הקניון משנה את פניו – עכשיו הוא מדמה את עצמו לרחוב עירוני

בארה"ב לראשונה השנה ניבנו יותר "מרכזי סגנון חיים" מאשר קניונים. בניגוד לקניונים שהיו סגורים ובעיקר מסחר (לפעמים עם קצת משרדים ושירותים שונים), מרכזי סגנון חיים מגוונים יותר, פתוחים, כוללים רחובות וכיכרות, מגורים ותעסוקה מגוונת.

אבל אין לטעות ולראות בהם ערים או מרחב ציבורי אמיתי. עדיין הפעילות היחידה המותרת היא הצריכה, ופעילות לא צרכנית, כמו רוכלות, קיבוץ נדבות, שוטטות, או סתם שהייה ארוכה ללא מטרה, והתבטאות פוליטית תגרום את התערבותה המיידית של המשטרה הפרטית (בדמות אנשי הביטחון).

ערים מסויימות (כרגע יש יוזמה כזאת בירושלים), הולכות בדרך הזו כדי לנסות ולשקם את המרכז הנטוש שלהן. הכוונה היא להגדיר אזור מסוים שהסוחרים בו ישלמו עבור שירותים של ביטחון, ניקיון, ניהול וקידום מכירות על ידי חברה הדומה בצורת עבודתה לחברות הניהול של קניונים או "מרכזי סגנון חיים"

ייתכן ויש בזה פתרון ביניים להרגיל חברה שאיננה יודעת כבר מהו מרחב ציבורי אמיתי לחיות אותו מחדש, אבל אין בכך כדי לשנות את העובדה שזוהי רק סימולציה של הדבר האמיתי – על כן חשובות כל כל הערים הקיימות, שבהן אפשר עדיין לחיות את המרחב הציבורי על כל מורכבויותיו והפתעותיו (הבלתי נעימות לעיתים).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יודן רופא  On 21 באפריל 2005 at 23:59

    אני שמח שאתה נהנה לקרוא.
    אני לא חושב שהציבור בארץ איננו מתאים יותר מאשר הציבור בארה"ב או בחלק מארצות אירופה. במיוחד לא בדרומה, או באיזורים שיש בהם הרבה הגירה. וכן יש הרבה עבודה לעשות.
    לבד קשה לשנות את העולם, אם כי אני מניח שאם בכל פעם שיש מול החנות שלך רוכלים שאינם מורשים תתלונן לפיקוח בעירייה, בסוף הם יגיעו לעשות משהו פשוט כדי להיפטר מהנודניק. אם תתארגנו כמה בעלי חנויות יחד תוכלו ודאי להצליח יותר. אם תרצו לקבל מאיתנו (מרחב) ייעוץ ועזרה ברעיונות לשיפור המרחב הציבורי של הרחוב – נשמח לעזור.

  • הירקן  On 20 באפריל 2005 at 1:47

    אני לא מתכנן ערים או אדריכל או סופר. אולי קשה להאמין אבל בין קוראיך יש גם ירקן, כן בעל חנות ירקות.
    החנות שלי נמצאת בעיר שדה קטנה "מושבה" בעלת מרחב ציבורי אמיתי ואני מייחל ליום שבו משטרה פרטית או אחרת תתערב קצת בנעשה במרחב הזה.
    הרוכלים שאתה מייחל להם מוכרים מול חנותי תפוזים, גנובים בדרך כלל, בלי לשלם ארנונה או מיסים לקופת המועצה. הקבצנים עושים את צרכיהם על דלת החנות למרות שיש שרותים ציבוריים פחות מעשר דקות הליכה משם וההתבטאות הפוליטית היחידה הנשמעת באזור היא הפאצ'ר של חב"ד המחריז על שעות הדלקת הנרות.
    מרחב ציבורי מתאים את עצמו לציבור שלו והציבור שלנו פשוט אינו מתאים לזה.

    זאת התגובה הראשונה שלי כאן אבל ההרגשה חוזרת על עצמה, הפער בין האוטופייה, תחבורה ציבורית לדוגמה, לציבור שלעולם לא יוותר על מכוניתו ומקרים נוספים בהם קיים נתק בין הרצון ליכולת.
    בכול מקרה אני נהנה לקרוא ונהנה מאוד מהרעיונות היפים והרצון הטוב

    הירקן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: