ללמד את מהות הסדר

השנה הצלחתי ללמד בפעם הראשונה קורס על הספר של אלכסנדר "מהות הסדר" (The Nature of Order). כיון שבבית הספר ללימודי מדבר שבו אני מלמד יש מעט סטודנטים, ועוד יותר מעט בעלי רקע באדריכלות פתחתי את הקורס כקורס בינתחומי. מאותם קורסים שהסטודנטים יכולים לקחת במסגרת 6 הנקודות של לימודים במחלקות אחרות שהם צריכים לבחור. התוצאה היא שיש לי 12 סטודנטים שזה בדיוק המספר הנכון כדי לנהל דיון טוב.

הקורס מתנהל בצורה של קריאה משותפת. כל שבוע קוראים פרק (אנחנו לומדים רק את הספר הראשון – תופעת החיים The Phenomenon of Life).בכל שבוע מישהו אחר מהסטודנטים מציג את הפרק, ומציג נוסף לפרק גם את התובנות שלו, דוגמאות שעזרו לו להבין דברים, שאלות או ביקורת על הטקסט.

דווקא בגלל הקבוצה המעורבת והמגוונת השיעורים מעניינים יותר. כל אחד מביא דברים מהרקע שלו. הדיונים מרתקים, השיעור הפך להיות עבורי נקודת שיא של השבוע. כמעט צר לי שעוד מעט אנחנו כבר גומרים את הספר.

הטענה של אלכסנדר בספר הזה היא פשוטה. ישנה תכונה שניתן לקרוא לה "חיות" או חיים. בספריו הקודמים הוא כינה אותה גם "התכונה ללא שם." תכונה זו נמצאת בדרגה מסוימת בכל מקום ובכל דבר. גם בדברים שאינם חיים מבחינה ביולוגית. תכונה זו היא תוצאה של סדר גיאומטרי מסוים (המבטא גם כוחות פונקציונליים) שהוא השלמות (The Wholeness) בכל מקום ומקום, ויש לו תכונות מוגדרות הניתנות לזיהוי. הדבר המעניין בסדר הזה, שהוא ניתן לזיהוי על ידינו באמצעות תחושת העצמי שלנו. ככל שאנחנו נמצאים במגע עם מקום "חי" יותר התחושה שלנו טובה יותר, המקום או הדבר הוא כמו מראה טובה יותר של עצמיותנו.אנחנו מרגישים את עצמנו שלמים יותר. כיון שכך, תפיסה זו איננה סובייקטיבית, אלא אובייקטיבית ופוטנציאלית משותפת לכולם. כמובן שיהיו אי הסכמות, אולם אלה נובעות מכך שבמקרים שההבדלים פחות ברורים, יהיה לנו קשה להחליט מה גורם לנו תחושת חיות חזקה יותר. זה אולי החלק שקשה לסטודנטים לקבל וגם אני מוצא את עצמי תוהה לעיתים. משום שהמשמעות של אמירה זו היא שהערך של מקומות, מצבים, אנשים, או  סביבות איננו יחסי ומשתנה, אלא אובייקטיבי וזה נוגד את כל האתוס הפלורליסטי שאנו גדלים עליו היום, אבל מבחינה לוגית זה בעצם בלתי נמנע כמסקנה אם אנחנו מקבלים את הנחת היסוד שהעולם והסדר הקיים בו הם אלה המשפיעים על תחושותינו, ושתחושותינו הם בעצם כלי למדידת מידת הסדר שבדברים.

היופי שבדברים הללו הוא שגם אם לא מקבלים אותם אינטלקטואלית, השימוש בכלים שנותן אלכסנדר לשיפוט של מקומות, מצבים, חפצים אומנות ובניינים מעשיר את הלומדים באופן מיידי. זה כאילו נפתחות העיניים מחדש לעולם, ונפתחת הרגישות לתגובות המידייות והרגשיות שלנו לכול דבר שקורה לנו. אני חושב שלדבר על הדברים האלה זה דבר משחרר בצורה בלתי רגילה. לדבר עליהם באופן רציונלי, ותוך כדי ניתוח של תכונות הסדר השונות (ויש 15 כאלה), תורם להבנה העצמית שלנו וגם להגדלת הפתיחות שלנו לחוויות חדשות ולראיה מחדש את עצמנו.

למשל, כדי לחבר את הדברים האלה לדברים שנכתבו כאן בשבועות האחרונים. הסיבה האמיתית לכך שתושבי השכונה שליד אסותא (או כמעט כל שכונה שמישהו יבוא וירצה לבנות בה בניה גבוהה למגורים) מתנגדים, זה משום שברמה הרגשית הם חשים שהפרוייקט, בקנה המידה שלו, בחוסר היחס שלו למה שקיים, בהיעדר הפרטים הנכונים ברמת ההתחברות של הבנין למרחב שלידו פוגע בסדר הקיים בשכונה, מחריב אותו, ופוגע על כן בתחושת החיים שלהם, בחיותם. אולם את הדברים הללו אי אפשר להגיד בוועדות התכנון ובבתי המשפט. זה לא קביל. צריך לעטוף את זה בדברים טכניים כמו זכויות שמש, ותחבורה, וזיהום אויר ורעש. בחוות הדעת שכתבתי, ניסיתי לפחות בתחילת הדברים להדגיש את הבעיה הזו – לדבר אל הרגש הזה, שכמעט כל אחד שגר שם בסביבה יכול לחוש אותו בחושבו על הבנין הגבוה המתנשא על סביבתו. בסופו של דבר, זה גם מה שאנחנו מחפשים לעשות כשאנחנו רוצים שימור של מרקם או בנין מסוים. אלא מה, שבגלל שאי אפשר לדבר על מבנה השלמות שלו, ואיך זו תורמת לחיות ולתחושה הטובה של בני אדם, מדברים על היסטוריה ותרבות וערכי מורשת, וסופו של דבר שהשימור הוא הרבה יותר קיצוני ומקפיא ממה שבאמת צריך, ואז דווקא החיים הכלכליים של המקום הולכים לאיבוד והוא הופך למומיה. זו היתה הסיבה שיצאתי לכתוב את הדוקטורט שלי על מיפוי התחושות – כדי לתת ביטוי פומבי ו"אובייקטיבי" לתחושות הללו, כדי שיהיו לעובדה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יודן  On 30 ביולי 2008 at 19:30

    אני מודה שלא הבנתי מה כתבת

  • מתי ישפה  On 30 ביולי 2008 at 10:57

    הרב אשל"ג והרמח"ל בהסברם את תורת הקבלה הרב אשלג בספרים מתן תורה ופרי חכם והרמח"ל בדרך השם ,מסבירים את הסדר הקיומי לפי תורת הקבלה הרב אשל"ג מסביר שהכול נובע מסוגים שונים של רצונות והאינטראקציות בינהם אני חושב שכדיי לתת מבט זה מעניק כלים חדשים לביטוי התופעות הן החברתיות והפיסיות שאנו רואים

  • יודן  On 29 ביולי 2008 at 20:52

    כן, אני מתכנן לתת אותו שוב. אולי בשנה הבאה ואולי רק בעוד שנתיים תלוי בביקוש. בינתיים רק בשדה בוקר.

  • גל  On 29 ביולי 2008 at 19:22

    אתה מתכנן ללמד את הקורס בשנים הבאות? אולי לעבור לקמפוס בבאר-שבע?

  • יודן  On 18 ביולי 2008 at 0:48

    הסדר שאלכסנדר מדבר עליו איננו הסדר במובן הממושטר והפורמלי שהוא המשמעות האדריכלית השגורה של סדר, וודאי לא במובן של הסדר המכניסטי של מחנה צבאי או אפילו בנין מודרניסטי של מיס ואן דר רוה למשל. זהו הסדר החי שאפשר למצוא ביצירה האנושית של כ – 50,000 שנות אמנות ואומנות ושל העולם הטבעי עצמו, מקנה המידה הקטן ביותר ועד ליקום כולו. אתה יכול להאמין כמובן שכל יום שלך נראה אחר וחדש ושונה, אבל אם תהיה ישר עם עצמך תראה שהחיים שלך בנויים ממספר לא גדול ביותר של תבניות שחוזרות על עצמן בשינויים קלים בלבד. כמובן שיש חריגות והפתעות, אבל הם מורגשות ככאלה במיוחד על רקע ה"שגרה".

  • יודן  On 18 ביולי 2008 at 0:39

    לגל – כן הקורס התקיים בשדה בוקר בבית הספר ללימודי מדבר.
    לאיתן – כן זה מה שמלמדים אותנו מגיל צעיר שזה הכל סובייקטיבי. אבל אולי זה לא כך בדיוק. אולי ב – 90% מהתחושות שלנו, ובמיוחד בכל מה שקשור להשפעה של הסביבה עלינו, אנחנו דווקא דומים למדי, וב – 10% האחרים אנחנו שונים זה מזה. בדרך כלל אנחנו מתרכזים בשוני הזה, כי זה מה שהופך אותנו לייחודיים ושונים מאחרים, אבל דווקא כאשר באים לתכנן את הסביבה, המשותפת לכולם, ושתחיה אחרינו לדורות הבאים, אולי כדאי לחשוב ולנסות לכוון לאותם 90% משותפים.
    ובעניין השני אתה ממש טועה – אנשים בהחלט מגיבים חיובית לסביבה חיובית ועל זה יש גם כמות עצומה של מחקר שנעשה כבר.

  • איתן לרנר  On 17 ביולי 2008 at 15:04

    איני מכיר את ספרו של אלכסנדר אבל על פניו הניסיון לדבר על ערך אובייקטיבי של מקומות ומצבים שיעורר את אותם רגשות ותחושות פחות או יותר בבני האדם השונים אינו מתיישב עם העובדה שאנו שונים לחלוטין באופן תפיסת העולם שלנו בעיקר בגלל סביבת הגדילה , הפסיכולוגיה והמטענים הרגשיים השונים שיש לנו האחד מהשני. לדעתי אנשים מרגישים מה מפריע להם לחיות טוב יותר ומה לא מפריע לכך . זה לא המקום שמעורר את החיות אלא שיכול להפריע לה או שלא .
    לעמוד בדרכם של החיים .

  • גל  On 17 ביולי 2008 at 14:06

    איפה הקורס התקיים? במכון בשדה בוקר?

  • יוסי  On 17 ביולי 2008 at 11:23

    דה-קונסטרוקציה, יאמרו רבים, דומה למהלך החיים של האדם. יש בזרם הזה הרבה חוסר וודאות, הרבה קרירות, אי-יציבות והרבה פתאומיות נקטעת, תחושות ואירועים שאינם תמיד נעימים, שיש לכל אחד מאיתנו מספר פעמים רב בחיים.יכול שזה מיצג את האמת שבחלק הלא נוח של החיים.
    המבנה של החומר דומה בכולם, אבל הסיומת או ההתחלה והסוף של נפחי החומר, או תהליכי החיים לא ידועים ותמיד לא עומדים על קרקע יציבה.
    חיי האדם אינם סדר מופתי והגיוני, אין אירועים חזרתיים, אין אדם אחד דומה לאדם אחר, רק תחת המיקרוסקופ מרכיבי החומר וסדרו דומים.

  • עמרי  On 17 ביולי 2008 at 9:15

    תאוריות נועדו להפרכה, אין שום סיבה לטעון שתאוריה כזו או אחרת עומדת בעינה כלפי כל טיעון אפשרי, מפני שהיא לכל היותר זווית ראיה שונה על אותם הדברים, יותר מתאימה או פחות זה יגיד רק הזמן.

    אני תמיד שמח ומתעניין לשמוע תאוריות חדשות
    בתור סטודנט לאדריכלות שחי במילאנו ורואה סביבו כל יום מחדש מה היא החוסר "חיות" הזאת, אני די מבין לעניין זווית הראיה הנ"ל

    תודה על עוד דלת חדשה שנפתחה

  • naurr  On 17 ביולי 2008 at 3:26

    פוסט מודרניזם – דקונסטרוקציה וכדומה (סליחה על המילים הבלתי מובנות) הן תאוריות בלתי ניתנות להפרכה וזו גם החולשה שלהן (שאלו את פופר( ולכן הייתי מוותר מראש על הניסיון להתנגח בהן

    כשאני הייתי ילד גורדי שחקים נחשבו שיא הקידמה, בעיירה שלי היה בניין בן תשע קומות שהיה מקור גאווה לישוב, כשנאבקנו על שמו הטוב של הישוב השווצנו בזה שיש לנו בניין בן תשע קומות, ולא היה תושב אחד שהתנגד לבנייה נוספת של בניינים כאלה אף על פי שהם היו מנוגדים לאופיו של הישוב.

    אף אחד מאתנו לא חשב שהבניין פוגע בחיות העיר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: