פרסים פרסים

בידיעה בהארץ אנו מתבשרים שאדריכל בשם תומס מיין זכה בפרס פריצקר לארכיטקטורה שנחשב לפרס הגבוה ביותר לארכיטקטורה בעולם. הנה הידיעה כאן.

תתעלמו לרגע מהזויות החדות שגורמות לכם לחשוב שהבניין עומד ליפול עליכם ותסתכלו על החצר שהבנין מקיף. משטח מרוצף חדגוני, עם כמה שיחים עלובים וללא נפש חיה – האם זה נראה לכם מקום שנעים להיות בו? האם זה מקום שגורם לכם רצון לשהות שם זמן רב, האם הוא מקום שמשקף במשהו את הנפש שלכם? האם זה מקום שהייתם קובעים בו פגישה עם מישהי? האם זה מקום שמרומם את רוחכם?

עדכון מה – 20.3.05 קיבלתי עוד שתי תמונות של עבודות שלו הנה הן:

עכשיו תקראו את הטקסט של השופטים. האם אתם מבינים אותו?

מכירים את הסיפור של בגדי המלך החדשים?

 

אדריכל קווינלן טרי זכה בפרס דרייהאוס (האנטי-פריצקר) פרס ע"ס $100,000 לתרומה לאדריכלות קלאסית ומסורתית האתר של המשרד שלו נמצא כאן. אתם יכולים לקרוא את דברי השופטים גם כן באתר הזה. הזוכים הקודמים הם ליאון קריר ודימיטרי פורפירוס ממובילי התנועה הניאו-מסורתית בעולם. פרטים על ליאון קריר ניתן למצוא כאן.

 

קווינלן טרי וקריר מציעים לנו להתערסל חזרה במוסכמות הברורות, ובעולם האדריכלי שלפני המהפכה התעשייתית והמאה ה – 20. בכל אופן אין ספק שהם מציעים סביבות יותר הומניות, יש מאחוריהם נסיון של אלפי שנים, והם לא חושבים שהם צריכים להמציא בכל בוקר את האדריכלות מחדש. ובכל זאת לנו כאן, ללא המסורת הזו, קצת קשה יותר לקבל את הדברים כפשוטם. (למרות שמחירי הבתים במושבה הגרמנית בירושלים, ובטלביה שנבנו במסורת הזו מעידים על כך שאנשים מאוד אוהבים את זה במידה והם יכולים להרשות לעצמם).

 

ויש מי שמנסה לבסס אדריכלות אחרת, הומנית יותר, אורגנית יותר, דומה יותר לאדריכלות המסורתית אבל באמצעים עכשויים לחלוטין על המדע של מערכות מורכבות. ראו כאן.

בעיה…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלית  On 22 באפריל 2005 at 11:34

    תודה

  • גלית  On 22 באפריל 2005 at 11:25

    שלום,
    ראשית, שמחתי לראות שיש מי שמצא לנכון להקים אתר בנושא חשוב כל-כך.
    מחפשת חומר על אדריכלות הומוריסטית או הומור באדריכלות לצורך שיעור בבית הספר.
    בטוחה שמי מכם מכיר ויכול להפנות אותי לאתרים מתאימים.
    תודה.

  • אסטריונה  On 28 במרץ 2005 at 20:45

    שכל המלמול מלמעלה לא הכיל את ההתייחסות לנושא שפה ו-או נושא סגנון. אני חוששת להשתלח. עדיף, להיום, שאעצור בלשוני.

  • אסטריונה  On 28 במרץ 2005 at 20:43

    קודם כל – טרם קראתי את אלכסנדר המדוכר אז סילחו לי, לזה לא אוכל להתייחס. אני חוזרת (כמה אובססיבי מצידי) לנושא אחריות האדריכל, או לפחות לתפיסתו את מעשהו בעולם כבעל חשיבות או כחסר אותה. הרבה מדי אדריכלים שנתקלתי בהם מדברים על חופש הביטוי, על חשיבות החופש ועל אותו האדריכל (כוכב תורן) שהביא לעולם יצירה-תפלצת מאתגרת, מרנינה במושגיי השיח, אך לא מעט פעמים, יושבת ריקה מתוכן או לא פחות גרוע – מחזיקה אנשים סובלים בתוכה. אילו היה מקום אחר בתפיסה לגבי המעשה האדריכלי ההצעה דשנה שעברה שהוצעה באנגליה – לסמן בניינים כמועמדים להריסה – לא הייתה נתפסת כלכך פאשיסיטית, אלא היו בוחנים אותה, ומבינים שלפעמים להותיר על כנם דברים כמו (תסלחו לי אם הדוגמא לא מקובלת) כיכר אתרים, להמשיך עם הבכייה לדורות (כמה פולני ומתורבת)ולמעשה לעסוק בגרוע מהפטישיזם (גם על דרך השלילה הוא יכול להתקיים) אלא ממש בנקרופיליה, היתה אחריות אחרת למעשי הבנייה. אילו אדריכל היה מחוייב למעשה הבנייה כמו רופא המחוייב למעשה הטיפול בחולה (ו-כן, אני פאנטית, אני מאמינה שאדריכלים יכולים להיות רופאי חלל וכירורגים אמיתיים, אם ישאפו ויבנו את עצמם בכיוון ההוא) העולם יהיה פחות גדוש בפלקטים של אגו ותוצאות סדרתיות של איוולת.

  • Batel  On 26 במרץ 2005 at 12:25

    As much as I am excited about what Alexander says I am also sceptical – especially when I see the results of his theory in built form. I still believe that you can built exciting and innovative architecture and be 'responsible'. I don't agree that all our buildings should look as conservative as his buildings. (and still in my view – his language produces very similar buildings). It makes me question it because if it is really true it should be able to generate a lot of freedom in form. But still, I am 'new' and maybe wrong. I would love to learn his language and see what I can come up with…

  • יודן רופא  On 25 במרץ 2005 at 10:45

    וכמו כן באתל אינני מסכים שכל מי שמנסה לעשות ארכיטקטורה לבני-אדם יש לו סגנון דומה. דווקא בחרתי את המקורות השונים באתר כדי להראות שזה לא כך. נילי למדה אצל אלכסנדר אבל בהחלט פיתחה סגנון יחודי משלה. סקאלה אדריכלים כלל לא למדו אצלו ופיתחו סגנון שהולך עם אדריכלות מסורתית ומודרנית הולנדית. סקילפול מינס עובדים בבניה בחבילות קש והשפה האדריכלית מאוד מוכתבת מהחומר שהם משתמשים בו. ג'קובסון, סילברסטיין ווינסלו עבדו עם אלכסנדר על pattern language אבל נפרדו ממנו בכעס גדול בדיוק בגלל שהתחיל ללכת לכיוונים יותר מסורתיים ונפרד מאדרכילות המודרנית ומדרכי העבודה המקובלות. העבודה שלהם היא בהחלט במסגרת המערכת הקיימת. זה נכון שעולם שלם של צורות לא יכול להתקבל מאדריכלות שאמורה להיות תומכת חיים.

  • יודן רופא  On 25 במרץ 2005 at 10:10

    באתל,
    נניח שאתה רוצה לאמר משהו – אתה משתמש בשפה שיש לה כללים לחיבור בין מילים שונות הכללים עדיין מאפשרים לך אין סוף צורות ביטוי ואין סוף תכנים לבטא – אך ללא ספק ללא הכללים הללו אי אפשר לא לחשוב מילולית, ולא לבטא את המחשבות.
    אם תבחר מילים באופן אקראי מתוך המילון, ותחבר ביניהם באופן אקראי הסיכוי שתקבל משפטים מובנים בשפה הוא כמובן אפסי, כלומר שלמרות שהכללים של השפה מאפשרים אין סוף אפשרויות ביטוי, יש הרבה יותר אפשרויות של צירופים לא נכונים מאשר נכונים.
    השפה גם מאפשרת חידושים והיא מתפתחת באופן דינמי. אין שום סיבה מהותית שהאמנות, והארכיטקטורה אינן מערכות דומות במהותן – והטענה העכשווית בארכיטקטורה ובאמנות שמעמידה במרכז את חופש הביטוי של האמן אין לה בעצם במה להיאחז – משום שחופש הביטוי של האמן איננו מוגבל על ידי מערכת של כללים. מה שמוגבל הוא החירות של האמן לנהוג בחוסר אחריות לגבי המשמעות של המעשים שלו על אנשים אחרים ולגבי העולם. הסיבה היחידה שאדריכלות עכשווית מרשה לעצמה לנהוג בחוסר אחריות הזה היא שבאופן עמוק ביותר היא לא מאמינה שיש לה חשיבות או השפעה ועל כן זה הכל בעצם מן משחק בצורות. אבל ישנן עדויות רבות לכך שלסביבה הבנויה יש השפעה על התחושות שלנו ועל התפקוד שלנו ועל כן חוסר האחריות הוא ודאי לא מוסרי אם לא ממש פלילי.

  • Batel  On 24 במרץ 2005 at 9:59

    I agree with you. I just think that sometimes people make generalisations that all contemporary architecture is without responsibility or that if you want to plan responsibly you need to follow certain guiding rules (like those of Christopher Alexander – see recommended books by Yodan) and I object to 'having rules' for architecture, that's all. There many possible ways to create responsible architecture and not all the exciting new architecture is irresponsible.

  • אסטריונה  On 24 במרץ 2005 at 2:11

    מי זה אלכסנדר?

  • אסטריונה  On 24 במרץ 2005 at 2:09

    נכון שאין דרך אחת ולא רק לאדריכלות. וחשוב לזכור את זה ולא להינעל. הטענה היא לגבי חוסר האחריות. מעשיהם של הבוחרים להיענות ל-"גרה אותי, גרה אותי" של הקהל, במקום להיות אחראיים על כל מילימטר עבודה וסמ"ק בנייה. בוחרים לא אחת לספק תיאוריות גדולות למעשים קטנים שלא לומר חסרי משמעות.

  • Batel  On 23 במרץ 2005 at 11:26

    Alexander says that his theory can produce endless styles but in the mean time all the architects that plan according to his methods reach the same results (see – 'architecture for people' in your column). I agree with many of the things he says but I don't agree with being given a perscription in how to do good architecture.

  • Batel  On 23 במרץ 2005 at 11:14

    There are not only two options, as you make it sound: either do something conservative and 'user-friendly' or do something explosive and original but terrible for the user. There are endless options to do architecture and this is why it is such a creative professions. There are many ways to create beauty and not only one 'timeless' way as Alexander puts it. Yes, there are many problems in the profession but there is no 'one answer'.

  • אסטריונה  On 21 במרץ 2005 at 21:22

    אדריכלות היא כלי שירות לאדם, והאדריכל הוא האוסף, מסדיר ומחיל את הידע על מנת שלאדם יהיה מקום מחיה טוב יותר. אלא מאי, האדריכל, אדם בעצמו, נדרש כל הזמן לבצע פירואטים יותר מורכבים מקודמיו על מנת לקבל הערכה, מגיע ל"מוסיקה מודרנית" שאכן מורכבותה מעידה על "איכות" אך הלקוח נשכח. וחיי האדם – המטרה – הופכים לBY PRODUCT , תוסף תפל לאירוע הבנייה. לחזור אחורה לערכיי העבר? מי אמיץ מספיק? גרי רוצה דמיון ומקוריות, יוסי רוצה את האדריכלות אמיצה, העובדה שהיא לא תמיד ידידותית למשתמש, מקובלת עליו, מה שנקרא – קורה.. העיקר האומנות, הרוח וה לה לה לה. מה זה משנה שיצירות אמיצות כאלה לא נדבקות אצל מישהו למדף , או מסתתרות במסעדות פיוז'ן למביני דבר אלא שוהות בקרב דור שניים שלושה ויותר בתוך הפרצוף הסביבתי, אז מה אם נראה כל יום משהו מכוער נורא נורא, שהצליח להפתיע לרבע שעה ולעורר תהודה עשרים דקות, העיקר שהכל מותר, חוץ מלהשתעמם, כמובן

  • yossi  On 21 במרץ 2005 at 10:22

    The award is often given to the creation of the form and to the courge. Most architects donot dare, they are not bold, they donot want to create waves. First, it is good to see courgeous architect. Second, it is not always possible to create user friendly architecture. Architects that try to change, to create and use forms and shapes in a nono-conventional use, are welcome.

  • יודן רופא  On 21 במרץ 2005 at 9:45

    בהחלט כן, למרות שיש בארכיטקטורה של גרי יותר הומור ומשחק

  • גרי אפשטיין  On 21 במרץ 2005 at 1:50

    הרי אתה יודע שהקריטריונים לקבלת הפרס אינם אצל מי ישהה המבקר זמן רב יותר או היכן נוח יותר להפגש לקפה – זהו טיעון שטחי שאינו מלמד אותנו דבר על התפתחות אדריכלית, דמיון ויחס מקורי לחלל ולסביבה או תרומה לאג'נדה חברתית-אקולוגית-מדעית המתבטאת בצורה אדריכלית.
    האם פרנק גרי יזכה ממך לאותו ה"גינוי"?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: