סיבוב בברלין 1 – קורפורסטרדאם

בשבוע שעבר הייתי יומיים בברלין. הגעתי לכנס של המועצה לעירוניות אירופאית. ארגון מקביל לקונגרס לעירוניות חדשה בארה"ב שמטרתו לחזק את הערים ואת העירוניות באירופה. בשבת הייתי בכנס,

יחד עם עירית סולסי על עמותת מרחב ועל המורשת העירונית והאתגרים לעירוניות בישראל. ולמחרת ניצלתי את הזמן עד הטיסה להסתובב קצת בברלין ולצלם. ההרצאה התקבלה היטב, וגם התערוכה שלנו.

ברלין עיר ענקית, וב – 25 השנים האחרונות המציאה את עצמה מחדש מבחינה אדריכלית ועירונית. בשנות ה – 80 הייתה זו ה – IBA שהביאה לברלין את טובי האדריכלים בעולם. שימשה במה לפוסט-מודרניזם, ולחזרה של האורבינזם הקלאסי של אירופה לעולם האדריכלות. בשנות ה – 90, אחרי האיחוד מחדש של גרמניה היתה ברלין מקום לניסויים אדריכליים ואורבניים, בניסיון לאחד מחדש את העיר. מעניין יהיה לללמוד את השוני באסטרטגיות של הגרמנים ושל ישראל באיחוד של העיר, והפיכתה מחדש לבירה של גרמניה. היום על כל פנים קו הגבול של החומה פחות נראה מזה של ירושלים. אם כי בעין חדה ניתן לראות אותו.

כיון שעמד לרשותי זמן קצר בלבדהחלטתי לראות מעט דברים. רציתי לראות קצת דברים "יהודיים" מה שנשאר מיהדות ברלין, ואת המוזיאון ליהדות גרמניה והבניין המפורסם שעשה את השם של ליבסקינד. רציתי לראות שני רחובות מפורסמים: הקורפורסטרדאם, והאונטר דן לינדן, ופרוייקט מפורסם לא פחות של רוברט קריר, שתוכנן על בסיס טיפוס הבניין של הוילה העירונית. קריר תכנן את התכנית הכללית, ואת הבניין המרכזי, ואת שאר הבניינים תכננו אדריכלים שונים, ביניהם אלדו רוסי.

קורפורסטרדאם

זהו אחד הרחובות הראשיים של ברלין המערבית. שדרה עם מדרכות רחבות, לאורכה בנייני מגורים, חנויות, משרדים. אחד הדברים המעניינים ברחוב היא החניה באמצע הרחוב באלכסון. אלמנט נדיר, משום שהוא אמור להיות מסוכן.

קורפורסטרדאם

ניתן לראות בתמונה את התפקיד המרכזי שממלאים העצים. למרות שרבים מהם צעירים. הבניינים בכל זאת גבוהים יותר, ומשמשים מעין מסגרת גבוהה יותר לחלל של הרחוב. התמונה איננה משקפת את מצב התנועה בדרך כלל, משום שמדובר ביום ראשון בבוקר יחסית מוקדם.

המדרכות של הרחוב רחבות מאוד, וכנראה בעבר היתה לבניינים חצר קדמית, שהיום שולבה במדרכה. אבל כדי שלחנויות שלאורך הרחוב תהיה בכל אופן נוכחות פרסומית במקום שבו הולכים האנשים. ישנן ויטרינות מזכוכית המציגות חלק מהחנויות. הדבר עוזר להגדיר את החלק הציבורי יותר של המדרכה, ואת האזור שבו מותרת הוצאת כסאות לבתי הקפה.

קורפורסטרדאם, מדרכה

החזית של הרחוב איננה תמיד אחידה, ולפעמים ישנן מדרגות שיורדות אליה או אלמנטים אחרים. הויטרינות הללו מסמנות את הגבול שבין האזור המסודר הציבורי, ובין האזור המבולגן משהו והכביכול פרטי.

שימו לב לקנה המידה האנושי מאוד של המדרכה ברחוב הראשי הזה. הריצוף פשוט, אזור ההליכה מרוצף במרצפות בטון אפורות, מונחות באלכסון, והגבול עם האזור הפרטי, ואזור התשתיות והעצים מרוצף באבני גרניט קטנות. המשטח המחוספס משמש גם בסימון על יציאה מהמעבר המרכזי עבור אנשים המתקשים בראייה. הכל מאוד פשוט, מאוד נקי, ומשאיר מקום לפרטי האדריכלות ולבני האדם לבלוט.

 

לא כל הבניינים מתנהגים יפה.

 בתמונה שמשמאל ניתן לראות בנין מודרני, על פי הסגנון משנות ה-60 או תחילת ה -70.

הבניין, למרות שהוא נמצא בפינת הרחוב, לא שומר על קו הבניינים, ואיננו מייצר פינה, או רחבה בפינה, אלא דווקא לפני הפינה ישנה רחבה פנימית (ניתן לראות את הסוככים הצהובים המוצבים בה). הצבת המאסה העיקרית של הבניין בזוית גם היא פוגעת בחלל המוגדר של הרחוב. הבניין עומד לו מגושם ומתריס, ובמרחק של השנים פשוט לא ברור מדוע היו האדריכלים של התקופה צריכים לשבור את הכללים הברורים כל כך של המרחב העירוני הזה, ומה בעצם יצא לנו מזה – מלבד כיעור.

דרך אחרת לפגום במירקם העירוני היא על ידי מאסה גדולה מדי, המודגשת במקום להיות מפורקת. התמונה שלמטה מדגימה את זה באופן מבהיל למדי. ומייצרת פינה מתה ברחוב. גם הצבע עצמו איננה בחירה מוצלחת במיוחד. קודר, מאיים, ומדכא. זהו בסך הכך בניין משרדים, אך הוא מצליח להיראות כמו היכל המשפט של קפקא.

ניתן לראות בתמונה הזו גם את החשיבות של העצים המקטינים את קנה המידה של הרחוב, והופכים רחוב ראשי בעיר גדולה לרחוב שהוא גם נעים ואנושי. הרבה פעמים נשאלתי על ידי מהנדסים האם עצים הם מרכיב הכרחי בשדרות. והתשובה שלי היא בהחלט כן. עצים הם בדיוק מה שהופך רחובות אלה לאנושיים. אחרת הם בעצם כמו דרכים מהירות, ואינם בעצם עבור בני אדם.

עיצוב עירוני

התמונות הבאות מראות בעצם מהו תפקידו של עיצוב אורבני, ואיך הוא יכול להשפיע – אם ישנו רצון מצד האדריכלים של הבניינים, על יצירת מבנה הרמוני ותרבותי לעיר.

הבניין הראשון הוא מבנה שדומה שמחקה את הסגנון של אריך מנדלסון משנות ה – 20 של המאה הקודמת. מנדלסון בנה כמה בנייני משרדים יפים בברלין של לפני עליית הנאצים לשלטון, עבור אילי הון יהודים. אחד מהם נמצא בקורפורסטרדאם, אך אינני יודע אם הבנין הזה זה הוא.

הקבוצה השניה של הבניינים, מראה שלושה בניינים. האחד ישן, כנראה מסוף המאה ה – 19 (ודאי משוקם אחרי המלחמה), השנים האחרים חדשים, אך בסך הכל משחקים לפי הכללים של המקום, ולא מחפשים בכוח לעשות משהו אחר.

הטיפולוגיה של שתי קומות הבסיס המסחריות, ארבע הקומות הרגילות (למשרדים או מגורים), ועליית הגג, שימשה בעבר (לפני המצאת המעלית) כדי ליצור שילוב פונקציונלי ומעמדי. באותו בנין בורגני היו המפעל והחנות, בעל הבית והדיירים שמעמדם הכלכלי היה נמוך יותר ככל שעלית למעלה במדרגות. היום היא עדיין משמשת כדי לשלב שימושים שונים באותו בניין.

 

בסוף הרחוב,לקראת ככר כנסיית הקיסר וילהלם, השדרה הולכת קצת לאיבוד. אך זה מאפשר לראות קבוצת בניינים מהם שניים מודרנים ושניים ניאו קלאסיים המשתלבת יפה יחד.

בתמונה שלאחר מכן ניתן לראות איך יכולים שני בניינים כאלה לחיות היטב זה ליד זה.

 

בניין עירוני

קבוצת התמונות הבאה מוקדשת כולה לבניין אחד. אני חושב שאחת הבעיות של אדריכלים מודרנים עם בנייה בהקשר של העיר היא שברחוב, בעצם הבניין איננו נראה כמעט אף פעם כקומפוזיציה שלמה. אפילו החזית של הבניין כולו נראית רק במקרה יחסית נדיר שהרחוב רחב מאוד, ואין עצים. הצילום שמצד שמאל למשל לא היה מתאפשר לולא העצים היו עדיין צעירים ונמוכים יחסית.

בקבוצה הבאה ניתן לראות בניין נדיר למדי בבנייה מודרנית שמתמודד עם הבעיה הזו באופן "קלאסי". הקומפוזיציה שלו מורכבת מפרטים עשירים מספיק כדי להיות קריאה גם בחלקים, חלקים. לעומתו, הקומפוזיציה של בניינים מודרניים היא ענייה בפרטים, ועל כן מתפקדת רק שרואים אותה כיצירה פיסולית שלמה. התמונה הראשונה משמאל היא מה שנראה להולך הרגל תוך כדי הליכה באמצע הרחוב. התמונה השנייה, מימין, היא המבט, כאשר אותו הולך רגל מרים את ראשו כדי לראות את כל גובה הבניין (במידה והבניין מספיק מושך כדי לגרום לו או לה לעשות זאת)

 

 

 

 

 

 

 

שתי התמונות התחתונות מראות את החשיבות שיש לכניסה בהקשר של בנין החי לאורך רחוב, עם ראות מוגבלת, ושעליו למשוך אנשים להיכנס אליו, וגם להראות להם את המקום המדויק של הכניסה, ואת החשיבות של פרטים בקנה מידה קטן יותר כדי למשוך את העין, ולגרום לה להשתהות יותר על פני הבנין ומה שבתוכו.

הבניין אם כן משמש כמו מערכת פיתוי עבור הולך הרגל, להשתהות קצת, להביט בחלון הראווה, לזכור אותו, ואולי להיכנס אליו. אך כל זה נעשה במידה רבה של עדינות ושל כבוד הדדי, משום שהוא צריך מצד אחד להתייחד מתוך בניינים אחרים, ומצד שני להיות חלק מהם.

קיוסק וכניסה

לסיום שני פרטים. האחד קיוסק באחת מפינות הרחובות של הרחוב הנפלא הזה. ולידה דלת כניסה לאחד הבתים, כולה משחק של קשתות ועיקולים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אוריאל  On 11 באוקטובר 2005 at 9:56

    הפס המרכזי שכולל גינון והחניה במרכז הקו-דאם נוצר מביטול קווי החשמלית בברלין המערבית עוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת. (עד היום נוסעת החשמלית רק ברובעים המזרחיים של העיר.)

    הבניינים החומים המעוגלים, בפינת יואכימסטאלר שטראסה, הם בקושי בני 10 שנים. הם נבנו על "חורבותיהם" של ה"קו-דאם אק" (מרכז קניות מזעזע שעמד בפינת הרחוב) ובניין ה-C&A שעמד מאחוריו (רשת C&A נמצאת גם היום שם).
    הם אומנם מזכירים במשהו את אריך מנדלסון. אולם, הפרויקט הענק של מנדלסון בקו-דאם הוא קומפלקס WOGA מהשנים 1926-31 המשתרע על שטח קרקע של 40,000 מ"ר וכולל, בנוסף לבנייני מגורים, גם את קולנוע Universum – כיום משכנו של תיאטרון השאוביהנה (Schaubühne). התיאטרון פורק ושוקם מחדש בין השנים 1975-81.

  • גיא  On 22 בספטמבר 2005 at 11:20

    'גרמניה ותרבות גרמנית' באתר תפוז – אני מרשה לעצמי להעתיק אותה לכאן:

    "החנייה באלכסון באמצע זה יוזמה של הירוקים מסוף שנות ה 80 – עד אז קו-דאם הייתה שדרה מגעילה (כמו נגיד אלנבי) ומפויחת כי אנשים חנו בכל מקום, וגם בגלל הבנייה של שנות השבעים (שאותה גם אפשר למצוא, בגרסאות אחרות, במזרח)".

    (נכתב על-ידי berlinale)

  • גיא  On 22 בספטמבר 2005 at 11:16

    תודה רבה!

  • ג'ימבו  On 22 בספטמבר 2005 at 1:32

    Kurfürstendamm, Ku'damm קיצור ושם מקובל, Kurfuerstendamm.
    Kaiser-Wilhelm-Gedächtniskirche, Kaiser-Wilhelm-Gedaechtniskirche.
    Unter den Linden

  • יודן רופא  On 21 בספטמבר 2005 at 23:50

    בקרוב ההמשך

  • גיא  On 21 בספטמבר 2005 at 19:55

    יהיה נחמד אם תוכל לציין את הכיתוב הלועזי/גרמני של שמות הרחובות הללו – כדי שאפשר יהיה לחפש תמונות נוספות באינטרנט

  • אביגיל  On 21 בספטמבר 2005 at 12:55

    מחכה לסיבוב ברלין 2.

  • יהושע  On 21 בספטמבר 2005 at 11:31

    להסתובב בברלין הם השם "יודן"?
    פוסט מקסים. שמרתי לי לקיץ, ביוני אני שם

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: