מי הרוויח ומי הפסיד באסותא?

לרמן כותב שהתושבים הפסידו באסותא. אני הייתי קצת מעורב בענין הזה וניתן לקרוא את חוות דעתי כאן. ניוז 1 מציג את החלטת הועדה המחוזית כפשרה בין דרישות היזם (38 קומות), המלצת מהנדס העיר (26 קומות) החלטת הועדה המקומית (20 קומות), ודרישות התושבים (המינימום האפשרי). דה מרקר מכתיר את מאבק התושבים כהצלחה כי הם הצליחו להנמיך את המגדל ב – 12 קומות. כלומר אפשר לראות את חצי הכוס המלאה או הריקה.

אבל בעצם הכוס היא ריקה מבחינת התושבים. משום שההפרעה לחייהם, ותחושת הגימוד של בנין גבוה שצומח מול ביתך – תחושה המוכרת לכולם, איננה משתנה באופן מהותי אם המגדל הוא בין 20, 26 או 38 קומות. כך כאילו הלכו הועדות המקומית והמחוזית לקראת התושבים, אך בעצם לא עשו כלום. כי לא החליטו על פי איזה שהוא עיקרון, ולא קיבלו את טענת התושבים שהבנין הגבוה פוגע בחייהם באופן מהותי, אלא התפשרו קצת על הגובה.

הנה דברים שאומר בהקשר אחר (במאמר על השימור ויתרונותיו בתל אביב) האדריכל אמנון בר אור:

"כמי שמתגורר באזור מוכרז לשימור, אני בטוח שלא יבנו לי מגדל מול הפרצוף" (ההדגשה שלי). הנה כל האמת כולה. אף אחד לא רוצה שיבנו לו מגדל מול הפרצוף.

מצד שני יש כמה הישגים בהחלטה, ואינני חושב שאני יכול לזקוף אותם לזכות חוות הדעת שכתבתי, אבל הם עולים איתה בקנה אחד. היזם יקבל רק 300% בניה שזה מה שמגיע לו על פי תכנית מ' המאפשרת 300% בניה במגרשים שגודלם מעל לדונם, היזם גם ישמר את הבנינים לשימור במסגרת אחוזי הבניה המותרים, ולא יקבל אותם כתוספת – משום שהיום ערכם אף גבוה יותר מבניה חדשה. כך התקבלו שני עקרונות חשובים. אין סיבה לחלק מתנות ליזמים רק משום שהם בונים על מגרשים גדולים יותר, והשימור איננו כבר מטלה הדורשת פיצוי, אלא חובה שיש לה ערך.

מעניין אם התושבים ילכו לבית משפט לערער על ההחלטה. דווקא השרירותיות של קביעת גובה הבנין מזמינה ערעור. לפי החישובים שלי אפשר לבנות את ה – 300% כולל השימור בבנינים של 8-10 קומות, שודאי לא יהיו חריגים כל כך במרקם. אולי דווקא ערעור כזה יחייב את עיריית תל אביב ועיריות אחרות לקבוע קריטריונים והנחיות לבניה לגובה ולעמוד בהם.

עדכון מה – 11.4.10: התושבים אכן פנו לעתירה מנהלית, מחר ב – 14:00 יתקיים הדיון השני. נמשיך לעקוב ונאחל להם בהצלחה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יודן  On 29 במאי 2009 at 7:46

    רוני,
    במקרה של אסותא אין מרווח נשימה משום שהמגרש נמצא בין בנינים קיימים מכל צדדיו. במקרה של בניית מגדלים בשטחים אחרים אז מרווח הנשימה בדרך כלל מנתק את הבנינים מהרחובות, והורס את הרקמה העירונית. ראה ההתפוררות של רחוב פנקס בסופו במקום שבו מתחילים הבנינים הגבוהים.

  • רוני ה.  On 24 במאי 2009 at 9:48

    לגובה הבניין ולא מזכירים את גודל המגרש ורוחב הכבישים שמסביבו. אפשר לבנות יותר גבוה בלי לגמד את הסביבה אם משאירים מספיק מרווח נשימה מסביב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: