כנס סח'נין לחדשנות תכנונית – סיכום

אני שמח שביקשתי אירוח בסח'נין ללילה שבין שני ימי הכנס. רציתי לראות את העיר גם בלילה, להרגיש קצת יותר  מקרוב את הדופק של החיים שלה. להיות מוזמן להשתתף ולו ליום אחד בחיים של אנשי המקום. דרך כך גם להכיר יותר מקרוב לפחות משפחה אחת. זכיתי לאירוח נהדר: נרגילה, תה ואינטר-ברצלונה על מסך ענק בקפה בעראבה; ואחר כך שיחה אל תוך הלילה על המרפסת בבית – צופה אל הרחוב בבית הדו-משפחתי שלו ושל אחיו. במרכז העיר, הבתים קרובים זה לזה, קווי בנין צמודים כמעט. אך עדיין אין חוזרים לטיפולוגיה של בתי חצר, המאפשרים פרטיות גדולה יותר. כפי שהסביר לי המארח שלי: נעים לי לשבת ולהסתכל על העוברים השבים ברחוב. – אך האמת היא שבינו ובין הרחוב ישנה מעין חצר פתוחה המשמשת בעיקר לחניה.

הוא בן גילי בערך, כמה שנים יותר צעיר. ארבעה ילדים, המבוגר בערך בגיל של ביתי הגדולה, לומד באוניברסיטה. הצעיר עדיין בתיכון. גם אשתו יושבת איתנו, משתתפת בשיחה. מעדיפה לדבר אליו ערבית והוא מתרגם. אני אומר שלו מרינה הייתה איתי היינו מסתדרים מצוין – כי מרינה הייתה מדברת איטלקית ואני הייתי מתרגם. צוחקים. מדברים על אותם הדברים המשותפים לכל אדם כמעט, משפחה, ילדים, לימודים, יוקר המחיה, כדורגל. עיר משוגעת לספורט סח'נין. על הבתים כבר תלויים דגלי האומות המשתתפות באליפות העולם. בקפה שראינו בו את המשחק אוהדים מושבעים של ברצלונה וריאל מדריד, אף אחד איננו אוהד אינטר. המארח שלי, אוהד ריאל היה מרוצה מההפסד של ברצלונה. מדברים קצת על העיר, על הפוליטיקה המקומית המתנדנדת בין חד"ש, ורשימה מקומית בראשות משפחת גנאים, שהיא המשפחה הגדולה בעיר, ועכשיו מנהלת אותה. הפוליטיקה מזכירה מאוד את מה שקורה בערים הקטנות בסיציליה, וודאי קורה כמעט בכל הערים הקטנות בעולם – הצבעה מקומית, לויאליות לאנשים ולא לרעיונות – שמירה על אינטרסים משפחתיים ומשחקי קואליציות בין המשפחות החזקות בעיר. בשעה 1:30 בלילה אני יורד לישון בחדר לאורחים שנמצא בקומת חצי מרתף.

למחרת, אנחנו אוכלים ארוחת בוקר על המרפסת. מדברים עוד קצת. אני אוכל מעט בבוקר, אבל הקפה טעים וחזק והפיתה אפויה על ידי המארחת שלי והלבנה נהדרת. הראש שלי כבר בהמשך העבודה. אני יורד למתנ"ס להתחיל להתארגן לחידוש העבודה בסדנא.

היום מתחיל בעוד מושב מליאה. דיון בהנחיה משותפת של פרופ' עמירם גונן ופרופ' ראסם חמאייסי. הדיון הוא על הצורך בפתיחת הכפר לתושבים אחרים שיגיעו שלא מתוכו, אלא יהגרו אליו מכפרים אחרים, קטנים יותר, ופחות מרכזיים מבחינה תחבורתית – בקיצור הפיכתו של הכפר לעיר. הסדנא שמרכז הלל שוקן עוסקת בנושא הזה. כפי שטוען הלל, בכפר אתה מכיר פחות או יותר את כל מי שאתה רואה ברחוב, או לפחות יודע מי הוא ומאיפה הוא בא. המאפיין את העיר הוא שרוב האנשים שאתה רואה ליד ביתך ממש הם זרים, ואתה יכול לקבוע את מידת הקירבה שאתה יוצר איתם. יש לכך עדיין התנגדות, וכנראה שהסולידריות הקהילתית עדיין חזקה מדי – ואין הרבה רצון לראות תושבים מכפרים אחרים מגיעים לגור בתוך סח'נין. בשיחה עם המארחים שלי, למשל, הם דיברו על השוני בין סח'נין לעראבה, למרות ששני הכפרים-ערים האלה כמעט נושקים זה לזה, ובלי ספק מהווים אגן פעילות אחד – הנה אתמול בערב הלכנו לשתות ולראות את המשחק בעראבה.

אחד ממשתתפי הסדנא, אדריכל יליד העיר בשם אחמד זוביידאת, מדבר על כך שהכפר לא התפתח לאורך הכביש, וזה נכון. גרעין הכפר העתיק היה על שלוחה גבוהה מצפון לדרך. זה כמובן איננו מקרי. מסיבות של הגנה, של סכנת שיטפונות וניקוז, וגם מסיבות של שמירת הקרקע החקלאית הטובה ישובים היסטוריים באזורים הרריים בדרך כלל לא התפתחו בעמקים אלא על גבעות, או מורדות. אך כפי שאדריכל דורון רוהטין מראה יותר מאוחר בסדנא. העיר התפתחה לאורך הכביש, ולא בכדי, סח'נין היא העיר הקרובה ביותר על כביש 805, לדרך האורך 784 ולכביש 70. כיון שרוב התנועה פניה מערבה, לעבר חיפה והמפרץ, או בכיוון מרכז הארץ, מדרך הטבע יותר אנשים עוברים בסח'נין מאשר בעראבה או בדיר חנא, וכך הפך הרחוב למרכז אזורי. במידה מסוימת אפשר לומר שהכפר לא נולד מהדרך – אבל ללא ספק העיר סח'נין נוצרה ועכשיו גם חיה בעיקר מהדרך האזורית הראשית העוברת דרכה.

להמשך הסדנא התחלקנו לשלוש קבוצות, וכל קבוצה ניסתה למצוא פתרונות לבעיות שאותרו בניתוח של הדרך. היו דיונים על החשיבות של כביש עוקף, כדי להקל על התנועה העוברת בכביש, ועל ידי כך לאפשר יותר מרחב להולכי הרגל. אחרים טענו שאין צורך בדרך עוקפת, ושסכנותיה מרובות יותר מתועלתה, משום שהקטנת התנועה העוברת בהכרח תקטין את מספר ה"ארנקים" כפי שמגדיר זאת הלל שוקן העוברים ברחוב ותפגע בכלכלתו ובכלכלת העיר. אני חושב שבסופו של דבר הצלחתי לשכנע שניתן לשפר את הרחוב להולכי הרגל, מבלי להקטין את כמות התנועה העוברת בו, ושהדרך לעשות זאת היא או על ידי בניית שדרה עירונית, או על ידי טיפול במרחב כמרחב משותף (Shared Space) (כתבתי על זה גם כאן).

בסופו של דבר, בשתי קבוצות בחרו לפתח את הרחוב כרחוב שדרה, עם עצים, שני נתיבים לכל כיוון וחניה, ניצבת או מקבילה – וכל זאת במסגרת זכות הדרך הקיימת של 30 מטר. כאשר, יש תקווה שבעלי הנכסים יוסיפו להתחבר אל הדרך, וירחיבו את מרחב הולכי הרגל ב – 5 עד 10 מטר, תלוי במקום ובסיטואציה הספציפית. בקבוצה אחת דווקא אהבו את רעיון המרחב המשותף, אשר מצד אחד שומר על חוסר הפורמליות וה"בלגן, האופייני לרחוב, ומצד שני, על ידי נטיעת עצים, מיקום ספסלים וריהוט רחוב, ניתן להגביל את מרחב המכוניות הנעות והחונות לפחות מ – 50% מזכות הדרך, ולאפשר לרחוב להיות יותר נעים להולכי הרגל.

את המצגת המסכמת שהכנו ניתן לראות כאן (805 מצגת מסכמת). במושב המסכם מציג הלל את העבודה שנעשתה בסדנא שלו, שדיברו בה על עירוניות וכפריות, ועל האפשרויות לתכנון שכונת מגורים אשר תאוכלס על ידי כל מי שירצה לקנות בה דירה או בית, בין אם הוא בן הכפר או לא. אולי אין צורך להכריע בשאלה הזו שבין העירוניות לכפריות, ולתת לדינמיקה העירונית להתפתח סביב הרחוב הראשי, וסביב רחובות ראשיים נוספים שיתפתחו יחד עם העיר, ובהתחברותה לעראבה שכנתה. אך אלו הם כבר מחשבות שלי בעקבות הסדנא ולא דברים שעלו במהלכה. אני פחות עוקב אחרי ההצגה של שתי הסדנאות האחרות. שקוע בשיחה עם שכני, מהנדס ותושב העיר, מהעדה הנוצרית – הקשור לבניית הכנסיה הענקית שהם בונים שם עכשיו. הוא למד וחי ביוון, והיה רוצה להביא קצת ממה שלמד שם לעירו.

הכנס היה הצלחה גדולה: בעצם קיומו, בעניין הרב שהוא עורר הן בקרב אנשי מקצוע מקומיים, פעילי ציבור, תושבים מהאזור, והן בקרב אנשי מקצוע מכל הארץ. הוא היה הצלחה גם מבחינת השתתפותם של פוליטיקאים ברמה המקומית והארצית, ומבחינת הפרסום שזכה לו. אך בעיקר היה הכנס הצלחה בגלל האופי הפתוח של הדיונים, האווירה הטובה שהייתה בהם, והאפשרות להגיע למסקנות משותפות. סח'נין רוצה לעשות כנס כזה כל שנה – אני אשמח להיות שותף.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

  • […] פיתוח עירוני לאורך דרכים ראשיות ובצמתים של דרכים ארציות איננו עניין טריוואלי ודורש טיפול מבוקר של התנועה המהירה, התנועה המקומית ותנועת הולכי-הרגל[4]. אבל הדוגמא של נתיבות מלמדת שלא חייבים להפוך את הכביש הארצי לדרך עירונית. מספיק לפתוח את המרכז העירוני אל הצומת ע"י יצירת המשכיות של מבט, של תנועה ושל פעילות בכדי ליצור מוקד של חיים עירוניים גם בישובים קטנים על גבול הישימון. [1] מתוך 'דיון על ערים חדשות' הנדסה ואדריכלות מרץ 1964, עמ' 15, מצוטט אצל צבי אפרת 'הפרויקט הישראלי' כרך 2 עמ' 210 […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: