שתיקת הכבשים

את סיכום ההרצאה של ניקוס סאלינגרוס ניתן לראות כאן

ההקדמה

1. אוהו- כמה שאני מברך על מזלי הטוב שאפשר לי ללמוד ארכיטקטורה ב-A.A. שבלונדון. התנהגותי ה"בוטה" כביכול בסוף ההרצאה, הייתה פושרת ביחס לתגובות קיצוניות הרבה יותר שהופגנו ע"י סטודנטים ומרצים בהרצאות הרבות בהם נכחתי בפורומים שונים שנערכו בחו"ל. בהרצאות אלה, איש לא פחד להביע את דעתו או עמדתו ולעיתים בפאתוס ובסערת רגשות וזאת מהסיבה שלאנשים שם בניגוד לפה, היה אכפת! איש לא פחד להביע דעה או להפגין את תסכולו לכשנתעורר הצורך הלגיטימי לכך.
ו"שתיקת הכבשים" הזו –אותם מורים "מנומסים" שאכלסו את השורות הראשונות של אולם ההרצאות ולא הגיבו או הביעו את דעתם למרות שמתוך היכרותי אותם- רבים מהם כעסו לפחות כמוני על הדברים האבסורדיים שנאמרו- כל זה מהווה אפשרות מדאיגה ששתיקתם נבעה מתוך פחד מצידם לאבד את מישרתם ומקומם במערכת.-פחד זה מעורר גם תמיהה בנוגע להסכמתם ללמד במערכת המאופיינת לעיתים ע"י פחד וע"י הגבלת חופש ההבעה. ללא חופש אקדמי, אין כל אפשרות לחנך ולהכשיר את הדור הבא של אדריכלים..

2. ל-A.A., הגיע ב-1981 אד' מייקל גרייבס להרצות. אף סטודנט או מרצה לא ראה כל צורך לבזבז את זמנו ולבוא לשמוע הרצאה מפי ה"פוסט-מודרניסט הקיטשי" הזה. אולם ההרצאות הריק – ביטא בזמנו מחאה לגיטימית כנגד השמרנות שצצה וריחפה כענן שחור מעל מקצוע האדריכלות.

3. ו-27 שנה מאוחר יותר –הוזמן לכאן להרצות פרופ' ניקוס סאלינגרוס. באינטרנט טרח מישהו להטעות והציג את המרצה היווני באופן אטרקטיבי כ"פיזיקאי המקדיש את עצמו בשנים האחרונות ליישום עקרונות ושיטות ניתוח מן הפיזיקה והמתמטיקה על אדריכלות ותכנון ערים".

4. מצויד באינפורמציה זו – הגעתי לאולם ההרצאות אחרי יום עבודה מפרך. מיד עם כניסתי לאולם,נתקלתי בתמונה שהוקרנה על המסך שהיה ממוקם מאחורי הפרופסור היווני. בתמונה נראה קומפלקס ניאו/קלאסי סימטרי וירוד מאוד ברמתו הארכיטקטונית מכל הבחינות. חשבתי על כך שאפילו קניון הארנה שבהרצלייה, המהווה בפני עצמו מעין שיא בפסטיש האדריכלי-עולה בכיעורו על המבנה שהוצג .

5. חשבתי בתמימות שמדובר אולי בטעות אופטית או בניסיון לא מוצלח להתבדח באופן פרובוקטיבי על חשבון הקהל. אבל כשניקוס הכריז בגאווה כי הוא (הפיזיקאי?) תכנן את יצירת ה"מופת" הזו – הבנתי שלאולם ההרצאות השתרבב פליט אומלל מהתקופה החשוכה ביותר בתולדות האדריכלות.

6. ואז התחילה ההרצאה: שקפים עם כתב יד בלתי קריא לחלוטין הוקרנו זה אחר זה ברצף כשהיווני מעביר מתקפה על מה שהוא כינה "הפונדמנטליזם הגיאומטרי המודרניסטי והשפעתו ההרסנית על נפש האדם".

7. הבטתי מסביבי: הסטודנטים רשמו נמרצות את קוקטייל המסקנות המביכות שהעלה הפיזיקאי היווני ובעיקר את הצעתו הריקה מתוכן לבסס את התכנון האורבאני על "תיאוריית הפרקטלים".

והתגובה

1. הפילוסוף ומבקר התרבות Hal Foster כינה בתחילת שנות ה-80 את הביקורת שהוטחה במודרניזם בשם:""Reactionary Post- modernism.
ואכן, בשנות ה-60 החלה שחיקה ודעיכה הדרגתית של החזון המודרניסטי. ביקורות והאשמות הוטחו בדוקטרינות המודרניסטיות בכל מפלסי התרבות. בתחום "בנין הערים", נושא מרכזי באידיאולוגיה המודרניסטית –היתה הצלחה בשנות ה- 30- לתת פתרונות שהיו מבוססות על כוונות חיוביות של המודרניזם לתת מענה למצוקות הדיור. בניני מגורים פשוטים ולבנים החליפו את המבנים הניאו-קלאסיים המתפוררים. מעונות עובדים – שניבנו בת"א ע"י סבי אריה שרון בשנות ה-30, הצליחו לשלב רעיונות מודרניסטיים חברתיים בתכנון: הבלוקים,שאיחדו לחלקה אחת גדולה, את החלקות הקטנות שתכנן פטריק גדס, ושבמרכזם מוקמה חצר פטיו שופעת צמחיה לציבור עם פונקציות חברתיות שמוקמו סביב הגינה. מבנים מודרניסטיים מוצלחים אלה מתפקדים בצורה מצוינת עד עצם היום הזה. מול דוגמאות מוצלחות אלה ועקב העובדה שהמשמעות החברתית הלכה ברובה לאיבוד והכשל התכנוני של האורבאניסטים המודרניסטים אכן יצר את "הערים החדשות" מלונדון ועד מוסקבה – ערים ללא אופי, ללא ייחודיות או תוכן וחיות. ערים סטריליות ועצובות.

2. התופעה הזו – שהתאפינה בעיקר ע"י מעין פרשנות מעוותת של המודרניזם, גרמה למתכננים למחזר בציניות מבנים זהים ואנונימיים שיצרו סביבה אנונימית ומנוכרת ברחבי העולם.
הציבור, שעייף מאדריכלות מנוכרת זו, דרש כריאקציה נוסטלגיה. השמרנים חגגו – ליאון קריר, אלדו רוסי ו"הנאו-רציונאליסטים" החלו לבסס תיאוריות חדשות/ישנות ובמרכזן: העיר האירופאית הנאו-קלאסית של המאה ה-19. מבנים זהים למבנה של פרופ' ניקוס סאלינגרוס בקטאר אומצו בחום ע"י יזמים. הציבור אהב את החזרה לשמרנות ודרש זאת כתחליף למבנים המודרניסטיים .
צ'רלס ג'נקס המציא את המושג "פוסט-מודרניזם באדריכלות" וחגיגת הקיטש הגדולה ביותר בהיסטוריה של האדריכלות החלה: צ'רלס מור תכנן את הפרודיה העלובה "Little Italy""; רוברט שטרן שלף במרץ צורות מהבנק רב האשראי של ההיסטוריה האדריכלית וערבב את כל הסגנונות האפשריים לבלילה חסרת מעוף אך קלה לעיכול; מייקל גרייבס בנה בנינים בצורה של "Key Stone".
גם בארץ הפנימו אדריכלים מודרניסטים מובהקים בעברם את הסגנון הפופולארי החדש- כרמי תכנן את בית המשפט העליון ואת "בית רוזמרין" שופעי הציטטות , רכטר את המרכז לאומנויות הבמה עם צורות שאולות מהמחסן הצורני של ההיסטוריה.יסקי תכנן את בית האופרה עם צבעי הקסטה החביבים על מיקל גריבס וחבריו. למעשה רוב האדריכלים המירו את סגנונם המודרניסטי שהתאפיין בכנות ארכיטקטונית ושימוש נכון בחומרים פיסוליים כמו בטון גלוי – במנייריזם פוסט-מודרני.

3. כיום, ובניגוד לנבואות השחורות של ה"אורבאניסטים החדשים (ישנים)" ובניגוד לנבואות האפוקליפטיות של פילוסוף המדיה הצרפתי Jean Baudrillars – הערים בעידן הגלובלי -לונדון, פריז, ברצלונה ואפילו תל אביב, שאינה נופלת מהם לדעתי בשום פרמטר, – הפכו לערים מרכזיות, מעניינות, חיות, רבות אירועים והתרחשויות ודינמיות מתמיד!
ולמרות מימד ה-"SOFT WARE" והדאגה שאנשים יאבדו את הצורך לצאת מהבית ויבהו יום ולילה במסך המחשב או במסך הטלוויזיה – קיים צורך הולך וגובר וחסר תקדים היסטורי- להתחככות אנושית ולפעילויות בחוץ- ברחובות בגינות הציבוריות ובמקומות הבילוי והפנאי הרבים שמציעות הערים.

4. הפילוסוף מנואל דה-לנדה כינה את התהליך "DE-STRATIFICATION" -כלומר גלישת סטרטות של התרחשות, וסיפורים עירוניים לקומפוזיציה עשירה ורבגונית. העיר הגלובלית – בניגוד לציפיות ולדאגה, שומרת מצד אחד על ערכיה ההיסטוריים, על הג'נוס לוקי שלה ומצד שני נפתחת לרב- גוניות דמוגרפית, לנרטיבים החווייתיים החדשים ולכל מה שאנשים שמרנים כדוגמת פרופ' ניקוס סאלינגרוס השמרן הספידו מתוך חרדה לאובדן העיר ההיסטורית.

5. מתכננים אורבאניים מגלים מחדש את הפוטנציאל הגלום בהתחדשות העירונית כקונטרסט לערים המנוונות והמתות של המאה ה-19: ערכים כמו "LANDSCAPE URBANISM" מעניקים כוונים חדשים להתערבות נקודתית בסטראטה העירונית. מתוך ויתור מראש על תכנון הרואי, גרנדיוזי קורבוזיני – מצליחים כיום מתכננים כדוגמת סולה מורליס בברצלונה או ברנרד טשומי בתכנון שלו לפארק לה-וילט- ליצור שיטת תכנון ערים חדשה שמייצרת בעיקר במות להתרחשות דינמית ורבגונית. התרחשויות לא בורגניות אשר מאופיינות לעיתים ע"י סכנה, נוירוזה, קקופוניה, וכקונטרסט אזורי שקט ורגיעה בפארקים החדשים- ההתערובת הזו מייצרת ערים עשירות בחוויה, בעניין וברב-גוניות פלורליסטית.

6. כיצד ניתן להשוות עיר כמו תל-אביב – עיר חיה, נושמת ובועטת לעיר רדומה מהמאה ה-19 שלמודל שלה מייחלים ומטיפים האורבניסטיים ה"נאו-רציונליסטים"- ערים קודרות, בורגניות ומתות.

7. והנסיך הבריטי צ'רלס – נואף ושמרן – טרפד את אחד הפרויקטים האורבנים היצירתיים ביותר שתכנן האדריכל ריצ'רד רוג'רס בשנות ה-80: במסגרת פרויקט הרחבת ה"גלריה הלאומית" שבכיכר טרפלגר – הציע רוג'רס לקשור את כיכר טרפלגר המתה עם כיכר לסטר וזאת ע"י יצירת ציר חדש למעבר הולכי רגל דרך הגלריה! במהלך אורבאני אמיץ זה, היה האדריכל האנגלי מציל ומחיה בבת אחת שתי כיכרות היסטוריות תירותיות מתות! במקום פיתרון זה שנדחה ע"י הנסיך השמרן – בנה רוברט וונטורי השמרן הרחבה נאו-קלאסית סתמית ל"גלריה הלאומית" ופיספס בחוסר אחריות הזדמנות פז ליצר מקומות –ע"י הפחת חיים ב
מערך היסטורי חסר נשמה..

8. המודרניזם עשה טעויות – בכך אין ספק.
לה-קורבוזיה בהצעתו לתכנון מחדש של פאריז בפרויקט "VILLA RADIEZ" – סיכם את כל הבעייתיות של התכנון המודרניסטי, אבל למרות זאת קשה להתעלם מהאנרגיה האדירה שיצר המודרניזם, כמו הרנסנס בשעתו, בכל תחומי האומנות. ואפילו לה-קורבוזיה בפרויקט "PLAN OBUS" באלג'יר – הצליח לתקן את הטעות.- הצעתו האמיצה ,המקורית והחדשנית (עד היום!) התבססה על יצירת מערך מבני ליניארי מתחת לכביש הבינעירוני .

9. למרות השגיאות של המודרניזם –כפי שהביע הפילוסוף וולטר בינג'מין בחזון "מלאך ההיסטוריה" שלו- מלאך שאינו מצליח לשקם, בציור של פול קליי, את ההרס והחורבן המתלווה לתהליכים הליניאריים של הקידמה.
למרות השגיאות – המהפכה המודרניסטית שנמשכת בהצלחה רבה עד היום בסקנדינביה – הופכת את מקצוע האדריכלות למעניין ביותר.
ולראיה: אפילו לפיזיקאים כדוגמת ניקוס סלינגרוס יומרות ארכיטקטוניות. הבעיה היא שהוא אולי פיזיקאי אבל אדריכל קטן מאוד.

 

מספר הערות שלי (יודן) בתגובה:

1. הפירסומים באינטרנט היו שלי, ולא היו מטעים. ניקוס הוא פיזיקאי ובשנים האחרונות מקדיש את עצמו ליישום תובנות מהפיזיקה ומדעים אחרים בתכנון ערים ואדריכלות. אפשר לראות זאת באתר שלו, וכן בשלושה ספרים שהוא פרסם בנושאים הללו: De-Constructuvism and Anti-Architecture, Principles of Urban Structure ו- Theory of Architecture.

2. הפרקטלים מופיעים באופן עקבי במערכות טבעיות, בערים היסטוריות ובאדריכלות מסורתית. התכנון המודרני נעדר אותם באופן בולט – בגלל העדפה אסתטית לצורות פריזמטיות ופשוטות, או בגרסתו הנוכחית לצורות כאוטיות לגמרי. ייתכן וזה מראה משהו על כך שהתכנון המודרני הוא החריג, ואולי גורם לפגיעה משמעותית ברגישויות אנושיות – ויש על זה גם עדויות ממחקרים בפסיכולוגיה סביבתית – אבל האידיאולוגיה של ה"מודרניזם" של ההתקדמות האוונגרדית מסרבת להכיר, וודאי להתייחס לממצאים כאלה.

3. לכנות את העירוניות של המאה ה-19 קודרת, בורגנית ומשמימה זה פחות או יותר למתוח קו על רוב האזורים הפופלריים ביותר של ערים קיימות מברצלונה ופריס ועד ניו-יורק, שיקגו וסן פרנסיסקו. המאה ה-20 וערים שנבנו בהשראת המודרניזם אפילו אחרי יותר מ- 50 שנה הן ברובן כישלון קולוסאלי. גם תל-אביב היא בעצם עיר המבוססת על רעיונות פרה-מודרניים. גדס ודאי לא היה מודרניסט. והבניה הבורגנית של תל-אביב (בעיצוב מודרניסטי) נראתה לאדריכלים המודרניים לא נכונה, משום שפצלה את המגרשים יותר מדי ולא איפשרה יצירת בלוקים גדולים יותר. כך מעונות עובדים שתוכננו ברוח התפיסה המודרניסטית הם היוצא מן הכלל ולא הכלל.

4. אני מפנה את הקוראים לקרוא את מה שיש לאנשים בפרוייקט למרחבים ציבוריים לכתוב על חלק מהפרוייקטים החדשים של עירוניות מודרנית כפי שהם מתבטאים במרחבים החדשים שתוכננו בברצלונה.

On our trip there this April, we found the new Parc Del Diagonal to be truly awful — a first impression that was reinforced again and again by details that really denied effective human use of this very large space. We found that much of Barcelona's newer architecture and public spaces are severely compromised by a narrow focus on their "design" value — not their community value.

 בכל אופן, החזרה של השקעה במרחב הציבורי ובעיר המסורתית, החזרה לתפיסה של הולך הרגל כמרכז העירוניות והנסיגה מהפרדת השימושים, הפרדת הולכי הרגל מהמכונית ושאר הפרדות שדגלו בהם המודרניסטים הם חזרה לעירוניות מסורתית – גם אם אין היא נקראת ניו-אורבניזם.

5. סופו של דבר, אין ולא הייתה בדבריו של ניקוס סאלינגרוס קריאה לחזור לאדריכלות של העבר. אם כי, עקרונית, אין בכך שום דבר רע. הרנסנס, שהיה אכן תנועת התחדשות אמנותית ותרבותית, חזר ושאב ממקורות האדריכלות הקלאסית היוונית והרומית ועיבד אותה מחדש לצרכים חדשים. מנגד, היום אנו כבר מזמן לא רואים את ימי הביניים כתקופה חשוכה של אי-רציונליות ודתיות, אלא יודעים להעריך את ההישגים התרבותיים הניכרים שהיו בה. באותו אופן גם המאה ה – 19, שהמודרניזם מרד בה, איננה נתפסת כמאה שמרנית וניתן לראות בה הרבה מהניצנים להתפתחויות של המאה ה – 20. מה שניקוס דיבר עליו הוא זניחת הפונדמנטליזם הגיאומטרי, שאין לו שום קשר לאנושיות, או לקידמה, והיה תפיסה מוטעית למדי של לה קורבוזייה ומיס, כדי לתת מקום לעושר רב יותר בצורות, בקנה מידה, לתת מחדש מקום להרמוניה ולא רק לדיסהארמוניה – כדי לעשות שוב אדריכלות לבני אדם. דווקא התגובה של ארד, בהרצאה, וגם כאן, מראה עד כמה הפונדמנטליזם הזה מושרש.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משה  On 17 בינואר 2009 at 20:43

    כהקדמה, איני יודע אם התאוריה של סלינגרוס היא נכונה או לא, אם היא ישימה או לא, ואיני חושב שהוא עצמו הצליח ליישם אותה.

    הייתי עם חבר בהרצאה, וכשזו הסתיימה היינו כל כך מזועזעים מהעליבות שהפגנת (לא ידענו כמובן מי אתה), שדיברנו על זה לא מעט וניסינו להבין מה העניין.
    הגענו למסקנה שהגעת להרצאה, ראית את התמונות האלו שלא אהבת (וגם אני מאוד לא אהבתי – אפילו שעוד מישהי שהייתה איתנו ואינה ארכיטקטית אהבה מאוד…), אולי הזכירו לך אדריכלות פשיסטית – ומאותו רגע חיפשת בכל מה שנאמר תמיכה בזה. עד סוף ההרצאה הצלחת כבר להפוך את סלינגרוס בראשך לאדריכל בשירותם של מיטב המשטרים הטוטליטריים, וגם למשרתו של ההון (כי הוא חושב שצריך להקשיב לרצונות של הלקוח,אולי בניגוד למודרניסטים שהיו אמנים בשרות ה"אוונט גרד").
    הופתעתי לראות את שמך בראש רשימה זו, כיוון שזכרתי אותך מרצה בטכניון, ומדבריך אז השתמע שהיית מודע לטעויות הנוראיות (על גבול הפשע, לדעתי) שלהן סבך היה אחראי. מסתבר כנראה שדיברת כך רק כדי להתחבב על הקהל…

    התגובה שלך לא הייתה "מוגזמת" או "מגוכחת",
    אלא כזו שמוציאה אותך מתחום האנשים הראויים.

  • לרמן  On 17 בינואר 2009 at 5:15

    מעניין שארד מציין את לונדון, פריז וברצלונה שהמרכזים שלהן נבנו ברובם במהלך המאה ה-19 כערים תוססות. אולי הן תוססות בגלל שהמרכזים שלהם נבנו על פי עקרונות אורבניים שקדמו למודרניזם (ויש לנו מזל גדול שם מרכז תל-אביב הספיק להיבנות מספיק מוקדם)

    האם יש מקום אחד טוב או שכונה אחת טובה שהמודרניזם בנה בחמישים השנים האחרונות?

    דווקא פאונדבורי של קריר, וכן מצפה "שורשים" בגליל שתוכנן תוך התייעצות עם כריסטופר אלכסנדר נחשבים לבנייה טובה הרבה יותר מהמקבילים שלהם.

    ודבר אחרון, יש משהו שעדיין מתפקד במעונות העובדים בפרישמן? בפעם האחרונה שעברתי שם הגישה לחצר הפנימית הייתה נעולה ולא היה שם איש בחלל הפנימי.

  • יודן  On 16 בינואר 2009 at 14:44

    כאשר מתכננים מבנה, או אפילו כאשר תולים תמונה על קיר, יש המון החלטות צורניות. רוב ההחלטות הם צורניות. כי ההחלטות הפרוגרמטיות (תפקודיות) של מבנה מסוים יכולות לקבל מענה בהמון צורות שונות והשאלה היא אילו צורות טובות יותר. ואז, אם הקריטריון הוא איזה צורה גורמת לי (ולאנשים שאני עובד אתם או בשבילם) את ההרגשה הטובה ביותר, אז זה אדריכלות שעושה את עבודתה לגרום לאנשים להרגיש טוב יותר בסביבתם. זה בכלל לא מעל או כנגד או מפריע להגשמת מטרות רחבות יותר, רק שהמטרות הרחבות יותר אינן נותנות מספיק הנחיה לגבי הפרטים הגיאומטריים שהם אלה שקובעים בסופו של דבר את המהות של עולמנו.

  • בתאל  On 16 בינואר 2009 at 12:28

    קראתי לעומק את סדרת "מהות הסדר" של אלכסנדר, כמו גם את ספריו הקודמים. "מהות הסדר" מאד מושתתת על "אמת גאומטרית" שמבוססת על הצורניות בטבע. אלכסנדר טוען שבני אדם מרגישים טוב יותר כאשר הם מוקפים בסביבות שיש להן סדר וצורניות מסויימת (כמו בטבע). מאד קשה להפריך את התיאוריה שלו כי היא מבוססת, לפיו, על אמת אינטואיטיבית ואוניברסלית. בכל זאת, ולמרות הערכתי הרבה אליו (וגם פגשתי אותו פנים אל פנים), אני חושבת שבני אדם נבדלים מיצורים אחרים בטבע בכך שיש להם אינטלקט ולכן אנשים יכולים להעריך ולהרגיש טוב גם בסביבות שלא מבוססות על גיאומטריה פרקטלית (כמו בטבע). אחרי בחינה מעמיקה של המבנים שתכנן, כמו גם של הרבה מתומכיו, אני חושבת בהחלט שיש להם צורניות וסדר שחוזר על עצמו, שבהרבה מאד מהמקרים מבוסס על החלטות צורניות בלבד (מה הצורה הזו גורמת לי להרגיש? כמו שאלכסנדר אומר) ולא בהכרח על החלטות תכנוניות שנובעות משיקולים סביבתיים מקיפים יותר.

  • יודן  On 14 בינואר 2009 at 17:32

    ממש לא נכון בתאל, ונובע מחוסר היכרות עם התיאוריה והמעשה. התכנון איננו מבוסס על פרקטלים. התכנון מבוסס על נסיון לעשות בכל צומת החלטה בתהליך התכנון את מה שגורם להרגשה הטובה ביותר בקרב המתכננים (והם כוללים גם במידת האפשר גם את המשתמשים). התוצאה, כאשר עושים את זה יוצאת עם תכונות פרקטליות. אני מציע שתסתכלי קצת בדוגמאות כאן:
    http://www.patternlanguage.com/picturegallery/picturegallery.htm
    ותקראי קצת על תהליך התכנון כאן:
    http://www.livingneighborhoods.org/ht-0/bln-exp.htm

  • בתאל  On 14 בינואר 2009 at 14:49

    אני מסכימה עם הרבה מהביקורת של סלינגרוס וכריסטופר אלכסנדר על המודרניזם והבעייתיות שהוא יצר (ובייחוד בתכנון אורבני). עם זאת, הפתרונות האדריכליים שהם מציעים לא משכנעים ולדעתי לא מציעים אלטרנטיבה טובה יותר למודרניזם. את הביקורת שלהם על "הפנדמנטליזם הגיאומטרי" של המודרניזם הם מחליפים בפנדמנטליזם גיאומטרי משלהם שמבוסס על פרקטלים.
    פתרון אמיתי לביקורת שלהם על המודרניזם יכול להיות רק פתרון שלא מבוסס על גיאומטריה וצורניות אלא על התבוננות כוללת יותר בפתרונות אדריכליים שמבוססים על הקשרים בין פוליטיקה, אקולוגיה, אינטראקציה אנושית וכו'

  • noam  On 11 בינואר 2009 at 9:17

    ארד צודק לגמרי. הנאום כולו היה פארסה מתמשכת. הוא פשוט היה מספיק חצוף כדי להפסיק אותו. חבל שלא עזבתי את האולם קודם לכן.

  • יודן  On 11 בינואר 2009 at 8:15

    תיקנתי את הבעיה ועכשיו אפשר לראות תמיד מי חיבר את הדברים – אדר שרון.
    ההערות שלי לדבריו מופיעות למטה.

  • gerson  On 11 בינואר 2009 at 7:59

    יודן-מי חיבר את הנאום הנכון והאמיתי הזה?
    ניקוס הרי זה הוכחה שלא כל מי שחי ליד קריסטופר לומד מה שהוא
    וגפ \\ם ה
    AA
    אינו ערובה לטיב אדריכלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: