לכל עיר יש את הקצב שלה

יום שבת בבוקר בפאלרמו. יצאנו לעשות קניות בשוק של ה"קאפו" משמעות השם היא "הראשי". יום שבת בבוקר הוא כמו יום שישי אצלנו, יום של קניות והכנות לסוף השבוע. השוק פתוח גם ביום ראשון בבוקר, אבל אז קונים רק דברים קטנים, והסוחרים והלקוחות מבלים בעיקר בפטפוטים. חנויות הדגים הומות אדם. בשוק הזה, כמו ברוב השווקים האחרים באיטליה, הלקוח איננו יכול לבחור בעצמו את הסחורה – הסוחר בוחר ונותן לך אותה. אישית אני מעדיף את השיטה של שוק הכרמל ושל שוק מחנה יהודה, שבהם אני יכול לבחור את הסחורה, אבל גם שם ראיתי, ובמקומות שאני מרבה לקנות אני גם מקיים, שלקוחות ותיקים נותנים לסוחר לבחור את הסחורה בשבילם, שהרי הוא מכיר אותה הרבה יותר טוב, ויודע לבחור אותה טוב ממני. זו בעצם שאלה של אמון שנבנה מיחסים נמשכים בין לקוח וספק – אבל זה נושא לרשימה אחרת.

תוך כדי הטיול בשוק יש לי לפתע הארה שהחיים שלנו שונים לגמרי כאשר אנחנו בבית פאלרמו או בתל-אביב – החיים שלנו בפאלרמו, האוכל שאנחנו אוכלים, סדר הזמנים שלנו, האופי של הפעילות היומיומית שלנו שונה לחלוטין, והשוני הזה נובע לגמרי ממה שהעיר עצמה, והתרבות שלה מאפשרים לנו. אפשר כמעט לומר קובעים לנו. גם קצב הפעילות, הזמן שלוקח לעשות פעילויות שונות הדרושות למהלך החיים שונה ממקום למקום. משך הזמן שאנחנו מבלים במכונית בנסיעות, כמות ההליכה ברגל, מה נחשב רחוק ומה נחשב קרוב, צורת בילוי הזמן משתנה כתוצאה ממה שהעיר מאפשרת.

החוויה של לקנות בקאפו שונה לחלוטין מהקניה בשוק הכרמל. הקצב לחלוטין שונה, סוג החנויות שונה, הצירוף של פירות וירקות שמוכר כל סוחר שונה לחלוטין מהצירופים שניתן למצוא בשוק בישראל. ישנם כמה דברים שאינם משתנים – כמו למשל הנטייה של סוחרי השוק להוסיף לך עוד משהו מעל לכמות שרצית (שבדרך כלל תצטרך לזרוק). בתל-אביב היום אפשר לחיות כמעט ללא שעון ומבלי לדעת איזה יום היום. במרחק 5 דקות מהבית יש לנו שלושה מינימרקטים הפתוחים 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע. בפאלרמו החיים עדיין הרבה יותר ממושטרים מבחינת הזמן. ביום ראשון נסגרות רוב החנויות (אם כי גם כאן ישנה שחיקה בעניין), והשוק נסגר ביום רביעי אחרי הצהריים. אפילו מועדון הריקודים שנמצא מתחתינו ובבית השכן סגור ביום שני בערב, ואז אין בעיה למצוא חניה. בתל-אביב נטייל לים, בפאלרמו נצא לכיוון רחוב רוג'רו סטימו והמשכו לשדרה של ויה דלה ליברטה. כאן נעשה זאת בדרך כלל בשבת בבוקר, בפאלרמו יהיה זה יותר סביר בשבת בערב, או ביום ראשון בבוקר.

החיים שלנו בנויים בסופו של דבר ממספר מצומצם מאוד של דפוסי פעילות החוזרים על עצמם יום יום. דפוסי הפעילות הללו אינם לגמרי בשליטתנו, אלא אנחנו יוצרים אותם מתוך המגוון העומד לרשותנו במקום שבו אנו חיים. דפוסי הפעילות הללו הם תמיד תלויי מקום – הם צמד של פעילויות מסויימות היכולות לקרות, והקורות שוב ושוב במקומות מסויימים. על כן, איכות החיים שלנו נקבעת במידה רבה על ידי אותם דפוסים של פעילות, והמקומות המאפשרים אותם. זוהי התובנה שעומדת בבסיס הספר של אלכסנדר ושות. A Pattern Language שהשנה ימלאו שלושים שנה לפרסומו. נסו לספור את דפוסי הפעולה בחיים שלכם, על בסיס יומי, שבועי, חודשי ושנתי. נסו לחשוב על המקומות שבהם אתם עושים את הדברים שאתם עושים – ועל איך שאתם מרגישים בהם בזמן שאתם שם? האם המקום והפעילות תורמים לתחושת החיים שלכם? האם הם מדכאים אותה? האם הם יוצרים בכם מתח, או עוזרים לכם להרגיש את אנושיותכם ביתר עוצמה?

לאחרונה מתפרסמת גם ספרות רבה הקושרת בין בריאות גופנית, דפוסי חיים והמבנה הפיזי של מקומות. מסתבר שהחיים בפרברים, ההסתמכות הגדולה יותר על נסיעה במכוניות כדי להגיע ממקום למקום, ומיעוט האפשרות לפעילות פיזית כבדרך אגב קשורה בהשמנת יתר והגדלת הסיכון לחלות במחלות הקשורות אליה.

המעניין בדפוסים הללו הוא שאף על פי שהשפעתם על חיינו מכרעת, אנו בדרך כלל איננו מודעים אליהם, ולמידת ההשפעה של האיכות של המקומות על איכות חיינו. כפי שכתב ג'ון לנון: "החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלעשות דברים אחרים." דווקא אי-המודעות שלנו לדפוסים הללו היא שמעניקה להם את עוצמתם. החשיבה המודעת עליהם, והשינוי שלהם, לא על ידי החלטה לעשות דברים אחרים, שלעולם איננה מחזיקה מעמד מול הכוח של המקום והאפשרויות שהוא מכתיב, אלא על ידי שינוי המקומות עצמם – וההרגלים שהם משרים, היא בעלת יכולת רבה להשפעה על איכות חיינו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיא  On 18 בפברואר 2006 at 19:04

    ברור שיש השפעה – כוונתי היתה להשפעה מהותית – הרי הקצב נובע מהתפקוד עצמו, מהשימוש ומהפונקציונליות. כשהוא מבוצר ומבודד, ההשפעה מבחוץ נמוכה יחסית.

  • גיא  On 18 בפברואר 2006 at 19:02

    ומרחב ממשלתי?

    אני חושב, ששניהם איטיים מאד, אולי לאור שמרנותם ונוקשותם. מרחבי תרבות נעים במהירות בינונית ומרחבי בידור ובילוי הם כנראה המהירים ביותר.

    אם כי, אין לי ביסוס לחלוקה הזאת.

    לגבי חפיפה בין מרחבים – אני חושב שזה בלתי נמנע. השאלה אם זה אכן יוצר השפעה של מרחב אחד על משהו מבחינת הקצב.

    אני חושב שהקצב הוא ברמת המקרו אך גם ברמת המיקרו. אבל אני לא בטוח שלחפיפה מרחבית אכן יש השפעה עליו.

  • Yossi Matalon  On 12 בפברואר 2006 at 19:21

    אין ספק כי לכל עיר יש את הקצב שלה. לכל עיר יש אופי אחר שמורכב ממרחבים שונים.
    יש מרחב בידור, מרחבי תרבות, מרחבי ממשלה , מרחבים צבאיים וכו. זה מה שנותן לעיר את הצביון שלה. לעיתים מרחבים אלו חופפים קצת במרחבים שכנים וכך נוצרים מרחבים אחרים מוזרים.
    כמו מרחב תרבות ומרחב צבאי סגור בשדרת שאול המלך בתל אביב.

  • משה  On 12 בפברואר 2006 at 7:51

    נסה עשר דקות. נראה אותך מוצא משהו פתוח בשבת בגבעתיים, ברמת גן, ברמת השרון, בשאר ערי השרון. לא צריך לנסוע עד פאלרמו ואפילו לא עד עפולה.

  • moon  On 11 בפברואר 2006 at 23:01

    נדמה כי לא צריך להרחיק לארצות רחוקות ואקסוטיות
    (אני הרגשתי זאת בעוצמה רבה הן בערים הגדולות במזרח, בהן ההמולה, מסת האנשים וכלי הרכב והסקייל הגדול של הכול הוא עצום – והכול במין ערבובייה שנארית חסרת כל הגיון והכוונה -ובכל זאת הכל נע על פי חוקיות משלו, ובערים הקטנות שבמזרח -שבהן בכלל תחושת הזמן מקבלת מימדים כמעט אינסופיים -זרים למערבים שכמונו, הכל נעשה או שלא בנינוחות על גבול השאננות, והכל וכולם בסדר ע םזה)
    וכדי להרגיש באבחנות הכל כך נכונות הללו שלך.
    מספיק אם נצא מרחק שעת נסיעה מתל אביב, לאחת הערים הקטנות יותר, שלא לדבר על אילו המרוחקות ממש, גם שם תחושת הקצב שונה, אופי החנויות שונה, חלוקת הזמן בין נסיעה להליכה אחרת, המבחר ויכולת התמרון אל מול השפע או אין שפע אחרת, וכמובן שתחושת הזמן, כמו מתמתנת…
    ככל שהגירויים החיצוניים הבאנאליים מעטים יותר
    כך נדמה שלזמן חוקיות אחרת משל הזמן העירוני.

    ואגב, תודה על מאמרך המעניין, שהזכיר לי להתבונן…במובן מאליו והחומק מהעין והלב

  • עמי  On 11 בפברואר 2006 at 22:22

    לגיא, דומני שאני הייתי מעורב בפרויקט ההוא במסע אחר. חיפה הייתה קצת יותר מהירה דומני. אנסה למצא ות מה שכתבתי על כך.

  • יונת  On 11 בפברואר 2006 at 22:14

    קריאה חובה לכל מי שבונה או משפץ בית — לדיירים יותר מאשר לאדריכלים.
    למרבה השמחה, אפשר לקורא את הדפוסים עצמם אונליין (אם כי לא את ההקדמה החשובה):
    http://www.ahartman.com/apl/set.htm

  • גיא  On 11 בפברואר 2006 at 21:14

    קודם כל – טוב לקרוא אותך שוב!

    במקרה הזכרתי היום בפני מישהו שהתלונן על מהירות הכנת ארוחת הבוקר בבית הקפה (מהירה מאד, לטעמי) את נושא "הקצב העירוני" – לפני מספר שנים "מסע אחר" ניסו למדוד זאת (איני מוצא את הכתבה ברשת) ולמיטב זכרוני הקצב העירוני של תל אביב אינו בהכרח הגבוה בארץ – אבל אין כמובן מדד אובייקטיבי מסודר..

    בכל מקרה, הטיעון שלך מעניין – השפעת הקצב על האדם (ועל המבקר המזדמן) והקשר בין מבנה מקומות לתפקוד האנושי המתקיים בהם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: