הבטחות וקישורים לשנה החדשה

אני מודע לכך שלאחרונה קצב הכתיבה שלי קצת ירד. במידה מסוימת זה נבע מהבעיות של האתר. איטיות התגובה, טעויות, בעיות בהעלאת תמונות, אי היכולת לשלוט על איך התמונות יראו – כל אלה גרמו לתסכול, ולחוסר רצון לבזבז זמן בהתמודדות עם המערכת. אני מבטיח לנסות ולהחזיר את הבלוג לפורמט של לפחות פעם בשבוע.
הצטברה אצלי במחברת האלקטרונית (google notebook – מומלץ) כמות עצומה של קישורים למאמרים וידיעות בנושאים שמעסיקים את הבלוג הזה. אנסה לעשות את זה לפי סיווגים:

ערים בנות קיימא

הנושא של ערים בנות קיימא הוא מאוד חם עכשיו, בעקבות עליית מחיר הנפט, והתמוטטות שוק המשכנתאות בארה"ב, כולם מדברים על זה שצריך לשנות סגנון חיים, וישנם גם כל מיני נסיונות הנה כמה דברים שליקטתי הסדר הוא מהמאוחרים יותר לישנים יותר: ראיון עם דאג פאר(Doug Farr) האיש שעמד בראש הצוות של הגדרת תקן LEED לשכונות מגורים בקונגרס לעירוניות חדשה. פאר כתב גם ספר: עירוניות בת-קיימא שהוא מדריך לתכנון ערים בנות קיימא.
אפשר לדעת שנושא מגיע למודעות הציבורית הרחבה יותר כאשר סיינטיפיק אמריקן מקדיש לו מאמר. הנה מאמר על שלוש ערים "בנות קיימא": התכנון לשיקום אי המטמון שבין סן פרנסיסקו לאוקלנד במפרץ, דונגטאן באי ליד שנחאי, ומאסדאר שליד דובאי. אינני יודע, אבל הדימויים מזכירים לי קצת יותר מדי שכונות מגורים משנות ה – 60. וכל הפרוייקטים הללו סובלים לדעתי מהיותם מתכוננים ונבנים באופן מרכזי וללא אפשרות להתאמה מקומית. נחכה ונראה עד כמה הם באמת בני קיימא.
הרבה יותר מבטיח לדעתי הוא הכיוון של שיפור ערים קיימות, בעיקר משום שערים מגלמות בתוכן כמות אדירה של השקעות באנרגיה, בחומרים, בזמן ובכסף. השינוי וההתאמה שלהם לעתיד דל באנרגיה ועשיר בידע הם האתגר האמיתי של האנושות. המאמר הבא מכתב עת בשם Ethisphere בוחן 20 ערים מתוכן 10 גדולות ו- 10 בינוניות המתקדמות ביותר לדעת הכותבים בתכנון ויישום מדיניות פיתוח בר-קיימא לשנת 2020. אחד הדברים המעניינים תמיד בדירוגים מן הסוג הזה אלה הם הקטגוריות להערכה שניתן לראות אותם בתמונה שלמטה.

תמיד כדאי לחשוב כשקוראים מאמרים כאלה מה היו הציונים שהייתם נותנים לעיר שלכם.

תחבורה ומבנה עירוני

בשבוע שעבר היה יום התחבורה הציבורית. דיברתי שם על הפרויקט של שדרות הקריה (דרך בגין או דרך פתח תקווה לשעבר) והסיכוי להפוך אותה לשדרה שתמקד את המרכז המטרופוליני. בינתיים זה הולך בכוון ההפוך. הנה לעומת זאת כמה קישורים מהעולם בנושאי תחבורה והעיר. אחד הנושאים העיקריים שדובר בהם היה האפשרות של הפיכת אוטובוסים לכלי תחבורה ציבורי יעיל ומהיר באמצעות מה שנקרה Bus Rapid Transit – BRT הנה דוגמא מניו-יורק של פרויקט להפיכת רחוב 34 לציר תנועה מהיר לאוטובוסים ושיפור מרחב הולכי הרגל, והפתיחה של ציר ראשון כזה בברונקס.

הקונגרס לעירוניות חדשה מנהל קמפיין להריסתן של דרכים מהירות עירוניות והחלפתן בשדרות. הנה אתר של הפרויקט המזהה 10 אוטוסטרדות עירוניות שאין להם עתיד ושעדיף שיהפכו לשדרות ובכך יעזרו לשקם ולחבר אזורים עירוניים שנפגעו על ידן. אחת הראשונות בהן היא האוטוסטרדה שמפרידה בין מרכז העיר של סיאטל וחזית המפרץ שלה. במאמר הזה מסיאטל מפורטות החלופות השונות להתמודדות איתה. זה נחמד שחלופות עולות לדיון ציבורי. צריך לזכור שהרבה פרויקטים כאלה בסופו של דבר מגיעים למשאל תושבים בארה"ב.

האתר הבא הוא מעניין: זהו ערכת לימוד עצמי (tutorial) על תחבורה ומבנה עירוני, מבית המדרש של הצמיחה הנבונה (Smart Growth). הכל ב – pdf. שימו לב לשימוש שהוא עושה, כמו גם הספר של דאג פאר שתואר למעלה בעיקרון של תבניות התכנון (patterns) של אלכסנדר, כדרך לארגן את החומר ולהגדיר בעיות ופתרונות.

גם ניל פירס (מהוושינגטון פוסט) כותב על התפשטות הטרנד העולמי של הגבלת מכוניות בערים.

ניו יורק לקחה קצת שטח מהמכוניות בברודווי (ביעוצו של יאן גאהל מיודענו), כדי לשפר את המרחב להולכי הרגל ולהוסיף נתיב אופניים. הנה מאמר קצת ספקני מהניו-יורק טיימס. וכאן יש מאמר שמנסה לאמוד את ההשפעות הכלכליות שיכולות להיות למיתון תנועה ברחובות על ערכי הקרקע בניו-יורק. בכלל בזמן האחרון ניו יורק עושה הרבה להקטין את המרחב למכוניות בעיר. בלומברג ניסה להכניס אגרת גודש (נדמה לי שעד עכשיו ללא הצלחה בגלל אופוזיציה בבית הנבחרים של מדינת נין-יורק), ובקיץ סגרו חלק מהעיר לשלושה ימים באוגוסט. עיר נוספת שעשתה שינוי היא מלבורן, שהקדישה את עשר השנים האחרונות (בייעוצו של יאן גאהל שוב) לשיפור מרחב הולכי הרגל שלה. streetsblog הניו יורקי מביא סרט משם. ועוד מאמר עם תמונות וסטטיסטיקה על ההשלכות הכלכליות והחברתיות של השיפור הזה אפשר לראות כאן. האם מישהו בתל-אביב קורא? ועוד מאמר מסטריטבלוג על פאריס המקטינה את המרחב למכוניות, ומשפרת אותו להולכי רגל ואופניים ויוצרת מהפכה בשימוש במכונית בעיר ללא אגרות גודש. אז אני יודע, כולם יגידו שזה לא בעיה לעשות כאשר יש מטרו (אגב במלבורן אין – היא מסתמכת על מערכת של קרוניות חשמליות – רכבת קלה), אבל הפרט המעניין לגבי פאריס הוא שהמטרו לא מספיק כדי להבטיח שאנשים לא ישתמשו במכוניות שלהם. צריך גם לשפר את המרחב הציבורי להולכי הרגל ואופניים מעל פני הקרקע והלגביל את כניסת המכוניות.

זהירות סכנה!! הארץ מדווח על ביקורו של מומחה בטיחות משוודיה. ההמלצה על הפרדה מוחלטת בין כלי רכב לבני אדם יכולה להביא יותר הרס בעיר מתועלת. אם כי אני מסכים שבמקומות שיש בהם הולכי רגל אסור למכוניות לנוע במהירות הגבוהה מ – 30 קמ"ש.

בינתיים בארץ במקרה שלא שמתם לב. משרד התחבורה מודה שנכשל בעצירת הגידול בנסועה במכוניות. בתל-אביב ממשיכים לבנות חניונים כדי להפוך את העיר לאטרקטיבית יותר למכוניות. תחנות הרכבת גם הן ברובן בניוית מחוץ לערים וללא קשר לתחבורה ציבורית או אפשרות מעשית להגיע אליהן ברגל. אבל היה פה ביקור נוסף של רוברט סרברו, ביוזמת נ.ת.ע שהביאה אותו להשקה הרשמית של תכנית האב שלה, וראיון מפורט איתו התפרסם בגלובס.

שנה טובה – שנה שבה נתחיל לראות את השינוי ונעבור מתכניות למעשים. שנה שבה הבוחרים יבחרו אנשים שיבטיחו להם עיר טובה יותר להולכי רגל ולא חניה חינם. שנה שבה הבוחרים יחשבו שיש דברים יותר חשובים בעיר מאשר איך אפשר להגיע עם האוטו עד הסלון.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צחי  On 1 באוקטובר 2008 at 13:00

    דב חנין!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: