אני כנראה לא איש שמאל אמיתי

בימים האלה קשה לכתוב על דברים אחרים שאינם עזה. למרות שאני מסכים לחלוטין עם ניצן הורביץ שכותב כאן שביום אחרי עזה נשאר בדיוק עם אותן בעיות בדרום, ואולי עם עוד כמה. אני גם חושב שביום שבו נחליט משני צדדי הקו הירוק להתחיל לטפל בבעיות האמיתיות של האנשים שחיים בכברת הארץ הזו נמצא שאנו חייבים לעשות את זה יחדיו, משום שאנחנו חיים באותה מערכת גיאוגרפית. נושמים את אותו אוויר, שותים את אותם מים, מנצלים את אותם משאבים. אני גם חושב שנצטרך להגיע לחלוקה שווה יותר של המשאבים הללו – משום שפיתוח בר-קיימא הוא גם צדק חלוקתי.

אבל עכשיו יורים וקשה לחשוב על הדברים האלה…

למען הגילוי הנאות יש לי שתי אחיות באזור הדרום. האחת ביד מרדכי וחיה כבר שמונה שנים עם קסאמים וצבע אדום ורק עכשיו עברה לבית שיש בו ממ"ד. המחשבה שיקרה לה או לאחד מילדיה משהו לא עוזבת אותי כבר שנים. ילדים שכל חייהם הם חיים עם הצבע האדום. וזה לא ממש עוזר שהסיכוי למות בתאונת דרכים גבוה פי כמה. השניה גרה באשקלון. גם ביתי שלומדת בבאר שבע כבר הספיקה לחוות גראד בלי לשמוע אזעקה. אני חושב שבשמונה השנים האחרונות ניסו כבר את הכל: פתחו מעברים וסגרו אותם, הגיבו נקודתית, ועשו פשיטות, נשאו ונתנו, סיכמו בעל פה ובכתב, אבל המציאות של הירי נמשכה. הגיע הזמן לשים לזה סוף.

ובכלל, מוזר לי קצת ששוחרי שלום ואנשי שמאל יוצאים להגנתו של שלטון החמאס. דווקא מי שרוצה שיהיה אי פעם שלום בינינו לפלשתינים צריך לקוות למפלתם הגמורה של אלה שבאופן עקבי עשו מאז 1996 הכל כדי להפריע לתהליך השלום. הרי לא יכול להיות שלום בינינו עד שלא יהיה ברור שהדרך הזו תביא לאבדון. כן, הרבה אנשים תמימים משלמים את מחיר הטעויות של מנהיגיהם, אבל הפעם אי אפשר להגיד שלא בחרו אותם בדרך דמוקרטית. גם אנחנו משלמים ונשלם את מחיר טעויות מנהיגינו.

מדהים אותי לראות שאנשים ממחזרים את אותם טיעונים שהיו להם בזמנו כאשר פתח שלט ברצועה עכשיו מול החמאס הקיצוני ממנו – ותמיד הבעיה היא עם המדיניות של ישראל שלא ממש רוצה שלום, שלא ממש רוצה להפסיק לשלוט על הפלשתינים. מעולם הפלשתינים אינם צריכים להיות אחראיים למעשיהם ומחדליהם. אז נכון, ייתכן וברק הכין מלכודת לחמאס לקראת הבחירות. אז האם הם היו חייבים ליפול לתוכה? הם היו חייבים להודיע שהם לא מחדשים את הסכם הרגיעה, להתרברב, ולירות עשרות טילים על הדרום ביום רביעי לפני שהתחילה התקיפה הישראלית? האם היו חייבים לנתק מגע עם המצרים שניסו להזהיר אותם ממה שמתקרב?

חברי מהשמאל, כדי להגיע להסכם עם הפלשתינים ישראל תצטרך לוותר על השליטה בגדה המערבית. האם הייתם שם פעם וראיתם איך כל הבטן הרכה של ישראל יושבת מתחת לגבעות של השומרון? אתם מתארים לעצמכם איך יהיו החיים שלנו אם מישהו שם יחליט לירות רק 10 קסאמים או גראדים ביום לעבר תל-אביב, פתח תקווה, ראשון לציון או ראש העין. מטרות גדולות יותר וצפופות יותר מאשר כל מה שיש בדרום. האם ישראל יכולה להתקיים כמדינה מודרנית אם שדה התעופה שלה יהיה תחת איום יום יומי של קסאמים? לא הרבה, רק אחד ביום. ההתנתקות מעזה היתה במידה מסוימת ניסוי כלים להתנתקות והיציאה מהגדה. ניסוי שלא עלה יפה. המחיר שישראל גובה עכשיו נועד להבהיר מה יהיה המחיר שהיא תגבה ככל שמרווח הביטחון שלה יהיה צר יותר. כדי להגיע לשלום, על ישראל יהיה לקחת סיכונים ביטחוניים, והנסיון של השנים האחרונות הראה שבכל פעם שנלקחו הסיכונים הללו הם לא השתלמו.

באופן אבסורדי, אם חפצי שלום אתם – תתחילו להתפלל לניצחון מוחץ של ישראל על החמאס.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתן לרנר  On 9 בינואר 2009 at 15:44

    הרי ישראל שלא רצתה שלום ריסקה את כל ההתארגנות הלא אלימה בשטחים ובמפורש לא רצתה שיג ושיח עם האיום של אנשים שמחפשים באמת לעשות שלום . ישראלך ריסקה את הרשות והעלתה את החמאס. כאשר אפשר להמליך משוגע כאוייב אתה יכול לרחוץ בניקיון כפייך ולטעון שא\תה מעוניין בפיתרון של שלום אבל אין עם מי . עיין ערך לבנון בה ישראל ריסקה את הפלסטינים וגרמה לעליית חיזבאללה.

  • אזרח.  On 6 בינואר 2009 at 13:30

    של התנהלות ישראל,אומרים:

    ח'טבוה,תעזזת.פ'אתוה,תנדמאת"".

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/867768.html

    מה שלא תעשו, נדפקתם

    "נכון, אבל כמה אתה יכול להיאבק כשאין תמורה. אם אתה עמותה שמקבלת תרומות לפי היקף ההופעות שלך בטלוויזיה, אז שווה לך להיאבק. אבל בתור אחד שאכפת לו מהתוצאה, אז ברור שאין שום תוצאה לסוג כזה של מאבק. אני חושב שזו אחת הסיבות שעברו למאבק אלים. אני לא רוצה להציג את זה כבעיה היחידה, אבל אחת הסיבות לפריצת האינתיפאדה השנייה היתה העובדה שמאוסלו ועד 2000 ההתנחלויות – גם בירושלים וגם במקומות אחרים – צמחו בצורה מדהימה על חשבון מה שבעיני הפלסטינים נתפס כשטח של המדינה העתידית שלהם. כל השיטות הדיפלומטיות, המפגשים, המברקים והמחאות לא הועילו כלום. הטרגדיה של הפלסטינים היא שגם המאבק המזוין גורם לאותו דבר, ואפילו יותר".

    אולי ישראל לימדה אותם שאפשר רק בכוח, אלא שבינתיים אין להם מספיק כוח. אולי זו הטרגדיה הפלסטינית?

    "בסדר. אפשר גם להגיד שהטרגדיה של הפלסטינים מלכתחילה היא שהם מצאו את עצמם על אדמה שהיהודים טוענים לבעלות עליה, ושזו המולדת ההיסטורית שלהם, כנראה בצדק, להבדיל ממה שחלק מהפלסטינים חושבים. ליהודים יש כאן שורשים והם הצליחו לתקוע יתד בארץ הזאת. פה מתחילה הטרגדיה. אם היהודים לא היו מגיעים לפה שום דבר לא היה מתפתח כמו שהוא מתפתח. אבל הם הגיעו לפה והם גם יותר חזקים. זה שורש הטרגדיה. השאלה בתוך המשוואה הזאת היא מה אתה עושה? הטרגדיה בתוך המשוואה הזאת היא שאם אתה שקט ולא מוחה זה לא עוזר לך, ואם אתה מוחה בצורה עדינה זה גם לא עוזר לך, ואם אתה עובר למאבק מזוין, אז זה גם דופק אותך. מה שלא תעשה אתה נדפק".

    אז מה עושים?

    "אין לי הצעה לפלסטינים מה לעשות. נגיד תיאורטית, אם הפלסטינים בהמוניהם היו עושים מאבק לא אלים, אולי משהו היה קורה".

    אז מה? זה היה מביא אותם עוד פעם לתהליך אוסלו.

    "אולי כן. תשמע, אם נגיד מישהו מהמאדים היה יורד ושואל אותי לאיזה עם כדאי להצטרף, ספק אם הייתי ממליץ לו להצטרף לעם הפלסטיני".

  • חמוטל  On 6 בינואר 2009 at 9:15

    הבעיה היא אתה והחברה שאתה חי. הפרקדוקס הוא עצם העובדה שתופעה כמוך יכולה להתקיים. הבעיה היא המוטציה הזאת – תרבות שבה לאומנים עיוורים אוהבי מלחמות, אנשים ששייכים לציר הרשע האמיתי של העולם (יחד עם האוונגליסטים בארה"ב והימין הקיצוני באירופה – כלומר מיעוט קיצוני בכלל האנושות) מעזים לדבר גם על תכנון סביבתי וצדק חברתי.

    אתה מבין? אתה קודם כל פנאט ואחר כך מתכנן סביבתי (אם בכלל). לא להיפך

  • עמרם נאווי  On 6 בינואר 2009 at 6:59

    זוכר את ראשד א-שאווה המתון? זוכר את א-שאפי החילוני והפרגמטי? זוכר את דחלאן ידיד ראשי הבטחון בישראל? כולם שלטו בעזה וכולפ קיבלו מישראל – כלום…

    זה קטע אתכם – כשעולה החמאס בבחירות דמוקרטיות (גם בגלל שחיתות של פתח) אתם מתגעגעים לקודמו, הפתח, איתו אפשר לעשות הסכם. כשהיה הפתח ביצעתם בו מבצעים אכזריים שהחלישו אותו והשפילו אותו, אולי כי התעגעגעתם לקודמיו, הועדה להכוונה לאומית. כשהיתה הועדה להכוונה לאומית הורדתם להם את הרגליים ב"מחתרת יהודית" כי התגעגעתם לקודמיהם, אגודות הכפרים

    ישראל כובשת את הפלסטינים, מנשלת אותם מאדמתם וגוזלת את מימיהם בשיטתיות, ובעקביות, ובלי שום קשר למי שעומד בראשם ולכמות הטרור שהפ מפעילים – רגיעה, הפסקת אש, הסכם – המאחזים תמיד יתרבו

  • שמאלני  On 6 בינואר 2009 at 6:26

    ורשימות מלא בשמאל ילדותי שמסרב להתמודד עם בעיות שהמורכבות שלהן לא מאפשרת פשוט להאשים אותנו.

  • אהוד ברק  On 6 בינואר 2009 at 4:06

    בטח, הרי מה זה החמאס – ערבים חרדים
    זה הכי גרוע.
    בוא נכנס בהם ביחד
    ואל תשכח להצביע עבודה

  • דוד  On 6 בינואר 2009 at 2:55

    שלא ביבי ולא ברק ובטח שלא לבני הם הדוגמא לציונות. אני מצביע לליכוד מתוך חוסר ברירה ולא מהתלהבות. יחד עם זאת, אני יודע שהקול שלי מכניס את בני בגין לכנסת, שזו נחמה פורתא.

  • שוקי  On 6 בינואר 2009 at 2:47

    גם אני מגדיר את עצמי ציוני, אבל השאלה היא מהי הציונות בעיני כל אחד מאתנו.

    הציונות כפי שניסחו אותה הרצל, ז'בוטינסקי ומגילת העצמאות, היא לא הציונות שמיישמים אולמרט, ברק, ביבי וחבריהם. הם עשו רדוקציה של השקפת עולם שלמה לעקרונות בודדים בלבד.

    כשז'בוטינסקי כתב "בדם וביזע נקים לנו גזע, גאון ונדיב ואכזר" – הוא לא התכוון ל"גזע" במובן של תורת גזע; הוא לא התכוון ל"גאון" במובן של אינשטיין; והוא לא התכוון ל"אכזר" במובן של אדיש לגורל הזולת.

    חשוב לא פחות – הוא דיבר בלשון עתיד. כמו ה"אם תרצו" של הרצל. רוצה לומר – אתה לא נולד עם סגולה ואור לגויים. אתה צריך לעשות כמה דברים כדי להפוך כזה ואתה צריך לעבוד כדי להשיג הישגים.

  • מ.דיין  On 6 בינואר 2009 at 1:25

    בהחלט אסור להציע תנאים משפילים להפסקת אש, דווקא אחרי הפצצה מרוכזת ויעילה כמו שחייל האויר שלנו מעניק צריך לשחק אותה לארג'ים – לכבד, להבין, אפילו למחות דימעה מלחיי היריב של אתמול ולבנות עתיד חדש ובוהק
    לילדינו!

    אני חושב שזה ההגיון שהשמאל האמיתי לא יבין לעולם- איך מפוצצים ביד אחת ומוחים את הדימעה ביד השנייה, או האומנות של בניית ערים על חורבות ערים, אם תרצה.

  • דוד  On 6 בינואר 2009 at 1:17

    הגיעו רבים וטובים שגדלו בערוגה של תנועת העבודה. אישית קשה לי להזדהות מבחינה רעיונית באופן מוחלט עם הימין משום שכר הגידול שלי היה מה שברק מכנה "השמאל העמוק", אבל בבחירה בין שמאלנות לציונות אני את בחירתי עשיתי.

  • שוקי  On 6 בינואר 2009 at 0:56

    אתה צודק לגמרי שאנחנו, מדינת ישראל, בברוך גדול; שחמאס הוא בעיה אחרת לגמרי מהפתח; שחיינו פה, שכבר הרבה שנים הם בלתי נסבלים, עלולים להפוך עוד הרבה פחות נסבלים.

    בכל אופן, הסכנה במלחמה שמתקיימת ערב בחירות, היא שהדרג הפוליטי – המורכב מאנשים ששואפים להיות פופולריים בציבור – יעמיד את השיקולים המקצועיים והמוסריים בעדיפות נמוכה יותר מאשר את שיקולי היתרון האלקטורלי האישי או המפלגתי שעשוי לצמוח לו מהמלחמה.

    על האהודים, ברק ואולמרט, אני לא סומך. לא על יושרם, לא על מוסריותם ולא על יכולותיהם. אם אכן זו "מלחמת אין ברירה", שינהלו אותה מי שהציבור ייתן בהם את אמונו בבחירות.

  • יעל  On 6 בינואר 2009 at 0:18

    כמו תמיד, היהירות של ישראל ושל ישראליים מדהימה. החמאס רק מתחזק מהמלחמה. מישהו שומע או מקשיב לאבו מאזן? האם שמת לב שהמערכה המטופשת הזאת הפכה את הפתח, אהוב ישראל, וארה"ב, ללא רלבנטי, חלש ופתטי? כן אבל תמשיך להאמין לתוכנית העיוועים של ברק ושל צבא "ההגנה" לישראל.

  • יודן  On 6 בינואר 2009 at 0:13

    אני לא חושב שאני איתך מ. דיין
    אני לא כותב על בני אדם שהם ג'וקים וגם אנשי החמאס הם בני אדם. טועים ורעים אבל בני אדם. ואני מאוד מקווה שאנחנו לא זורקים נפל"ם של חמישה טון על אזרחים פשוט כדי לזרוע טרור כמו שעשו הגרמנים וגם בנות הברית במלחמה, אלא מנסים לפגוע ביעדים שהם בעיקרם בעלי משמעות צבאית.
    ואני מקווה שיהיה לנו השכל לא להיות יהירים גם כשננצח אותם, ולהציע תנאים להפסקת אש והסדר שלא יהיו משפילים. כי צריך כל הזמן לחשוב על היום שאחרי.

  • מ.דיין  On 5 בינואר 2009 at 23:56

    תאמין לי – אנחנו הולכים לצרוב לג'וקים החמאסניקים את המוח עם הלייזרים שלנו, אחרי כמה נפלמים של חמש טון שהם יקבלו על הראש של הפעוטות שלהם הם עוד יתחננו לשלום, על הגחון הם יתחננו, עם המחושים בין הרגליים המפוחמות.

    וביום שאחרי, נדבר איתם על פיתוח בר-קיימא, כי פיתוח בר-קיימא הוא גם צדק חלוקתי – כמו שאמרת. בזה אני מסכים איתך לחלוטין.

  • ת.  On 5 בינואר 2009 at 23:40

    אתה מניח שבמקום החמאס יבוא שלטון יותר נוח לנו. אבל ההיסטוריה הקצרה מראה שרוב זה הפוך, ובמקום החמאס יבוא שלטון יותר עוין. כך שגם לשיטתך אין שום היגיון ב"להתפלל לניצחון מוחץ".
    ותציץ בתמונה של יגאל סרנה בפוסט שלידך. אולי לא רק אסטרטגיות מדיניות של הפלת שלטון והקמת שלטון רלבנטיות כאן. או שאתה מעבר לזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: