עכשיו ב- " מהיום"

אוסף של דברים מעניינים בעיתונים ובאינטרנט השבוע. קצת עד דרכים בישראל: שרון קדמי כותב שמ – 10 דרכי רוחב שהיו אמורות להזין את כביש 6 הושלמו רק שתיים וכל היתר תקועות. אולי זה המזל שלנו ועדיין אפשר לעצור את ההרס שהשלמתן ימיט על מישור החוף. כתבתי על זה בעבר כאן. כמו כן יש מאמר על כך שלמרות שבכביש 6 (הרבה מאוד בגלל הצורך להתגבר על התנגדות על על צעד ושעל, אבל גם בגלל שהוא נבנה לא מתוך כספי תקציב המדינה) נעשה לפחות טיפול נופי נאות לצידי הכביש – מה שממשיך לא להיות נכון לרוב הכבישים שנבנים בארץ שהורסים אותה לחלוטין.

שני שילה מביאה הפעם מאמר על המפלצת מנווה שאנן הלא היא התחנה המרכזית החדשה, שוב קבוצת מתכננים "מומחים" מסבירים מדוע התחנה המרכזית החדשה היא אסון אורבני. רק לירון אמדור שעשתה את עבודת המאסטר שלה על האופן שבו אדריכלים והאנשים הרגילים תופסים את התחנה רואה בה קצת דברים חיוביים. הבעיה העיקרית בפרוייקטים בסדר גודל כזה היא שאם טועים (וכמעט תמיד טועים בהם) קשה מאוד לשנות אותם, להתאים אותם ולשפר אותם.

הצבע הירוק נהיה אפנתי לאחרונה בארצנו – וטוב שכך, למרות שלפעמים בא לבכות מהשטויות שמראים ועושים בשמו. כזה הוא המאמרון על זכייתו של דוד קנפו בפרס ראשון מטעם התאחדות יצרני הפלדה או משהו כזה (גוף ירוק למהדרין זה בטוח), על בניין מגורים שתושביו יכולים לגדל לעצמם את הירקות בגידולים הידרופוניים בחממות במרפסת. חוץ מזה הבניין נראה כמו בית מגורים רגיל למדי – פשוט לא להאמין ששטויות מהסוג הזה עדיין נעשות על ידי אדריכלים וגם זוכות בפרסים. זה טוב ויפה שאנשים יכולים לגדל מזון בעצמם, אבל ממש לא צריך את כל הקשקוש האולטרה טכנולוגי הזה כדי לאפשר זאת גם בערים. ישנם פתרונות זולים ופשוטים והרבה יותר משמעותיים מבחינה חברתית כמו גינות קהילתיות, גננות עירונית ועוד. כמו כן, אם יגיעו מוצרי המזון מהקרקע החקלאית שסביב העיר זה יאפשר לחקלאים להשמיך לעבד אותה ולא לאבד אותה לטובת פיתוח.

עוד שני מאמרים באנגלית על ערים ירוקות. האחד פרוייקט של בית הספר שבו למדתי בברקלי יחד עם עיר סינית לפתרונות אקולוגיים לעיר כולה. גם שם התכנית והחתך הקטנים שרואים, על הבניינים הגבוהים שבהם לא נראים לי מי יודע מבטיחים, אבל לפחות יש התייחסות רצינית לכך שהפתרונות הירוקים צריכים להיות בעיקר ברמת הקהילה והעיר ורק אז יכול הבניין להיות משמעותי. מסר דומה עולה מהמאמר המסביר שהוצאות האנרגיה לנסיעה של העובדים אל בניין ירוק, יכולות להיות גדולות יותר מהוצאות האנרגיה לבנייתו ותחזוקתו. ולכן חשוב גם שהמיקום שבו הוא נבנה, ומדיניות ההנהלה שלו תהיינה כאלה שיאפשרו ויעודדו נסיעה אליו בתחבורה ציבורית או בדרכים לא ממונעות.

אחרון הוא מאמרו של מירון בנבנישתי על אישור תכנית המתאר המחוזית לתל-אביב. אצל בנבנישתי כל הדרכים מובילות לעזה (ולגדה). אמנם הוא משלם מס שפתיים לנשוא בכתבו שהתכנית לא תצליח להדביק את הביקושים באזור תל-אביב. אבל הטענה שלו שישראל הולכת ומצטופפת בין גדרה לחדרה ומוותרת על הפריפריות שלה מזכירה לי דברים שקראתי לאחרונה מבית מדרשו של ארנון סופר. בנבנישתי מאבחן נכון שלו הפלשתינאים היו מחליטים להפוך את עזה למקום תוסס וחי דווקא הצפיפות האנושית שם יכולה להיות מאיץ לפיתוח ולאו דווקא מכשול. כך היה בסינגפור והונג קונג ושתיהן היו ערי מדינה מוקפות משטרים עוינים. דווקא הניתוק מישראל, יכול לשחרר את כוחות היצירה המקומיים להחליף יבוא ולייצר לתצרוכת עצמית – ובהדרגה להתפתח ולהגיע להתמודדות בשווקי יצוא. לו רק היו מעוניינים קצת יותר בחיים וקצת פחות באדמה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמרי  On 11 בנובמבר 2007 at 15:05

    אני ברצון מודה שהתגובה שלי צפויה, אולם לא היה בכוונתי לטעון נגד ניתוק כלכלי. ניתוק כלכלי בין כובש ונכבש הוא הכרחי ככלי שחרור ולא ככלי דיכוי. יש הבדל גדול בין תמיכה בניתוק כלכלי דרך פתיחת שדה תעופה ונמל בעזה לבין ניתוק כלכלי דרך ניתוק החשמל והמים. אתה אולי אינך תומך בכך, אבל זהו בודאי הניתוק היחיד שעומד כרגע על הפרק.

    ההבדל הזה מתחדד בדיוק בשאלת הקרקע. כדי להגיע לעצמאות כלכלית ופוליטית יש צורך ברציפות טריטוריאלית (או לפחות מעבר בטוח במקרה של עזה) ובחלוקת משאבי המים. זו אינה הבחירה הפלסטינית בחיים כנגד אדמה, אלא זו צריכה להיות הבחירה שלנו כישראלים.

    לגבי שאלת חלקם של הפלסטינים בעיצוב המציאות הנוכחית, נדמה לי שהיינו יכולים להסכים בנקודות אחדות ולחלוק באחרות. אולם אי אפשר לנתק דיון כזה מהיותנו ישראלים, ועל כן עדיף שנשאיר לקפריסאים והצפון אירלנדים לעסוק בפלסטינים באופן ביקורטי ואילו אנו נתרכז במה אנו יכולים לתרום לשינוי המציאות שלנו (וכמובן נעביר ביקורת על צפון אירלנד וקפריסין).

  • דודי  On 11 בנובמבר 2007 at 13:41

    בתור מי שנאלץ להשתמש בה לא מעט, כל פעם אני מתרגז מחדש. מדוע צריך להעביר אותי במבוכים אינסופיים ובשבע קומות, כדי להגיע לאוטובוס?
    מעבר לכך שגם כשהצלחתי סוף-סוף לצאת מהמקום הארור, עדיין היה לי מרחק רציני ללכת עד האוטובוס העירוני הנחוץ לי.

    ההתייחסויות החיוביות של אנשים רגילים לתחנה, שהביאה לירון אמדור, היו כולן להיבטים צדדיים שלה, ולא לשימוש העיקרי – תחנת אוטובוס מרכזית.

  • יודן  On 11 בנובמבר 2007 at 11:04

    כל הלינקים נמצאים ברשימה מהיום שנמצאת בצד ימין.

  • יודן  On 11 בנובמבר 2007 at 11:02

    האמת היא שהתלבטתי מאוד אם להוסיף את הפסקה הזו, משום שיכולתי לצפות מראש שתגיע תגובה כמו שלך. אינני טוען שהפלשתינים לא סבלו מידינו, אלא רק שבטנגו הזה שאנחנו רוקדים יחדיו גם הם פעילים ולא רק סבילים. גם הם יכלו תיאורטית לפחות לעשות דברים אחרת. נקח שתי דוגמאות: האחת היא היוונים בקפריסין. אני מכיר אישית פליט שאיבד את ביתו והיה צריך לעבור לאזור היווני. למרות הסכסוך המתמשך היוונים בקפריסין שיקמו את עצמם ואת כלכלתם ונכנסו לאירופה. דוגמא שניה: אירלנד לאחר שלוש מאות שנה של להיות ה"דפוקים" של אנגליה שינתה אירלנד את הכיוון, התפתחה והפכה להיות אחת המצליחות באירופה. במקביל פחת עניינה בעימות הקתולי-פרוטסטנטי בצפון אירלנד, מה שאיפשר להגיע להסדר. מה שאני טוען הוא שדווקא הניתוק בין המשקים יכול לשחרר את הפלשתינים מהתלות במשק הישראלי שהיא הכרחית עבורם כדי להגיע לעצמאות כלכלית.

  • עזרא  On 11 בנובמבר 2007 at 8:01

    לינקים לכתבות המדוברות היו מועילים מאוד

  • עמרי  On 11 בנובמבר 2007 at 2:06

    מעניין לקרוא את המורכבות הישראלית התיכנונית בתחילת הפוסט לעומת הפשטות הפלסטינית בסיומו. אכן אילו הפלסטינים היו רק "מתעניינים פחות באדמה" וקצת יותר "תוססים" בסגנון מזרח אסיה בניגוד כמובן לתסיסה המזרח תיכונית.

    איזו אטימות צריך בשביל לכתוב דבר כזה על מיליון ומשהו אנשים החיים קרוב ל-18 שנה בכלא ההולך ונאטם עליהם. מה היה נשאר מהפיתוח בהונג קונג וסינגפור אחרי שסין ומלזיה היו מורידות להן את השלטר, מפציצות את שדות התעופה ומטילות מצור ימי?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: