח הניתן למכוניות בעיר כדי להראות לתושבים שחניה חינם איננה איכות חיים, וכי העיר נהיית מקום שרק נעים יותר להיות בו כאשר לא נותנים למכוניות להשתלט על כל פינה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גרי אפשטיין  On 10 בינואר 2005 at 12:30

    למה אתה חושב שאני חמוד?

  • דיויד  On 10 בינואר 2005 at 7:07

    אתה חמוד אתה!

  • גרי אפשטיין  On 9 בינואר 2005 at 14:34

    אבל תמיד יש רמז לזהותי האמיתית.
    ראה אתר.
    שמח שהתגעגעת, גרי.

  • יודן רופא  On 9 בינואר 2005 at 12:30

    גרי הייתי מודאג, לא היתה תגובה ממך.
    אתה עובד רק עם זהויות שאולות?

  • גרי אפשטיין  On 9 בינואר 2005 at 10:23

    אולי אתה לא מבין איפה אתה חי כי אתה כל היום בארופה וזה אבל כאן במדינה היהודית אין ולא יהיה אוטובוס בשבת.
    חוץ מזה אני לא מבין מה הבעיה של חניה. אני אמנם לא הייתי בתל אביב כבר הרבה זמן אבל אני זוכר שיש שמה הרבה חניות והבעיה היחידה היא שהמכוניות גדולות מדי. אני היה לי רעיון של מכונית שהיא כמו אקורדיון שיכולה להיות קטנה בחניה וגדולה בנסיעה וגם להשמיע מנגינות אבל הגשתי את זה לחברת אוסם והם לא קיבלו את זה, אמרו שזה לא נשמע להם טעים. היה לי עוד רעיון של חניה שמעלימה את הרכב שלך ואז מישהו אחר יכול להחנות שמה גם אבל זה עוד בפיתוח.
    עוד רעיון שהיה לי (בשיתוף עם יוסי מטלון וסאשה גרישקוב מהפסטיגל) זה חניה צבועה בורוד וחום מזעזע ככה שמשיקולי אסתטיקה אתה לא תרצה להחנות זה ותעדיף לנסוע הבייתה.
    מה אתה אומר? יכול לעבוד?

  • יודן רופא  On 7 בינואר 2005 at 22:04

    לא כתבתי את זה אולי כי זה לי זה לגמרי ברור שתחבורה ציבורית צריכה לעבוד 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע – כמו חשמל וכמו מים תחבורה ציבורית היא הכרחית בעיר המודרנית. תודה

  • אודי  On 7 בינואר 2005 at 21:10

    אני לצערי מחזיק אוטו, אף שבבקרים נוסע אני לעבודה באוטובוס בשעות הלילה אני נאלץ לחדור אל תוך נבכי מרכז תל-אביב ברכב פרטי. מה חסר לי במאמר הוא הדחיפה הזאת לפתרון כולל, לא ניתן לקצץ בחנייה ללא יצירה של תחבורה ציבורית הפועלת בכל שעות היממה, גם אם היא תהיה מסובסדת (אגב רעיון נפלא, לממן תחבורה ציבורית דרך גבייה ממכוניות)..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: