סיבוב בברלין 2 – מגורים בעיר ופרוייקט של קריר מ – IBA

הסיור בברלין ממשיך מהקורפורסטרדאם לכיוון טירגארטן וביקור בפרוייקט מפורסם בתכנונו של רוברט קריר.

בדרך לטירגארטן (Tiergarten) הפארק המרכזי של ברלין עברתי ליד הכניסה לגן החיות והאקווריום. ישנו שם ניסיון מעניין להחיות את חזית הרחוב של מלון אינטרקונטיננטל הסמוך על ידי חזית של חנויות וגלריות. יכול להיות שבגלל יום ראשון הן נראו נטושות למדי, אבל לא נראה היה לי שהנסיון הצליח במיוחד.

ממול לאינטרקונטיננטל ניתן לראות את הפרוייקט שבתמונה משמאל, המצליח לשבור מאסה גדולה מאוד של בינוי, להרבה יחידות ומייצר חזית רחוב נעימה ומעניינת.

 

 

בהמשך, ליד תעלת המים, נמצאים הבניינים שבתמונה משמאל. ניתן לראות את הנחיות העיצוב האורבני שעבדו כאן. גובה של ארבע קומות עד לקורניז הבנין, עם נסיגה אפשרית לקומה חמישית או שישית שלא נראית בדרך כלל מהרחוב. קומה תחתונה מסחרית, או בכל אופן קומה שאיננה למגורים. אורך מסוים של מבנה שאחריו צריך לשנות את החזית, או שישנה הגבלה למספר יחידות הדיור המוזנות מגרם מדרגות מרכזי. והקפדה על פרטים בחזית. התוצאה נותנת מראה רחוב הרמוני, גם אם לא מרתק במיוחד. הבנין הפינתי משך את עיני, משום שלמרות שהוא מתוכנן בשפה אדריכלית מודרנית, הוא קלאסי בנינוחות ההרמונית שלו. וגם אהבתי מאוד את שילוב הצבעים של החלונות ואבן הציפוי.

 

עוד קצת בהמשך הפרוייקט המפורסם של רוברט קריר (Robert Krier). אחד מהמובילים בפוסט מודרניזם של סוף שנות ה – 70 ושנות ה-80. כל מי שקרא כתבי עת לאדריכלות באותה תקופה נתקל בפרוייקט הזה, שהיה אחד הפרוייקטים של תערוכת ה – IBA שהובילה ברלין באותה תקופה. הפרוייקט גובל בטירגארטן, לא רחוק מהרובע שבו מוקמות עכשיו כל השגרירויות החדשות. באתר היתה קיימת כבר "וילה" ברלינאית מסוף המאה ה-19, ניתן לראות אותה בתמונה התחתונה בסדרה. קריר תכנן את בניין הכניסה, שאנחנו רואים בתמונה מצד שמאל, ובתמונה למטה יותר, שבנוי בעצם משני מודולים של הוילה הזו, ועוד מקום ל – 5 בניינים שכולם תוכננו על ידי אדריכלים אחרים. הבנייה אם אינני טועה היתה בזמנו, לפני חיבורה מחדש של ברלין בנייה ציבורית, אם כי כרגע נראה שגרים שם אנשים אמידים למדי.

זה לא ממש ניאו קלאסיציזם, שיש היום כבר אדריכלים שמעיזים לעשות שוב. אז הכוח של המודרניזם היה עדיין חזק מדי. והפוסט מודרניזם הסתפק בציטוטים ובגרוטסקות, ובמה שאלדו רוסי כינה רציונליזם. ארכיטקטורה מאוד פשוטה, מאוד סימטרית, מאוד חזרתית, ומאוד מוקפדת בפרופורציות הכלליות שלה. אחד הדברים החדשים של התקופה הזו היא ההדגשה של המישור של הקיר על ידי החלונות הקטנים יחסית והאנכיים באוריינטציה שלהם. בניגוד למודריזם שביקש להדגיש את חוסר התפקוד הקונסטרוקטיבי של הקיר על ידי חלונות אופקיים, או המשכיים.

התמונה משמאל מראה את החצר הפנימית הנוצרת בין הוילות. ניתן להגיע אליה דרך השער שלמעלה, או דרך סימטאות חניה החוצות אותה. החצר פתוחה לציבור. זהו אלמנט הזר לתכנון המקורי של הוילות הללו, שהיו בעצם בניינים משותפים בני 6 – 8 דירות המוקפים חצר משותפת. אולם החצרות לא היו משולבות יחד לגן פנימי שהוא חצי ציבורי חצי פרטי. זהו דווקא אלמנט הלקוח מהשיכונים שנבנו באירופה החל משנות ה – 20, ושניצלו את הבנייה המאורגנת לאיחוד השטחים הפתוחים, ויצירת גנים חצי פרטיים. לא ברור כאן מי מטפל בגן הזה, והוא למען האמת גם לא נראה מטופל במיוחד. האם זו העירייה, או ועדי הבתים? בכל אופן, ברור מהתמונה שהצמחיה היא האלמנט החזק היום, ולא האדריכלות.

הבניין של אלדו רוסי בולט בעיקר בגלל השימוש בצבעים המאוד ונציאניים בקומת הקרקע ובעליית הגג. רוסי גם מחלק את הבניין בחלוקה הקלאסית של קומת הבסיס (הצבועה בפסים), קומות רגילות, וקומת הגג השונה מהן. האם האנשים הגרים בבניין יודעים שהוא תוכנן על ידי שם אדריכלי גדול? האם מעט האנשים העוברים כאן יודעים על הפרוייקט הזה משהו? אין שום אינדיקציה לכך, אין שום שילוט המכוון למקום, או תיאור של הפרוייקט. אין ספק, ישנם מדריכים לאדריכלות בברלין, המודעת מועד למורשת האדריכלית שלה, אבל לאנשים הרגילים, לא נראה שזה משנה הרבה.

 

התמונה הזו מראה את הוילה המקורית, ואת הבניין האחרון בשורה. אפשר לראות את הכבוד שניתן לבניין המקורי בכך שגובה ורוחב הבניינים האחרים כולם הותאם למידות שלו. גם הקובייתיות שלו שוכפלה. ניתן לראות בכל זאת שבזמן שבבניין המקורי היו 4 קומות בלבד + עליית גג), שהתחתונה שבהן היא בעצם חצי מרתף (ניתן לראות זאת מהגובה הנמוך של החלונות בקומת הקרקע). בבניינים המודרניים ישנן חמש קומות. הסיבה כמובן הוא גובה הקומות הנמוך יותר הנהוג היום.

הביקור בפרוייקט הזה השאיר אותי קצת תוהה. בזמנו הוא זכה לפרסום רב מאוד, וכל האדריכלים שתכננו בו היו ידועים בעולם או לפחות בגרמניה. היום, בקושי ניתן לראות אותו בגלל שהוא מוקף בצמחיה כה עבותה, לו הייתם עוברים לידו במכונית ולרגע לא הייתם שמים לב, לא הייתם יודעים בכלל שהוא שם. בסופו של דבר, האורבניזם, הרחובות הראשיים, השדרות, הפארקים, התעלות והנהר הם האלמנטים החזקים שקובעים את אופיו של המקום. אין כמעט בכוחו של בניין בודד לעשות רושם, אלא במקרים נדירים ביותר, וגם אז, רק אם הוא מקבל את התפקיד הזה מן המיקום שלו בתוך המבנה האורבני.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גרי אפשטיין  On 23 בספטמבר 2005 at 15:34

    זו לא שאלה זו תשובה

  • יודן רופא  On 23 בספטמבר 2005 at 11:01

    אני חייב להודות גרי שלא הבנתי את השאלה?

  • גרי אפשטיין  On 22 בספטמבר 2005 at 20:36

    אבל האם האורבניות של העיר משווה לה את האופי האישי שלה או האם האופי שלה משליך על האורבניות? אינני חושב כי תמצא ולו צידוק אחד לכך שבניין נותן כבוד לשכנו ע"י האדרת הסיסטמה של החזית אליבא ד-רוטברד.
    לסיכום – האם אתה חושב כי ניתן להסיק מכך שאין בעיר את המרקם המאפשר בניה "מעברית"?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: