כנס סח'נין – מושב פתיחה

אני יושב עכשיו במושב הפתיחה של כנס סח'נין לחדשנות תכנונית – עירוניות במגזר הערבי. נרשמה כבר הצלחה ראשונה בכנס, מעל ל – 200 נרשמים, וצפי למעל ל- 300 שיגיעו במשך היומיים של הכנס. הרבה מתכננים מקומיים ומכל הארץ. תוצאה של שיתוף פעולה של עמותת מרחב, ועמותת שכנים, עמותה של מתכננים ערבים ויהודיים בגליל, שהוקמה לאחר אירועי אוקטובר 2000, כדי לבנות דיאלוג בין אנשי המקצוע בגליל לקידום תכנון אזורי משותף.

במושב הפתיחה לאחר ברכות של ראש העיר מאזן גאניים, וחבר הכנסת מסעוד גנאיים ודברי פתיחה של עוזי שמיר. התחילו כמה הרצאות פתיחה. טובי אלפנדרי הציג בעצם את הבעיה. האנומליה של הישובים הערבים שאינם יכולים להתפתח החוצה, אין להם שטחים המאפשרים פיתוח וציפוף פנימה, ומנגד, למרות שישנה הגירה החוצה לערים יהודיות ומעורבות, ממשיכים הישובים לספק את השירותים למהגרים אלה. טובי הציג את הישובים היהודיים כנורמה, ואילו את הישובים הערבים כאנומליה. במידה מסוימת עירית סולסי, יו"ר מרחב הציגה את התמונה כהפוכה. דווקא הישובים הערביים הם אלה שהתפתחו במידה רבה באופן "אורגני" וטבעי, הדרגתי ומתאים את עצמו למגוון מצבים מקומיים, ואת הישובים היהודיים כאנומליה. תכנון בזבזני, עודף של מרחבים ציבוריים, תכנון המותאם למכוניות, והיוצר בסופו של דבר סביבה שאיננה מצליחה לשמור את תושביה לאורך דורות.

אחריו מדבר סולימאן עות'מאן, מהנדס העיר סח'נין. הוא מדבר על עוולות תכנוניות מתמשכות. מראה פעילות של העירייה בקידום התכנון, אך שינויים שמונחתים מלמעלה – או עיכוב של הרחבת הישוב מאז 2004, למרות שהתקבלו כבר המלצות של ועדת הגבולות ונעדרת רק חתימת משרד הפנים.

עכשיו עומד לדבר פרופ' ראסם חמייסי. אחד האנשים המרכזיים בקידום התכנון, שהביא איתו קבוצה של סטודנטים מאוניברסיטת חיפה שתשתתף בסדנאות שיתחילו אחרי הצהריים. ראסם מדבר על הצורך לשנות את הבסיס לתכנון. לדבריו יש צורך לשנות את הגישה התכנונית: מעשיית תוכניות לתכנון. מחשיבה טריטוריאלית לחשיבה תפקודית. ראסם מדבר על כך שהחברה הערבית יכולה וצריכה לעצב את עתידה, על פי יכולותיה וצרכיה. לא רק התכנית חשובה, אלא יצירת תהליכים תכנוניים המשתפים את הציבור בקביעת עתידו. ראסם אומר דברים חזקים מאוד על הצורך של החברה הערבית לנכס לעצמה את החשיבה על כל המרחב הציבורי באזור ובארץ, גם מעבר לגבולות הישובים. הוא מדבר על החשיבות של מציאת הגשר בין הראייה העצמית של הישובים הערביים כנחותים, ובין הראייה "הנוסטלגית" של מרחב של היופי והייחודיות של הכפרים הערבים. הישובים הערבים עוברים עיור. 92% מהתושבים הערבים גרים בישובים הנקראים עירוניים. השאלה היא איזו עירוניות. האם העירוניות תתבסס רק על גידול עצמי, או גם על ידי הגירה מישובים ערביים אחרים. אם כך יהיה היא תישאר עיר בינונית של כ – 40,000 תושבים. כדי להקפיץ אותה מדרגה עליה לקלוט הגירה מישובים ערבים אחרים שיוכלו להישאר כפרים חקלאיים. החדשנות צריכה להיות בשני הצדדים – כדי שנוכל להגיע לחיים משותפים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אמירם  On 1 במאי 2010 at 13:13

    כל הכבוד

  • אמירם  On 1 במאי 2010 at 13:11

    תודה יודן, עכשיו עלינו להפוך הצלחה זו עם תוצאות הכנס למנוף לקידום שינוי מערכתי בציבור ובהנהגה!
    אשמח להמשך הדיווח מהכנס כולל הפולקלור והארוח בבתים.

  • אליאב  On 28 באפריל 2010 at 21:59

    חשוב, חשוב, ועוד פעם חשוב. תודה על העדכון.

  • לרמן  On 28 באפריל 2010 at 15:25

    מצויין. תודה רבה על הדיווח החי מהשטח.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: