הביקור של חיימי לרנר – בככר דיזנגוף

אפשר לסכם ביקור מוצלח מאוד. זה התחיל רע, לרנר אחר את הטיסה שלו מסאו פאולו לפריז, ונתקע שם ללילה, עד עכשיו עוד לא הגיעו המזוודות שלהם. ההרצאה שהיתה אמורה להיות ביום שני בקורס של המשרד לאיכות הסביבה התבטלה – אני מתנצל כאן בפני כל מי שהגיע והתאכזב.

עיריית ראשון לציון הוכיחה יכולת אלתור וביצוע מרשימה. הם דחו את הביקור שלו ביום, לאחר סיור בעיר יחד עם ראש העיר מאיר ניצן, לצערנו בעיקר בשכונות החדשות, ובחלקים חדשים ליד שכונות ישנות, במרכז כמעט ולא היינו, הרצה לרנר בבית העם לקהל של אנשי העירייה, עיריות סמוכות ומתכננים העובדים בראשון. לאחר ששמעו את ההרצאה שלו רצו להזמין אותו לדיון נוסף על התכניות למרכז העיר – אינני יודע אם זה יסתייע.

למחרת, בילינו בבוקר עם ניצן הורוביץ מערוץ 10. מדיום מתסכל הטלוויזיה, משעתיים של עבודה יצא משפט אחד, לפחות ניצן הראה קצת תמונות מקוריטיבה ועשה לנו קדימון לאירוע המרכזי שהיה היום. יצא לנו לבלות זמן די רב בככר דיזנגוף. בזמן שלרנר וניצן הצטלמו, אני הסתכלתי בככר. שבעצם איננה כבר ככר. אפשר למנות ארבע דברים שהשיקוע והעלאת המפלס של הככר המרכזית עשו לככר:

  •  הככר האחת פוצלה ל -6 תתי חללים שאין ביניהם קשר עין, בכך אבדה תחושת הנוכחות של האנשים בככר. בככר טובה, כמו למשל ככר הקאמפו בסיינה, המבנה של הככר קעור כך שכל אדם יכול לראות את כל שאר האנשים האחרים הנמצאים בככר. כך יותר קל ליצור תחושה של חיים גם בזמנים שיש מעט אנשים בככר, וכן יש יותר סיכוי לראות אנשים מוכרים. בככר דיזנגוף היום התחושה הזו הלכה לאיבוד.
  • הככר המרכזית (המקום שאמור להיות הכי נעים לאנשים לשהות בו מנותקת מחזית החנויות, ומבתי הקפה. כך אם אני למשל רוצה לחכות למישהו אני צריך לחכות למעלה, אינני יכול לשבת בבית קפה ולהיות בטוח שאראה אותו כשהוא יעבור.
  • אין צל באזורי הישיבה, משום שהם מרוחקים מן העצים ונמצאים גבוה מדי יחסית לנופם.
  • המכוניות מאיצות בירידתן למעבר התת-קרקעי, וממשיכות לנסוע מהר גם ביציאם מה שמסכן את הולכי הרגל החוצים ליד היציאות.
  • העיצוב של הככר והחומרים שממנה היא נעשתה מזעזעים – לאחרונה נצבעו הספסלים בתכלת תורכיז.

הככר היא דוגמא לפרוייקט שגוי שנבע מהגדרת בעיה שגויה. הבעיה בככר דיזנגוף הוגדרה כבעיית תנועה ולא כבעיה של עודף מכוניות. אנחנו ממשיכים להגדיר את הבעיה באותו אופן שגוי. אנחנו צריכים למצוא דרך להקטין את מספר המכוניות בעיר ולהפוך אותה למקום יותר נעים לבני אדם, ואז היא גם תהיה יותר מוצלחת מבחינה כלכלית.

כפי שאומר חיימי לרנר: "המכונית היא כמו החותנת – צריך שיהיו לך איתה יחסים טובים, אבל אסור לתת לה לנהל לך את החיים."

היום באולם כס המשפט באוניברסיטת תל-אביב היה פיצוץ. אנשים ישבו על המדרגות ובחוץ, לרנר היה במיטבו – הדבר החשוב ביותר שהוא מביא איתו זה תקווה. אם הם היו יכולים, אז מדוע לא אנחנו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: