דת ותחבורה ציבורית – אפרופו יום כיפור

לפני כמה שנים התראיינתי בחברת נ.ת.ע לתפקיד יועץ לעיצוב אורבני. מנכ"ל נ.ת.ע בזמנו היה חובש כיפה, וכך גם אחד המראיינים האחרים. בתהליך הראיון שאלתי אותם מה דעתם: האם הרכבת הקלה של תל-אביב תסע בשבת או לא? התשובה שלהם היתה שאין שום צורך שתסע בשבת, אין בעצם ביקושים משמעותיים בשבת – כי הרי כל חישובי הביקושים תלויים בנסיעות לעבודה. בעצם עדיף מבחינה כלכלית שהרכבת הקלה לא תסע בשבת. דברים דומים אמר כנראה יהודה אלבז (לפי מאמר ב – ynet), מנהל אגף תחבורה ציבורית במשרד התחבורה, גם הוא חובש כיפה. אני זוכר שנשארתי עם הרגשה לא נוחה מול הטיעון הזה כששמעתי אותו אז, אבל לא היה לי מה לענות.

רק מאוחר יותר נזכרתי שבעצם תפקידה של מערכת התחבורה הציבורית הוא יותר מאשר לתת מענה לביקושים, כדי להקטין את כמות הנסיעות למרכז העיר ולמקומות העבודה. תפקידה של מערכת התחבורה הציבורית הוא לאפשר נגישות גם למי שאין לו אפשרות אחרת להגיע: ילדים, זקנים, עניים ומי שמסיבה זו או אחרת אינם יכולים להרשות לעצמם להחזיק מכונית, או שאינם מסוגלים לנהוג. במחקר שסיימתי לאחרונה יחד עם יצחק בננסון מאוניברסיטת תל-אביב וקרל מרטנס (שהיה המנכ"ל ויו"ר הועד המנהל של תחבורה היום ומחר), ועכשיו נמצא בניימגן שבהולנד, מתברר שהנגישות של אלה התלויים בתחבורה ציבורית בגוש דן היא בין 1/3 ל- 1/2 מאלה שנוסעים ברכב פרטי, ולפעמים הרבה פחות מזה, תלוי איפה גרים. מה המשמעות של הדבר? שאופק האפשרויות של אלו התלויים בתחבורה ציבורית קטן הרבה יותר, מבחינת היכולת למצוא עבודה ולהחזיק בה, ומבחינת האפשרות להגיע לשירותים, מוקדי בילוי, חברים ומשפחה.

נכון, אין צורך בשירותים מלאים של תחבורה ציבורית, ובמקום קווים למרכזי התעסוקה והמסחר אפשר להפעיל קווים מיוחדים לחופים, פארקים ומרכזי בילוי אחרים. מדוע שמי שאין לו מכונית יהיה נידון להסתפק במה שיש לו בקרבת ביתו, כאשר במקרים רבים זה מעט מאוד? בעיר המודרנית תחבורה ציבורית זה כמו חשמל או מים. שירות הכרחי מינימלי הנדרש לצורך החיים הטובים בעיר – כי זו הרי הסיבה לקיומה כפי שאמר אריסטו.

מה שמביא אותנו ליום הכיפורים ולהרהורים על הדת. קיבלתי בדיוור ישיר מאמר של צור שיזף, וארנה קזין כתבה גם בהארץ מאמר על יופיו של יום הכיפורים כפי שהתגבש במסורת הישראלית. של יום ללא מכוניות, יותר מוחלט מכל יום ללא מכוניות שמצליחים לארגן בעולם. צריך קצת להיזהר מרומנטיזציה יתרה של החיים ללא מכוניות. רמת אביב היא לא שכונה עירונית, היא פרבר מגורים, והמטרה של אנשים ביום יום היא לא לשוטט בעיר, אלא ללכת ולהגיע למקומות שהם צריכים להגיע אליהם, ובדרך ועל יד לעשות עוד הרבה דברים אחרים שיכולים להיות להם בעיר. כמו כן הערים לפני מאה שנה לא היו דבר כל כך נפלא – הבעיה הסביבתית המרכזית שלהם היתה הסוסים שסחבו עשרות אלפי עגלות משא: חרא של סוסים, שצריך לפנות כל בוקר, פגרים של סוסים, אורוות בלב העיר ופקקי תנועה של עגלות שתפסו הרבה יותר מקום אפילו ממשאיות חלוקה של ימינו. אבל נכון כותבים צור וארנה שיום הכיפורים הוא יום נפלא להתחבר לעולם ללא מיכון, ולעשות את חשבון הנפש של מה שהמיכון נותן לנו ומה הוא לוקח מאיתנו – מצד אחד התגברות על מרחקים, חופש בחירה והגדלת מרחב הבחירה, ומצד שני התרחקות מהמקום, מכאן ועכשיו, מהיופי שקיים בטווח הליכה ברגל. אבל בסופו של דבר אנחנו חייבים את היום הזה לדת היהודית. דת לא אידאולוגית ולא פונדמנטליסטית ביסודה, שידעה שביום אחד בשנה אנשים יכולים לעצור מהכל ולהרהר, ולהיפגש עם עצמם וסביבתם. והיום הזה הפך לחשוב גם עבור אלה שאינם דתיים וכך הוא נשמר, לגמרי באופן וולנטרי וחברתי.

אני מוכן לעשות הסכם עם הדתיים. אם הם יסכימו לתחבורהציבורית  בשבת, אני מוכן להיאבק על כך ששבת אחת בחודש העיר תסגור את רחובותיה הראשיים למכוניות (כפי שעושה בוגוטה כבר כמה שנים). וכך אולי יותר אנשים ילמדו ללכת ברגל, ולאהוב את השקט של עיר ללא מכוניות וכך יתמעט זיהום האויר ליום אחד, וגם חילול שבת בפרהסיה, וזו הרי הסיבה שהדתיים מתנגדים לתחבורה ציבורית בשבת לא?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • האזרח דרור  On 12 באוקטובר 2008 at 17:22

    מה זה אומר שיש ירידה בנגישות- כיצד מודדים זאת?

    יש קישור למאמר המקורי?

    תודה
    דרור

  • האזרח דרור  On 12 באוקטובר 2008 at 10:22

    1. יש כאן התארגנות של 2 חברה בנושא
    http://pt.tmpsrv.com/

    עם כמה טיעונים מעניינים שמנפצים הרבה מיתוסים בנושא
    שווה אולי לעשות משהו רחב ודינאמי יותר

    2. מישהו טען בפורום שכבר היום יש חילול שבת כשאוטבוסים מהפריפרייה (טבריה) יוצאים למרכז לפני יציאת שבת

    3. יש הצעה מלפני כמה שנים של אנשים ממרץ ומהמפדל – תחבורה ציבורית בשבת בתמורה לסגירת מרכזי קניות (בניגוד לבילוי) בשבת – היות והמרכזים האלה ממוקמים בפרברים ומבוססים על רכב פרטי – לדעתי זו הצעה מעולה

    4. הנקודה של אורן שכתב על השקט בברלין שלה וכו' – נקודה מעולה

    נראה לי שיש התנגדות בגלל שמערכת התחבורה בארץ לא יעילה וגם אין תחבורת מעברים
    ולכן האטובוסים עוברים בתוך השוכונות במקום בצירים הראשיים

  • האזרח דרור  On 12 באוקטובר 2008 at 10:15

    בספרו מדינת היהודים הרצל מדבר על הביקוש וההיצע

    לפי הרצל – ואני מצטרף – זה בלוף שההיצע והביקוש לא קשורים – כשיש היצע טוב יותר יש גם ביקוש גדול יותר

    הוא מביא דוגמה להקמת רכבת בין 2 ערים- כשיש קו כזה ברור שיש יותר נסיעות כי נוצרים יותר קשרים בין הערים – ולכן מדידת ביקוש לפני הקמת הקו לא אומרת דבר על נחיצות הקו

    הוא אמר את זה אגב כדימוי לנושא של "אין ביקוש לישראל"
    – תבנו את המדינה – יהיה יותר ביקוש

  • האזרח דרור  On 12 באוקטובר 2008 at 10:15

    בספרו מדינת היהודים הרצל מדבר על הביקוש וההיצע

    לפי הרצל – ואני מצטרף – זה בלוף שההיצע והביקוש לא קשורים – כשיש היצע טוב יותר יש גם ביקוש גדול יותר

    הוא מביא דוגמה להקמת רכבת בין 2 ערים- כשיש קו כזה ברור שיש יותר נסיעות כי נוצרים יותר קשרים בין הערים – ולכן מדידת ביקוש לפני הקמת הקו לא אומרת דבר על נחיצות הקו

    הוא אמר את זה אגב כדימוי לנושא של "אין ביקוש לישראל"
    – תבנו את המדינה – יהיה יותר ביקוש

  • אורן  On 11 באוקטובר 2008 at 19:58

    1. ברלין היא עיר צפופה ותוססת, שבמרכזה כמעט ואין מכוניות. בהסתובבי שם ביום ראשון (סאנדיי), שאלתי את עצמי האם עצם התחבורה הציבורית פוגעת בתחושת החגיגיות של סוף השבוע. ואז שמתי לב ששרר ברחובות *הראשיים* של ברלין הרבה יותר שקט מאשר בארץ. הייתה תחושה נעימה של רוגע וחופש. אנשים מטיילים ברגל. עושים את זה בקלות: תחבורה ציבורית מודרנית עושה פחות רעש מהאוטובוסים הישנים; וכמובן שהיא מחליפה כלי רכב פרטיים רבים ועוברת רק מדי מס' דקות. ה"סטטוס קוו" בארץ גורם להמוני מכוניות לנסוע בלי הפסקה בכבישים בשבת. אווירת השבת בברלין הרבה יותר אווירתית מאווירת השבת בכל עיר בארץ.

    2. כל הטיעונים לגבי ה"אין ביקוש" פשוט מגוחכים. סיכמה את זה יפה יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה: בתחבורה ציבורית ההיצע מביא את הביקוש, ולא להיפך (ציטוט לא מדוייק). צריך להוציא את "לא עושים את זה כי אין ביקוש" מהלקסיקון בתחום הזה.

  • יובל  On 10 באוקטובר 2008 at 16:26

    בתל אביב: כאחד שגם נהג לערוך קידוש וגם נהג לגלוש בים ביום כיפור ולא רואה כל סתירה בין השניים, אני חושב שאכן צריך לתת לגיטימציה לתחבורה ציבורית בשבת (למעשה קיימת במיניבוסים או הסעות מרוכזות לים…) אולם את יום כיפור להשאיר כהוויה בה הכבישים שייכים לילדים.- דהיינו שבתון רכב ביום כיפור באסמכתא חוקתית – למעט רכבי חירום והצלה, הסעת עובדים חיונים.

  • דני בלוך  On 10 באוקטובר 2008 at 12:07

    היפה ביום היפורים הוא שהדבר נעשה בלא חוק.הדתיים היו משיגים הרבה יותר אילו ניסו להפיע בדרכי נועם. איסור התחבורה הציבורית בשבת הוא גורם אנטי-סוציאלי כי למי שאין רכב אינו יכול להגיע למרכזי בילוי, חופים וכו'. מזלה של חיפה שהיתה בה תחבורה ציבורית בשבת ערב הקמת המדינה.

  • דודי  On 9 באוקטובר 2008 at 19:12

    אגב, נושא התחבורה הציבורית הוא אחד הפחות חשובים, מבחינת הדתיים, בסטטוס-קוו.

  • מרגוליס  On 9 באוקטובר 2008 at 15:08

    כל שנה מחדש הרעיון הזה נראה יותר ויותר יפה.
    יש משהו כל כך נעים בעיר ביום כיפור. למה רק פעם אחת בשנה?

    מצד שני, אם זה יהיה בחוק, מן הסתם זה לא יצליח.

  • נחום כהן  On 9 באוקטובר 2008 at 9:53

    היגיע זמן חקיקה נסיונית? בנושאים חשובים כאלה. תומך נלהב בהצעה של יודן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: