שכונות מתהוות מן הסדר של המרחב העירוני

פאניס גרמנוס כותב בפלנטיזן מאמר קצר המציג מאמר שכתבתי יחד עם מייקל מהאפי, סרג'יו פורטה וניקוס סאלינגרוס. המאמר נקרא: "מוקדים עירוניים והגיאומטריה של רחובות: מודל השכונה המתהווה". הוא נכתב, בעקבות דיון סוער שהתקיים בקבוצת דיון אינטרנטית על רעיון היחידה השכונתית, והמקום הנכון למקם את מרכז השכונה. האם המרכז צריך להיות על גבול השכונה, ומשיק או סביב הרחובות הראשיים המקיפים אותה, או שהוא צריך להיות בלב השכונה.

יש שני רעיונות מרכזיים למאמר. הרעיון האחד הוא שיש לנתק בין מושג המוקד העירוני, ואגן ההליכה שסביבו, ובין מושג השכונה. המוקד העירוני נוצר כתוצאה מרשת הדרכים, והתחבורה הציבורית, ואגן ההליכה שסביבו הוא אזור גיאומטרי המוגדר על ידי טווח ההליכה הסביר (בדרך כלל בין 400 ל – 600 מ'). השכונה לעומת זאת היא מבנה חברתי, נזיל, ומשתנה, לפעמים בין אדם לאדם, שנוצר כתוצאה מגורמים רבים: היסטוריים, אדמיניסטרטיביים, תרבותיים, כלכליים וגם מרחביים – ודפוסי התנועה המשותפים לתושבים באזור מסוים. מתכננים פיזיים יכולים לתכנן מוקדים עירוניים, היוצרים אגני הליכה סביבם, אבל אם נוצרות שכונות או לא איננו תלוי רק בהם. היווצרותה של קהילה הוא אקט אנושי חברתי התלוי בתודעה של אנשים וברצון שלהם לממש את הפוטנציאל החברתי הגלום במרחב. הרעיון השני הוא שבין המוקדים העירוניים, המוגדרים סביב צמתים של רחובות ראשיים נמצאים אזורי מגורים שקטים יותר, במאמר קראנו להם אזורי מפלט (Sanctuary Areas), והגודל שלהם קטן למדי כ – 400X400 מ' לכל היותר. מסתבר שהגודל הזה הוא גודל אמפירי הנוצר ברוב הערים אשר צמחו באופן הדרגתי, וללא תכנון כוללני. ידידי סרג'יו עכשיו עובד עם כמה סטודנטים להראות את זה על מדגם גדול של ערים.

פאניס קושר את הדברים שאנחנו כותבים לדפוסים עירוניים שפיתח אלכסנדר בשעתו, בספרו: שפת הדפוסים, ובעצם יותר לעצם הגישה הרואה בפיתוח דפוסי תכנון חשיבות כדי להימלט מצד אחד מהשרירותיות של התכנון העירוני, ומצד שני מההעתקה חסרת דעת של פתרונות עבר. האמת היא שהדפוסים שאנחנו מדברים עליהם במאמר שונים מאוד מהדפוסים של אלכסדנר. בשפת הדפוסים מופיעים למשל הדפוסים גבול השכונה (Neighborhood Boundary), ושכונה מזוהה (Identifiable Neighborhood), שמציגים תפיסה שונה מאוד "טריטוריאלית" הרבה יותר של שכונה עירונית מהתפיסה שלנו. אבל זה בדיוק מה שהיה אמור לקרות עם שפת הדפוסים. היא מעולם לא היתה אמורה להיות ספר תנ"ך למאמינים. אלא ספר הכולל ידע בצורה מאורגנת ומתומצתת, ואשר יש לשנות אותו לעדכן אותו בהתאם להתפתחות הידע והמחקר על הנושאים השונים הרלוונטיים.

בסוף המאמר של פאניס מצאתי קישור למאמר של ויטלולד ריבצ'ינסקי, אחד ממבקרי האדריכלות היחידים שאני מצליח להבין על מה הם כותבים, על ההשפעה המתמשכת של אלכסדנר. המאמר נכתב לרגל זכייתו של אלכסנדר בפרס סקאלי. המאמר מצאתי גם קישור מעניין לצייר ואדריכל שבדי בשם קרל לרסון.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • yodanr  On 12 באוגוסט 2010 at 9:48

    שאלה טובה.
    פשוט משום שלא למדתי אותה, ואני לא בטוח שיש לי זמן לעשות זאת כמו שצריך.
    אבל בהחלט משהו שראוי לעשות אותו במרחב.

  • אהוד רוטטוקר  On 12 באוגוסט 2010 at 6:49

    למה אתה לא כותב על הצעת מנהל הנדסה לתכנית מתאר לתל אביב?

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: