נסיעה בדרום

לאחרונה אני נוסע פעם בשבוע לשדה בוקר וחזרה. התחלתי לעבוד ביחידה לאדריכלות ותכנון ערים במדבר שנמצאת במכון לחקר המדבר בשדה בוקר. היום באמצע הנסיעה הודיעו על מותו של אהוד מנור.

בדרך דרומה אני אוהב לנסוע דרך צאלים. אחרי שעוברים את הדרך הפונה למסוף קרני הדרך כמעט ריקה, דחפורים מיישרים שטחים ליד קיבוץ נירים לקראת ההתנתקות. הדרך עוברת במישורים הרחבים, עולה ויורדת בגלים של גבעות החול, משני צידי הדרך שדרות אשלים ואקליפטוסים, מדי פעם פרדסים, שדות פלחה, בבוקר מוקדם קצת ממטרות עובדות. כל שבוע הצמחיה בצידי הדרך נהיית יותר צהובה – וכך גם ככל שמתרחקים מהשפלה ונכנסים לנגב.

באיזה שהוא מקום, קצת לפני קיבוץ בארי, חדר לפתע דרך החלון ריח חזק של פריחה. ברדיו דיברו על אין לי ארץ אחרת… איך אפשר להסביר את התחושה החזקה של אהבה שהציפה אותי לרגע.

חמישה קילומטרים מערבה משם זה עזה חשבתי – בכמה כוח אנחנו צריכים להחזיק כדי לשמר את האשליה שלנו של חיים כביכול נורמליים.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אסטריונה  On 14 באפריל 2005 at 12:22

    ונשתמש בכל אנרגיית ה"כוח" שמחזיק את האשלייה
    למקומות אמיתיים
    אחרי שחלק ממנה ילך על הכאב שבמציאות – אולי נתקדם למקום חדש?

%d בלוגרים אהבו את זה: