סיבוב בברלין 4 – מנדלסון וליבסקינד

סיום הסיבוב בברלין

המשך הדרך לכיוון מוזיאון יהדות גרמניה הביא אותי אל הבנין הזה, שהוא כנראה היחיד שנשאר באיזור מהבניינים של סוף המאה ה-19. התמונה שמתחתיו מראה את ההקשר העירוני שלו. אפשר לראות שגם הבנין עצמו מנותק בעצם מהרחוב, ולא סיכנתי את נפשי בחציית הרחוב הזה כדי לראות איך בעצם מגיעים אל קבוצת הבניינים הזו שנשארה. ההמשך כמו לקוח מספרי הארכיטקטורה ותכנון הערים של אמצע המאה שעברה. אולם מאחורי שורת הבניינים הענקית הזו, מנסים לשקם כנראה איזור משרדים ישן ולחדש אותו, על ידי שיקום הבניינים הקיימים, ובניית בניינים חדשים אורבניים יותר.

 

 

הבניין משמאל הוא מרכז אקסל שפרינגר, למרות שתכנון הבניין מודרני לחלוטין הוא משחק לפי הכללים העירוניים המקובלים. קומת מסד (אמנם בכוונה לא תומכת ובזכוכית), קומות הגוף החוזרות על עצמן, וקומת הגג. קו הרקיע של הבנין גם הוא מותאם לקו הרקיע של הבניינים הסמוכים.

 

.

הבניין שמשמאל הוא בעצם הסיבה שהגעתי לאזור הזה. זהו בניין המשרדים לשעבר של בית ההוצאה לאור מוסה (Mosse), שהחזית שלו עוצבה מחדש על ידי אריך מנדלסון בין השנים 1921-25. הבנין ניזוק מאוד במלחמת העולם השניה ושוקם רק לאחרונה (1995). אפשר לראות בתמונות למטה איך מנדלסון שילב בחזית החדשה גם את החזית הישנה, ובעצם הלביש על הבנין החדש משמעות חדשה, וסגנון דינמי יותר.

 

 

 

 

 

 

לפעמים מספיק רק צבע כדי להפוך חזית אפורה וסתמית למשהו חי יותר.

וכאן דוגמא לנסיון לשבור את הכללים הנוקשים של העיצוב האורבני, יש כאן ניסיון לעשות תרגיל דומה לזה של מנדלסון, של עטיפת הבנין האורבני במשהו חופשי יותר, אבל ברגל גסה הרבה יותר.

בקצה הרחוב, פתאום שוב יש מגורים, ובעצם מה שנראה בבירור כפרוייקט של שיכון ציבורי. הבנין הצהוב שמציץ בקצה הרחוב הוא המוזיאון היהודי, והסביבה היא סביבה של שיכונים ציבוריים שנבנו באזור הזה שהיה לפני חיבור העיר יחד אזור ספר וקצה, ועל כן הקרקע הייתה זולה יותר, וזמינה לבניית שיכונים ציבוריים.

הפנורמה שלמטה היא מה שרואים כאשר מגיעים לסוף הרחוב. אם אתם מחפשים את הבנין המפורסם כל כך של ליבסקינד, הוא מציץ לו מצד ימין של הבניין הישן של המוזיאון היהודי. הוא הפתיע אותי במימדים הקטנים שלו, מבחינת קנה המידה הוא משתלב יפה מאוד בסביבה שלו, בניגוד למה שציפיתי מלבסקינד. הסביבה איננה בעלת מבנה ברור. ממול יש מגרשי משחקים, ומאחור מציצים שיכונים גדולים יותר, כך שאפקט ההפרעה של הבניין של ליבסקינד איננו חזק במיוחד, הוא פשוט קצת הולך לאיבוד בכאוס הכללי.

 

התמונות הקרובות יותר של החזית לרחוב, דווקא מחזקות את תחושת האחרות שהמוזיאון אמור לשדר. אהבתי את הניגוד שבין עמוד התאורה הקלאסי והזויות החדות והאלכסון של הבניין מאחור. האם גם לכם מזכירים החריצים של החלונות מגן דוד קטוע? האם זה מכוון?

 

 

 

 

הבנין בעצם נתפס כפסל סביבתי. אני מודה שלא התחשק לי בכלל להיכנס פנימה ולא נכנסתי. האזור שאהבתי יותר היה הגן. העצים הצומכים מתוך הסדקים שבין עמודי הבטון יפים מאוד בעיני. יש גם כל מיני קווים משונים בגן, שאפשר לקרוא להם ארכיאולוגיות מומצאות (בתמונה התחתונה).

 

בגן עמדו שני אנשים ודיברו, אינני יודע מה הם חושבים על הבניין, או על מה שהוא מייצג – הם פשוט עשו מה שאנשים עושים בגנים, שוחחו. ממול במגרש המשחקים שיחקו פועלים תורכים כדורגל ביום המנוחה שלהם. אפשר היה לראות שהרבה אנשים באו למוזיאון, וגם בבניין שלידו ישנו קפה שמשרת את הבאים. לתחושתי, המוזיאון בעצם מציג את היהודים כהפרעה בגרמניה, אבל לא הפרעה גדולה מדי. הפרעה בתוך הסדר הקיים. הסדר ממשיך, והשאלה היא האם עוד דור ידעו להגיד מה בעצם רצה הבניין הזה לאמר?

 

במוזיאון יהדות גרמניה הסתיים כרטיס הזיכרון של המצלמה. המשכתי משם לאונטר דן לינדן (Unter den Linden) שהיתה פעם השדרה של ברלין – ועכשיו משקמים אותה מחדש. היא מובילה מככר העירייה, אל שער ברנדנבורג. בדרכי חזרה למלון לקחת את המזוודות ולשדה התעופה, כבר מיהרתי. בין שער ברנדנבורג, וככר פוטסדאם, ראיתי מצד שמאל בטונדות שכאילו נלקחו ממכשול טנקים. אה זה המונומנט החדש לזכר השואה של אייזנמן. הגרמנים הם באמת מזוכיסטים חשבתי לעצמי. אפשר לראות תמונות שלו בבלוג של דרור פויר.

המשכתי לככר פוטסדאם, עוד חלל תצוגה לעודף טסטוסטרון אדריכלי – השאיר אותי קר לגמרי, לא מקום שהייתי רוצה לחזור אליו בכלל. ירדתי מתחת לאדמה לקחת את התחתית.

התמונה האחרונה משמאל היא בשבילי תמצית היום הזה. זהו חלון בקיר של האקווריום וגן החיות שליד טירגארטן. החלון הוא אקווריום, ונותן לאנשים ברחוב הצצה לתוך העולם שבפנים ןמזמין אותם להיכנס פנימה, אבל יותר מכך הוא הופך לאירוע בפני עצמו, אין כמעט אף אחד שעובר לידו שלא מתעכב או לפחות מאיט. זה היה היום שלי בברלין

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יודן רופא  On 30 בספטמבר 2005 at 1:00

    תודה לכם המגיבים

  • בתאל  On 29 בספטמבר 2005 at 11:22

    עד כמה שידוע לי – הרעיון המנחה של ליבסקינד בפרוייקט הזה היה המגן דוד. הצורה שלו חוזרת גם בתוכניות וגם בחזיתות של המבנה. הייתי שם כשהמבנה היה בבניה – כמעט גמור, ועוד לא הייתה שום צמחייה. אני חייבת לציין שבמקרה הזה נראה לי שהצמחייה הורסת את האפקט של המבנה – היא כאילו מרככת אותו ונראית לא שייכת לכל האפרוריות המנוכרת שלו. ברלין עיר מרתקת מהרבה בחינות. תודה על הרשמים והתמונות.

  • ד.ט  On 27 בספטמבר 2005 at 1:16

    בהחלט הזכיר לי מגן דוד קטוע. (חשבתי על כך מהתבוננות בתמונה לפני שקראתי). אני מניח שזה מכוון.
    רשימה מעניינת, תודה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: