שיקגו

עדיין אני תחת הרושם של הנסיעה למערב התיכון של ארה"ב. מה שנקרא ה"ליבה של ארה"ב". התחלנו את הנסיעה בכנס שהתקיים בקנזס סיטי, והמשכנו בנסיעה ברכב דרך סט. לואיס, שיקגו, מדיסון ומילווקי במדינת וויסקונסין, מינאפוליס, ומערבה ודרומה דרך הערבות של דרום דקוטה וקולורדו לדנבר שם התקיים הכנס השני. למרות שהייתי מספר פעמים בארה"ב, זו לי הפעם הראשונה שאני מגיע למערב התיכון, אזור שבו אולי יותר מכל מקום אחר ניתן לראות את אמריקה, כמושג, כמיתוס, כדרך חיים ואתוס – על יתרונותיה וחסרונותיה. 
הלב של הטיול, וללא ספק השיא שלו היו ארבעה ימים שבילינו בשיקגו. העיר שפתחה את המערב לפיתוח חקלאי וכלכלי במאה ה- 19, והפכה תוך זמן קצר לעיר השנייה בגודלה בארה"ב, עד אשר השיגה אותה לוס אנג'לס במאה ה – 20. לאחר שחזרתי לארץ, קראתי את ספרו של Peter Cronon, Nature’s Metropolis המסביר את הקשר ההדוק בין שיקגו, התהליכים הכלכליים שהיא חוללה ותיעלה, ובין ההפיכה של הערבות הגדולות לאסם התבואה ואזור חקלאי המספק את צרכיה של ארה"ב כולה ושל חלק גדול מהעולם. קרונון מסביר ששיקגו, לא הייתה שוק מרכזי של האזור הזה (שהרי מיקומה הוא אקסצנטרי ונמצא בקצה המזרחי של הערבות, ועל חופה המערבי של ימת מישיגן שחיברה דרך הימות הגדולות ותעלות את המערב עם נהר ההדסון וניו-יורק). שיקגו הייתה בעצם בשלב הראשון של התפתחותה עיר שער (Gateway City) שדרכה עבר ההון מאירופה, ניו יורק ובוסטון לפיתוחו של המערב, ואליה התנקזו חומרי הגלם החקלאיים והטבעיים, עובדו, ונשלחו בחזרה אל השווקים המפותחים במזרח ארה"ב ובאירופה.

מבט למערב ממגדל ג'ון הנקוק – האופק נפתח לאינסוף

 שיקגו הייתה השוק המרכזי לחיטה ולעץ, ובית המטבחיים הגדול בעולם בסוף המאה ה – 19. היסוד לריכוז הזה ולהצלחה שלה הייתה רשת הרכבות שהתפתחה ממנה ומערבה, והעובדה שהיא הייתה הקצה המערבי של רשת הרכבות שיצאה מניו-יורק, שבאותן שנים ממש השיגה את פילדלפיה כעיר הראשית במזרח ארה"ב וכשער שקישר בין הכלכלה של אירופה (ובמיוחד בריטניה אשר באותן שנים נמצאת בשיאה של המהפכה התעשייתית) וזו של ארה"ב.
אולם כפי שמראה לנו קרונון, עיר שער איננה רק מקום מעבר ועיבוד של מוצרים וסחורות, או מקור לטרנספורמציה של הון להרבה הלוואות קטנות יותר הדרושות לצורך הפיתוח. עיר שער היא מקום שבעצמו מייצר ומשכלל את השווקים שאותם הוא משרת. כך שוכללו בשיקגו ממגורות החיטה, אשר הקלו על השינוע של החיטה ברכבות, אך במקביל ניתקו בין היצרן של החיטה ובין הצרכן שלה, ואפשרו את המסחר הספקולטיבי והעתידי בחיטה. הומצאה שחיטה של בהמות בשיטת סרט נע, אשר ללא ספק השפיעה על הייצור התעשייתי מאוחר יותר, התפתחה הבניה בשלד עץ העשוי מפרופילים דקים, סטנדרטיים ובאיכות נמוכה, אשר השפיעה על תעשיית הבניה בארה"ב כולה, ושוכללה ההובלה בקירור של בשר – אשר ניתקה את הקשר בין הבהמה והאקט של שחיטתה ובין אכילת הבשר. מאוחר יותר הומצא גם השיווק הישיר לצרכנים באמצעות קטלוגים ושירות הדואר, שיטת שיווק שממשיכתה המיידית היא השיווק באינטרנט. לא ניתן להבין את העולם המודרני של היום, לולא כמה מן ההמצאות ומוסדות שפותחו ושוכללו בשיקגו בסוף המאה ה – 19. למרות שכבר מזמן איננה מהווה שוק פיזי לסחורות חקלאיות. שיקגו היא עדיין השוק הפיננסי בסחורות חקלאיות, ושם נקבעים המחירים של חיטה, תירס, סוכר, וקפה בעולם כולו.

חלק מבית המסחר הענק של מונגומרי וורד שעבר בשנים האחרונות טרנספורמציה למגורים, משרדים ובילוי

קרונון מסיים את ספרו בתערוכה הבינלאומית של שיקגו ב – 1893. תערוכה שהשפעתה על האדריכלות ותכנן הערים בארה"ב הייתה עצומה. בעקבותיה כמעט כל עיר משמעותית בארה"ב ניסתה ליצור לעצמה מרכז אזרחי, משופע בבניינים מונומנטאליים ניאו-קלאסיים, ובשטחים פתוחים נרחבים (Malls). אך בסוף המאה ה – 19 חדלה שיקגו מלהיות עיר שער, וחלק מהתעשיות שפיתחו אותה באופן מואץ החלו לעבור לערים אחרות במערב. קנזס סיטי הפכה לאזור עיבוד הבקר מהמערב, מינאפוליס למרכז טחינת הקמח הראשי בעולם, תעשיית העץ כילתה את העצים במערב התיכון ועברה לצפון מערב ארה"ב, דנבר החלה לעלות כמרכז לפעילויות הכרייה בהרי הרוקיס. בכל הערים הללו עוד נבקר – אך שיקגו המשיכה בתפקידה כמוקד ההון, וכשוק הסחורות – כאשר הטלפון והטלגרף מאפשרים לה להמשיך ולמשוך בחוטי כלכלת המערב, גם אם רבים מהמפעלים כבר עזבו אותה.

שיקגו עשתה לי דבר מוזר. בדרך כלל כשאני מסתובב במקום אינני מתרכז בבניינים בודדים, אלא במרחב הציבורי. הבניינים אינם מעניינים אותי כשלעצמם, אלא דרך השפעתם על המרחב הציבורי שסביבם ושהם עוזרים להגדיר אותו. בשיקגו, ישנה סגידה לבניינים, כמו שלא ראיתי במקומות אחרים. רבים מגדולי האדריכלים במאה ה– 19 וה– 20 בנו בניינים בשיקגו, והעיר שומרת ומטפחת בקנאות את המורשת הזו – מצאתי את עצמי מצלם בניינים כמעט באמוק – אובייקטים המראים את עוצמתם של האנשים והחברות שמימנו אותם. המרחב הציבורי בטבעת (Loop), מרכז העסקים הראשי של שיקגו, איננו מיוחד במינו או נעים ביותר. האהבה של אנשי שיקגו לרכבת העילית שעל שמה קרוי ה – Loop, רועשת ומפריעה ככל שתהיה, מעידה על כך שהעיר היא קצת סאדו-מאזוכיסטית בהתייחסותה למרחב הציבורי של הרחובות. מזג האוויר ההפכפך והקר בחורף גם הוא ודאי לא תורם לתרבות רחוב עשירה, ורק בשנים האחרונות ישנו מאמץ להפוך את הנהר למרחב ציבורי ראוי על ידי חוק עירוניהמחייבים יצירה של שביל הליכה ברגל לאורכו מכל פרוייקט הנבנה על גדת הנהר. יש לעיר רחוב אחד אלגנטי ונעים שהוא המייל הנפלא (Miracle Mile) של מישיגן אבניו שבין הנהר לחוף האגם, וגם זה מעניין משום שהמייל הזה מחבר בעצם בין אזור העסקים המרכזי שהיה בתוך הטבעת, ובין שכונות המגורים האמידות יותר שהתפתחו מצפון למע"ר. עיקר יצירתו במאה ה – 20, ובמיוחד מאז מלחמת העולם השנייה. במקום המפגש שלו עם הנהר – ליבה הכלכלי הראשון של העיר נמצאים שני הבניינים הללו, שניהם סימבוליים לאימפריות הכלכליות שצמחו בשיקגו. בניין Wrigley (אימפריית המסטיק) ובניין השיקגו טריביון, העיתון המזוהה כל כך עם שיקגו, ואשר התחרות לתכנון בניין המשרדים שלו הייתה אבן דרך בהתפתחות האדריכלות המודרנית במאה ה – 20.
מעבר למרכז על גורדי השחקים שלו והאינטנסיביות המטורפת, שיקגו היא בעיקר עיר של שכונות מגורים, רובם קשורות לקבוצות אתניות או מהגרים, או למפעלים כמו מפעלי הבשר שלידם הייתה אחת השכונות המפורסמות של שיקגו (Back of the Yards). שכונות של בניינים קטנים, פרבריים. וגם בכך מזכירה שיקגו את היותה פתח למערב התיכון, שערבותיו הרחבות, וטכנולוגיות התנועה והתקשורת שפיתחו אותו, איפשרו לאנשים לגור בצפיפות נמוכה הרבה יותר, ולהפוך את תרבות הפרברים מנחלת חלקם של מעטים לנחלת הרוב. גם בכך הייתה שיקגו ההתחלה של תהליך שאת תוצאותיו ההרסניות ניתן לראות בכל הערים שביקרנו בהן באזור הזה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתמר  On 15 בנובמבר 2009 at 11:07

    אני אוהב מאוד טיולים בארצות הברית

  • יודן  On 20 ביולי 2009 at 12:00

    צדקת מאד בקשר למאה התשע עשרה, שכה זילזלנו בה במאה הקודמת, ביחד עם הארכיטקטורה המודרנית.

    אפשר לזכור כי שיקגו, בשונה מהרבה ערים בארה"ב, קיבלה מרכז עירוני מתוכנן ומאורגן יחסית

    , אולי לא הכי טוב בעולם, אך יסוד סביר למרחב ציבורי, ולא סתם גריד אנונימי.

    תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: