קצת יותר מחודש אחרי

הפוסט האחרון שלי היה לפני קצת יותר מחודש, לאחר סוף הגביע העולמי. לפני החטיפה של גלעד שליט וההתקפה של חיזבאללה בצפון. זה נראה כמו לפני עידן.

ב – 14 ליולי נסעתי לאיטליה ולכנס באסטוניה, משום מה תמיד המלחמות תופסות אותי בחו"ל. לא היה לי ברור מה קורה, למרות שניסיתי להישאר מעודכן כפי שבדרך כלל אינני טורח. הבית הריק שלי אירח חברים שנמלטו מנשר אחרי הטילים הראשונים בחיפה. אחר כך הם חזרו ולמדו להסתגל לאזעקות.

אחותי, מדריכת הטיולים היתה בטבריה עם קבוצה של צליינים איטלקיים. הם שמעו וראו את הנחיתות אבל היו בטוחים שלהם כלום לא יקרה, הם הרי בנסיעה למפגש עם האל. כמובן שאחרי כן הגיעו הביטולים ועכשיו יש לה זמן לכתוב את העבודות ולגמור את התואר שהתחילה לעשות לאחר שנעצרה התיירות באינתיפאדה ושלא הספיקה לסיים לפני שהתיירות התחילה להתאושש השנה.

קשה לי לשים את האצבע מתי התחלפה התמיכה במלחמה בעיתונות בביקורת עליה – אבל אני בטוח שחלק מהמבקרים הגדולים היו מהתומכים הגדולים בהתחלה. אני מניח שאם היא הייתה מצליחה יותר בהשגת המטרות שלה (שאיש איננו מבין עד היום מה היו בדיוק, אבל זהו הרי בדיוק הדרך של הפוליטיקאים והגנרלים להכין את דרך המילוט שלהם מהאחריות – קודם יורים, ואח"כ מסמנים את המטרה סביב נקודת הפגיעה).

מדוע אנחנו מופתעים שצבא שלא מצליח למנוע את ירי הקסאם מעזה לא הצליח למנוע את ירי הקטיושות מהחזבאללה – מדוע אנחנו חושבים שזה אפשרי בכלל? האם נצטרך להתרגל למחשבה על האפשרות של ירי קטיושות על מרכז הארץ אם וכאשר ניסוג מהגדה?

כולכם ודאי מכירים את הבדיחה על שני המשוגעים שמחפשים את המטבע מתחת לפנס – לא משום ששם הוא אבד אלא משום ששם יש אור. האם ייתכן שחלק גדול מההפצצות בלבנון, והירי בעזה הוא בבחינת חיפוש המטבע מתחת לפנס – משום שצריכים לעשות משהו, אפילו אם אין זה מביא לפתרון של הבעיה?

ובכל זאת יש משהו חולני בהלקאה העצמית הזו (ובעצם זו הלקאת העיתונות את הפוליטיקאים והגנרלים) ובדכדוך המתפשט בבלוגים ובתגובות. יכול להיות שלא נצחנו במלחמה הזו – אבל לחיזבאללה אין את היכולת להרוס את מדינת ישראל – לא כל כך מהר הורסים מדינה של 7 מיליון תושבים עם יכולות כמו שיש לישראל. בסופו של דבר רוב ההרוגים והפצועים במלחמה היו חיילים, כך שיכול להיות ובאמת לא היה טעם להיכנס פנימה עם כוחות הקרקע לתוך לבנון.

מה שכן, וזה לא מהיום, הדוקטרינה הישראלית שאפשר למנוע פגיעות בעורף ולהעביר את כל המלחמה לשטח האויב קרסה. היא קרסה כבר במלחמת המפרץ הראשונה, ובאינתיפאדה, ואפשר להיות בטוח שאם יהיו מלחמות נוספות תהיה פגיעה של טילים בעורף. מצד שני העורף לא כל כך חלש, והפגיעה בו רק מגבירה את הנחישות ואת הלכידות הלאומית (אם רק דואגים לו, ואם מכינים אותו כראוי, ואם לפחות למראית עין נראה שהמלחמה פוגעת בכולם במידה שווה) – ראו את מקרה לבנון או את מקרה הפלסטינים. זאת אומרת שצריך להתכונן הרבה יותר ברצינות לפגיעה בעורף, באופן שניתן יהיה להמשיך לנהל חיים גם תחת אש של טילים וקטיושות כפי שכתב כאן לפני כמה ימים דוד כפרי.

אלו רק חלק מהמחשבות שעוברות לי בראש כשאני קורא את הדברים בימים האחרונים. זה נראה לי הזוי להמשיך לכתוב על רחובות וערים ודברים יפים יותר ופחות שראיתי בחודש האחרון מבלי להתייחס בכלל ל"מצב".

עוד מילה אחת אישית. לפני 30 שנה בדיוק עשיתי טירונות שריון. יחד איתי במחלקה היה אודי אדם, בחור גדול, מצחיק, חזק, אמין וישר. בן של… אנחנו היינו מהמחזורים של אחרי מלחמת יום כיפור שהיו צריכים למלא את שורות השריון שהתדלדלו. רוב אלו שהגיעו לשריון לא רצו, ועשו הרבה בעיות. אני חושב שאודי דווקא רצה, הוא לא כל כך אהב לרוץ ופזצטות ממש לא היה בשבילו. אודי נשבע שלא יהיה קצין קבע, אמר שיסרב ללכת לקצונה…לא ראיתי אצלו אמביציה גדולה להיות גנרל. אחרי הטירונות והמקצועות איבדתי איתו קשר. הלכנו לדרכים שונות, אבל כמו שאומרים בטירונות אתה מכיר אנשים כמו שהם, והוא היה אחד מאלה שאז עזרו לי לעבור את זה בשלום.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: