50 בתי הקפה האהובים בתל-אביב – עדיין בקפה

כל הכבוד לאסף שלונסקי, תמר קרוון ול"העיר" על המוסף שהתפרסם השבוע. הבחירה להמעיט במילים והצילומים הנהדרים של קרוון הופכים את המוסף הזה לתענוג אמיתי.

ומה עושה אדם הלוקח לידיו את המוסף – הולך לחפש את בתי הקפה האהובים עליו וללמוד קצת על עצמו ועל בחירותיו.

אופס, טעות ישר בהתחלה. את החוברת פותח בית קפה אידלסון, הראשון היה באידלסון 10, והיה בית הקפה השכונתי שלי (מאוד לא טוב לדיאטה) עד שנסגר לפני כמה חודשים ונשאר רק השם. עם כל הכבוד עד קצה בן יהודה אני לא אסע בשביל קפה ופגישה. בחוברת מופיעה עדיין הכתובת אידלסון 10. אני עדיין מבכה את הסגירה.

עדכון 24.3.07: אתמול עברנו בדיזנגוף וראינו שאידלסון 10 פתחו גם שם במקום שהיה פעם "כסית". נאמנים לשיטתם אין שלט גדול בחוץ, אלא רק השלט הריבועי הקטן על הקיר ליד הכניסה.

אחרי שסיימתי להתאבל העברתי את הכתובת שלי לקפה סוכר (פינסקר 20). ההתחלה היתה בזמן הגביע העולמי כשהלכתי לראות שם משחקים. תמיד עם אותה חבורה פחות או יותר. הייתי שם אוהד איטליה היחידי אבל היתה סובלנות. מה כותב שלונסקי על הקפה:

לפני הכל: פוקצ'ה עם חלמוני ביצה ובייקון (אף פעם לא טעמתי), חומר אנושי: אינטלקטואלים חפים מפוזה (מחמיא), מסך עשן: באזורים מסויימים (לא ממש נכון, מעשנים בכל מקום – המגרעת העיקרית מבחינתי), מחוברים ברשת: כן (אבל כאמור החפים מפוזה לא באים בדרך כלל עם הלפטופ לקפה), פיק-אפ: קשה. אם תצליחו תסגרו תאריך (אני לא בשוק), שורה תחתונה: עמוק ומחוייך.

כשנגמר לי הקפה מאיטליה אני הולך לקנות קפה בשיח קפה, ואז בדרך כלל אני שותה שם אספרסו, וגרניטינה בקיץ. אם אני צריך להיפגש עם מקומיים מאזור שנקין שלא יורדים אלינו לשוליים של הלב, או עם תושבי הפריפריה שלא יודעים איך להגיע לאידלסון אז שיח קפה (שינקין 58) הוא הבית שלי בשנקין. הנה הסיכום:

לפני הכל: גרניטינה (מסכים – בקיץ. תמיד אפשר לשתות אספרסו קצר כמו שהוא צריך להיות באמת). חומר אנושי: הצד השפוי של שינקין (שוב מחמיא), שורה תחתונה: שינקין של פעם (זה כנראה מה שאני).

את קפה ג'ו הסניף המקורי בחשמונאים 99 היכרתי כשעבדתי במשרד השיכון. משרדי המחוז עוד היו אז במורד הרחוב, ולשם הייתי הולך כדי להרגע מהישיבות, ולשתות קפה נורמלי. מודה שלא ידעתי ששם התבשלו חלק מהשחיתויות הגדולות של השנים האחרונות. יש לו הרבה ייחוד לסניף המקורי, ומעניין שהתמונה של קרוון מתרכזת במכונת קליית הקפה ולא מראה את האנשים, שהם באמת חסרי איפיון. זה לא ממש קפה שכונתי, אלא קפה של שעות העבודה. אולי בגלל זה בסוף החלטתי שנעשה שם את פגישת הפרלמנט שלנו. לאחרונה נפתח סניף של ג'ו לא רחוק ממני (בבוגרשוב – לא נכנסתי), וישנו עוד סניף בדיזנגוף (אתמול ישבתי שם עם חבר – נפגשנו באמצע הדרך) – סתם מיותרים. קפה צריך אישיות, ולכן כל העניין של רשתות בתי קפה נראה לי מופרך. זה כמו אישיות משוכפלת.

היופי של המוסף הוא שהוא מאפשר לך לבקר בבתי הקפה האלה, להציץ, ובסוף להחליט לחזור לקבוע שלך בלי המאמץ של ממש ללכת אליהם.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נועה  On 3 ביולי 2008 at 14:40

    בתור אחת שעבדה במקום,אוכל להגיד שעל-אף שבעלי המקום הם אנשים ידועים מאוד בברנג'ה התל אביבית(אחד הבעלים הוא עידו רוזנבלום) ונראה כי הם שמים דגש מאוד גבוה על שירות טוב ואיכותי, כנראה שאכפת להם קצת פחות מזכויות עובדים ומניהול תקין של המקום. לאחר תקופה של כ4 חודשים במקום, שבהם קיבלנו,אני וחבריי לעבודה, יחס משפיל ומבזה ממנהלת המקום, יפעת, החלטתי לבסוף להתפטר. על אופן ניהולה הקמצני כלפיי לקוחות(קרה לא פעם שהיא דרשה ממני לגבות 4 ש"ח מלקוח שביקש כוס עם קרח על מנת לקרר את הקפה שלו, שעל כן עכשיו הוא שותה "קפה קר"- עניינים כאלה שכיחים בסוכר)ועל יחסה המעליב אל העובדים שלה (כשהגיעה סופסוף הפסקת האוכל שלי, היא הודיעה לי שאני יכולה לבחור בין כריך חביתה בן 11 שעות, ובין כריך סלמון, למרות שידעה שאני צמחונית, כשביקשתי משהו אחר ענתה לי בזלזול "אין! אם את לא רוצה תישארי רעבה" והוסיפה "את לא חייבת להיות פה אם לא מתאים לך") על הדברים הללו אין לי מספיק מקום להרחיב. אם ראשכם ישר, ודאי תניחו שמדובר בעובדת סוררת שיצאה לחפש נקמה, אך הלוואי וכך היה הדבר… אני נתתי את נשמתי ואת רוב שעות היום שלי למקום, הייתי אחת מהעובדות הותיקות והמשקיעות, *אגב, יצא לי לשרת אותך, יודן, לא פעם*
    אני יודעת שלא אוכל לשנות, והעובדים שם ימשיכו לקבל את אותו יחס מבזה ומעליב ממנה, התקווה שיחידה שלי זה שלקוחות
    שאכפת להם ישנו עם הרגלים…
    חשוב כמובן לציין, שעדיין לא קיבלתי כסף על ימי התלמדות שעשיתי לפני כחמישה חודשים, והם גם מסרבים לשלם לי עליהם! אני חושבת שאחרי כל מה שעברתי שם זה מה ששבר את קש הגמל וגרם לי לפרסם איפה שרק אוכל על מה שקורה שם.

    בקיצור, מדובר במקום שמתעלם טוטאלית בזכויות העובדים ובנוסף ממש לא מיטיב עם הלקוחות (וזאת אני יודעת מבפנים)

  • Poet  On 21 במאי 2007 at 12:50

    הערה ראשונה – פעם מישהי מצאה שם ג'וק ספק חי ספק מת בצלחת שלה
    הערה שנייה – עם החשבון הם מגישים אבן קטנה לקישוט, לא היה עדיף ומתאים יותר קוביית סוכר
    ?

    נב – קפאין מצמצם במידה ניכרת את כושר הספיגה של הגוף של ויטמין סי
    C
    לידיעת המכורים

  • ריאות נקיות  On 2 במאי 2007 at 23:08

    לא מוכנה לשבת בבית קפה שמעשנים בו.
    מושיבים אותך בשולחן בפינה בעונש, וטוענים שזה "איזור ללא מעשנים".

    כמו לאכול במאפרה. גועל

  • שפי  On 25 במרץ 2007 at 15:42

    אם כבר הזכרת את רשת ג'ו, אז למשל בסניף שבאבן-גבירול-השק"ם אין מוזיקה. בקומה מתחת יש בית-ספר לריקודים, אז הנוף האנושי הוא מרגש במיוחד, "יפות יפות שבא לבכות – – – תמיד זזות תמיד חולפות – – ".
    וקפה אחד שלא אגלה, רק אהובותיי הסודיות יודעות לאיזה אני מתכוון. 🙂

  • יודן רופא  On 25 במרץ 2007 at 12:29

    חרם צרכנים על מי שמנכס לעצמו את המרחב הציבורי. אגב באבן גבירול השטח מתחת לעמודים הוא שטח פרטי שיש בו זכות מעבר לציבור

  • מכבס ותולה  On 25 במרץ 2007 at 11:23

    אני בעד לבחור את בית הקפה גם לפי כמה הוא שומר על אסתטיקה מסביבו ולא מנכס ומגדר את שטח המדרכה. ראית מה שהולך בגדה המזרחית של אבן גבירול דרומית לכיכר רבין? בתי האוכל סוגרים שם עם ויטרינות כמעט את כל האיזור שמתחת לעמודי הבניין.
    ההפקרות הזו ממש מרגיזה. אני מניח שזה נעשה עם שלמונים לערייה, אבל בכל זאת, כבר קשה לעבור שם ברגל, המדרכה כמעט כולה תפוסה.

  • יודן רופא  On 25 במרץ 2007 at 9:09

    ובאיזה קפה אין מוזיקה?
    באמת לא כל כך ברור העניין הזה של מוזיקה ולגמרי מיותר, רק גורם לכל האנשים להרים את הקול יותר והרעש נהיה כבד מנשוא לפעמים

  • שפי  On 25 במרץ 2007 at 1:46

    אני בוחן את לוח השידורים של "קול המוזיקה" ומבין שאבוד לי, הלך לי היום עם התכניות הנפלאות שלהם, והדיסקים, והקבצים. המיקלט הוא הליכה לבית-קפה שאין בו מוזיקה. כשיש אני לא יכול לקרוא, בקושי לדבר, שלא לדבר על לכתוב. קפה ארלוזרוב הוא אכן נחמד, אבל המוזיקה שם די בווליום.

    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=5946558

  • יעל ישראל  On 24 במרץ 2007 at 19:22

    ב"קפה ארלוזורוב" לא רחוק מהסופר. קפה מקסים וטעים.

  • גיא  On 24 במרץ 2007 at 17:22

    משום מה הפסקתי לקבל את "עכברי הזהב" שלהם מאז ש"העיר" עבר לפורמט החדש..

Trackbacks

  • By עוד בלוג תל-אביבי on 21 במאי 2007 at 3:01

    תל-אביב נחשבת לאלופת בתי-הקפה ולטעמי היא לוקחת את רוב הערים בעולם בנושא הזה (נתעלם לרגע מאיטליה, ברשותכם). למרות זאת, ולמרות שאם תחפשו ב-rest.co…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: