נסיעה לצפון מערב אמריקה – וונקובר

 

סטנלי פארק ומאחוריו הדאונטאון של וונקובר

אולי חלק מכם תוהים לאן נעלמתי בשבועות האחרונים. נסעתי לכנס בוונקובר, שם ארגנתי יחד עם קירייקוס ידידי מקפריסין סדנה בנושא: עיצוב ובנייה של מקומות בני קיימא וחיים, יחד עם כמה חברים. המשותף לכולנו הוא  שלמדנו יחדיו אצל כריסטופר אלכסנדר בברקלי בשנות ה – 90, היינו בעצם המחזורים האחרונים שלמדו אצלו לפני פרישתו ב – 1998, ולפני שהתחום המיוחד שייסד שם נסגר על ידי הפקולטה.

המפגש היה גם מפגש מחזור (לא ראינו זה את זה כבר לפחות עשר שנים ואף יותר), אבל יותר מכך היה זה מפגש לדיון עלינו עשר שנים אחרי, על הדברים שאנו עושים, ולאן אנו רוצים להמשיך. על הרצון לשתף פעולה בעתיד כדי לעזור זה לזה, ולהרחיב את המעגל של האנשים המכירים את משנתו של אלכסנדר והמנסים ליישם אותה בעולם (על כך בעתיד).

זו לי הפעם הראשונה בוונקובר ששמעתי עליה רבות, ובצדק. זוהי עיר קצת פרובינציאלית, חדשה לגמרי (דומה מבחינה זו לתל-אביב), אבל היא העיר הגדלה במהירות רבה ביותר בקנדה. המרכיב המשמעותי שלה הוא הדגש על איכות החיים בעיר, ההימנעות מהשקעה עבור המכונית, מערכת תחבורה ציבורית המבוססת על רכבת עילית אוטומטית ובעיקר אוטובוסים (85% מהנוסעים), ושילוב בין תכנון עירוני ועיצוב אורבני שהצליח לייצר מרכז ראשי, ומרכזים משניים שאנשים גרים ועובדים בהם, מבלים בהם, ושהם בקנה מידה אנושי ונעים.

בתמונה למעלה ניתן לראות את וונקובר ממערב וונקובר שנמצאת מעברו השני של הנהר. בחזית התמונה סטנלי פארק, שהוא חצי אי שגודלו בערך כגודל הדאונטאון עצמו ובעצם זה יער הנמצא בלב העיר, מאחוריו מזדקרים מגדלי הדאונטאון. מצפון לעיר, מתחילים הרים גבוהים, שבתחילת מאי עדיין היה שלג על פסגותיהם.

פנורמה אנכית של מגדל מגורים

עיצוב אורבני של בניינים גבוהים לשימור תחושת הרחוב

אחד הדברים המעניינים בוונקובר הוא הגישה שהם פיתחו לגרום לכך שבניינים גבוהים, בנייני משרדים ובנייני מגורים כאחד ייצרו מרחב ציבורי נעים לאורך הרחובות. בדוגמא שמשמאל ניתן לראות שלמרות שהבניין גבוה מאוד (ורוב הבניינים בדאונטאון הם יותר צרים וגבוהים ואינם גבוהים ורחבים כאחד) הוא יוצר חזית לרחוב בקנה מידה אנושי, עם בנייני מגורים שהם קוטג'ים שנפתחים ישירות אל הרחוב. התשתית הזו של ארבע קומות היוצרות קשר עם הרחוב יוצרת המשכיות לאורכו, כאשר המגדלים נבנים לעיתים בנסיגה. כמו כן על היזמים של המגדלים לספק אחוז מסויים של דירות למגורי משפחות (לא רק דירות לבודדים או זוגות), ואחוז מסוים של דירות בשכר דירה מסובסד לאנשים שאינם יכולים לשלם שר דירה מלא.

 

אזור המרינה – טיילת המשכית סביב כל הדאונטאון וסטנלי פארק מומנה על ידי הבנייה הפרטית

בתמונה שלמעלה ניתן לראות שאפשר לבנות גם ליד המים, ולא בנסיגה מהם, ואם עושים את זה תחת כללים ברורים של שמירת זכויות לציבור יש דווקא יתרונות לבנייה אורבנית ממש בקו המים. מגדלי המגורים מקיפים בקטע הזה מרינה, שבתוכה מספר מקומות בילוי, לידה מרכז קהילתי, וקיר המים עצמו משמש טיילת המשכית של 14 ק"מ המקיפה את כל הדאונטאון. אם יעשו את זה נכון, אזור חצי האי של הירקון יכול להיות משהו כזה. הבנייה למגורים גורמת לכך שמלבד האנשים הבאים לטייל ולנסוע באופניים לאורך המים, גם תושבי הדירות עצמם משתמשים במרחב הפתוח. הכל כאשר נשמרים הכללים של יצירת מרחב אורבני בקנה מידה אנושי במפגש שבין הבניינים והרחוב או הטיילת. הגישה ברכב במקרה הזה היא מאחורי הבניינים כך שקיר הים עצמו מנותק מתנועת כלי רכב.

שיקום עירוני ומיתון תנועה

ככר במרכז ההיסטורי של העיר – גאזטאון

גם בוונקובר ישנם מאמצי שיקום של המרכז ההיסטורי, אזור של מחסנים ומסחר קמעונאי שהופך לגלריות לאמנות, חנויות לתיירים ובתי קפה. בהקשר הזה מעניין לראות את העיצוב של הרחובות והכיכר במתכונת של מיתון תנועה. אין בעצם אבן שפה למדרכות, וכל הככר מרוצפת באותו החומר (אבן משתלבת). אך לא היה להם האומץ לוותר על העמודונים והשרשראות, ולתת חופש להולכי הרגל. ייתכן שעוד שניים שלושה עצים היו הופכים את הככר לכזאת שהולכי הרגל היו יכולים ללכת בה בחופשיות, והמכוניות היו נוסעות בה באיטיות רבה.

בנייה מודרנית עם קשר למסורת אורבנית

בניין מגורים חדש בצ'יינטאון

בוונקובר הקהילה הסינית הגדולה ביותר במערב אחרי זו של מפרץ סן פרנציסקו, וצ'יינהטאון תוסס ועירני ולחלוטין באוריינטציה סינית ולאו דווקא תיירותית. הבניין הזה הוא בניין מגורים (להערכתי לאוכלוסיה מעוטת יכולת). שימו לב לשילוב של חנויות בקומת הקרקע, הכניסה ללובי שמעליו חצר פנימית לשירות הדיירים. ארכיטקטורה מודרנית אבל עם טונים סיניים מסורתיים.

פיתוח מוטה תחבורה ציבורית

בנייה חדשה ליד תחנת הרכבת העילית

העיר ממשיכה לפתח ולחדש את עצמה. הבניינים הללו, עומדים ממול לתחנת הרכבת של וונקובר, וליד תחנת הרכבת העילית (אפשר לראות אותה על הגשר מעל הרחוב). העיקרון של העיר הוא לאפשר פיתוח צפוף של שימושים מעורבים ליד כל תחנות הרכבת העירונית. הפרוייקט הזה נמצא עדיין בבניה. ניתן לראות כאן שוב את העקרונות הבסיסיים. יצירת חזית לרחוב (כאן מסחרית), בסיס של 3-4 קומות ליצירת קנה המידה העירוני של הרחוב והולך הרגל, הקומות העליונות יותר נמצאות בנסיגה מסויימת, והמבנים הגבוהים מאחור.

עד כמה שהבנתי משיחות עם חברים על הנסיון של וונקובר. התפתחה שם גישה מעניינת שמשלבת את העיצוב האורבני יחד עם התכנון. אין הפרדה באישור התכניות בין אישור נפחי הבניה והשימושים, ובן העיצוב העירוני שנעשה אחר כך, אלא כדי לקבל את האישור התכנוני על היזם להראות שהוא עומד בקריטריונים של העיר לעיצוב הרחובות, ולתרומה שהוא תורם למרחב הציבורי ולמטרות ציבוריות אחרות.

אי אפשר לסיים בלי להראות את אחד מהפארקים הרבים בעיר. מחצבה ישנה ששוקמה לפארק ציבורי

 

פארק המלכה אליזבת

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ירדן  On 14 במאי 2005 at 20:14

    תודה, מאיר עיניים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: