סביבות יוצא לדרך חדשה

בחודשים האחרונים הבלוג קצת דישדש. עכשיו הסתכלתי וראיתי שהפעם האחרונה שכתבתי היתה לפני חודשיים בערך. לא שחסרים נושאים לכתוב עליהם, אבל קצת נמאס לי לכתוב על אותו הדבר כל הזמן, והרגשתי שאני חוזר על עצמי. האמת, גם המימשק של רשימות והבעיות שהיו בהעלאת פוסטים לאוויר (פעמיים איבדתי פוסט בגלל שהממשק נתקע), גרמו לכך שהתרחקתי.

פתיחתו של הבלוג של מרחב, והרצון שלי להשתתף בו יצרו גם תחרות בין שני הבלוגים. איך להחליט מה לכתוב בבלוג האישי שלי, ומה לכתוב בטור שלי בבלוג של מרחב?

אבל יותר מכל, היתה לי הרגשה שאינני מנצל את הבמה הזו כראוי כדי להציג את התפיסה המלאה שלי על הסביבה האנושית, אותה סביבה שכולנו מייצרים במעשינו היום יומיים. כאילו הדברים שאני מדבר עליהם הם רק החלק החיצוני של אמונתי ומחשבתי על הסביבה הבנויה, ואל המוקד של החשיבה הזו אינני מגיע אף פעם. מוקד זה, ראיית הסביבה כולה כשלמות מורכבת, שבה כל פרט ופרט יכול וצריך לתרום ליצירת השלמות והמשמעות של התפיסה הזו בחיי היום יום, ובעשייה התכנונית המעשית, עדיין נשאר במידה רבה מחוץ לבלוג.

הדברים התחדדו יותר עבורי במסגרת דיון בקבוצה שאני שייך אליה של תלמידים לשעבר של אלכסנדר. למרות שכולנו למדנו ממנו את התפיסה הזו, ורובנו מנסים ליישם אותה בדרך זו או אחרת בעולם המקצועי שאליו אנו שייכים, כמעט ואף אחד מאיתנו איננו חושף את התפיסה הזו ברבים, איננו אומרים בפירוש במה אנו מאמינים. אולי משום שלמדנו שבמשך שלושים השנים האחרונות התפיסות הללו זכו לקיטונות של בוז וביקורת, או אולי משום שאנו חוששים מהצורך ללמד אנשים אחרים שפה חדשה להתייחסות אל העולם. חלקינו (ועל כך היו הויכוחים העיקריים), אף ראה בעצם הניסוח של תיאוריה כוללנית כדי להסביר את תופעת הסדר בסביבה הבנויה והטבעית, את הסיבה לחוסר ההתקבלות של הרעיונות של אלכסנדר בציבור האקדמי והכללי יותר.

הבעיה המרכזית של התיאוריה של אלכסנדר היא שהיא טוענת כי הערך של מקום, סביבה, בניין, פרט, רהיט, ואפילו אם לוקחים אותה עד הקצה, חיי אנוש, הוא אובייקטיבי, וניתן להערכה. הנסיון של אלכסנדר הוא להעמיד את ההערכה הזו בשורה אחת עם הפיזיקה. כשאלה עובדתית שניתן לברר אותה ולתת לה תשובה. כמובן, שתפיסה כזו מנוגדת לתורות פוסט מודרניסטיות של המחשבה הרואות רק יחסיות בעולם הערכים. הכל סיפורים הן אומרות (או נאראטיב), וכל סיפור טוב כמישנהו, ובלבד שהוא מוצא לו מאמינים. בשבועות הבאים נתחיל לברר שאלה זו.

בשנה שעברה התחלתי ללמד את "מהות הסדר" של אלכסנדר. לימדתי את הספר הראשון במתכונת של סמינר קריאה. זו היתה חוויה מעניינת במיוחד משום שחלק מן הסטודנטים לא היו סטודנטים לאדריכלות דווקא, אלא באו ממקצועות מדעי הטבע והחיים, או ממדעי החברה. השנה אני מתכוון להוסיף גם את הספר השני ולנסות שוב לדבר לא רק על תהליכים יוצרי חיים בסביבה הבנויה, אלא גם בחברה, בתעשייה ובטכנולוגיה – מאוד תלוי מי יהיו הסטודנטים שלי.

החלטתי שהשנה הבלוג הזה ילווה את השיעורים הללו, ואת העיסוקים המחקריים שלי בכלל. הוא יהיה יותר אישי ויותר קרוב – ואני מקווה יחשוף בפניכם הקוראים מעט יותר מהעולם הפנימי שלי. לעומת זאת הנושאים הקשורים יותר לפעילות הציבורית, לעירוניות – קישורים שוטפים וכו' יעברו לבלוג של מרחב – הרחובות שלנו

שנה טובה, שלמה ומתוקה לכולנו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יהונתן הימן  On 1 באוקטובר 2009 at 8:51

    הקורס נשמע מרתק. יודן, אני שמח על ההחלטה שלך לפתוח אותו קצת לציבור הרחב ולעדכן ממנו.
    קצת יחסרו לי הפוסטים העירוניים פה – אבל, טוב שיש את "הרחובות שלנו".

  • נחום  On 22 בספטמבר 2009 at 13:39

    גישה מענינית ביותר לריכוז כתיבה בבלוג. הערה כללית – טוב יהיה אם כל הכותבים יזדהו, זה יוסיף לרמה, אולי ע"י פחות כותבים. בנוסף הייתי מאד שמח אם מישהו יואיל לנסח

    מדוע פיסיקה היא פיסיקה, ומה צריך לקרות, וכיצד זה יקרה, כדי שאסטטיקה תתקרב לכך. אני חושב שזה ראוי לניסוח ראשוני. שנית – אסטטיקה של אלכסנדר, היא לא תכנון ערים, ולא תכנון בנינים. במקרה הטוב לדעתי, מדובר בעיצוב. זוהי תורה שלא היצלחתי להפנים, אולי מפני שאני אמן שבא מן המדעים המדויקים.

    בקשר לפוסט מודרניזם כפי שאתה מציג את הנושא – כאן מדובר בפיתוח ביקורת ולא בפיתוח יצירה. מובן שהשנים לא מתחברים טוב. גם אין צורך לחבר אותם.

  • יונת  On 19 בספטמבר 2009 at 21:24

    אני מאוד אשמח לקרוא פסוטים שקשורים לקורס, ולכריסטופר אלכסנדר בכלל.

    אגב, לדעתי חוסר הפופלאריות שלו בקרב האקדמאים והידוענים מבין הארכיטקטים לא קשור דווקא לניסיון שלו לבנות תפיסה כוללת של הסביבה האנושית, אלא לטענה הרבה יותר פשוטה שלו: שהסביבה הבניה צריכה לגרום לאנשים להרגיש נוח. ארכיטקטים כמו ליבסקינד ואחרים אומרים במפורש שהם מנסים לגרום לאנשים להרגיש לא נוח, להפתיע אותם. בדיוק הפוך מהרעיונות של אלכסנדר לסביבה שהיא נוחה ותואמת לציפיות האנושיות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: