מותה מחדש של הרכבת הקלה בתל אביב

סמי פרץ כותב על מותו של פרוייקט הרכבת הקלה. זהו פרוייקט שעבדו עליו מאות אנשים למעלה מחמש עשרה שנה, וכבר הוצאו עליו מיליוני שקלים. התוצאות העיקריות ממנו הם תכנית אב (שאושרה סוף סוף גם במוסדות התכנון), תכניות מפורטות לקו אחד, והרבה עבודות פינוי תשתיות שנעשו כהכנה. הסרט הזה היה סרט ידוע מראש. התריעו עליו האורחים האירופאים בסדנא שריכזתי עבור נ.ת.ע לפני 5 שנים. הם המליצו (על סמך נסיונם) לא לפתח את מערכת הרכבת הקלה בדרך של BOT. הם הסבירו שהחלק הכבד במכרז הוא כמובן ההקמה, ועל כן הקונסורציום הזוכה ממעיט במשאבים לניהול, תחזוקה ותפעול של המערכת. התוצאה היא שאחרי שהמערכת מוקמת, היא מנוהלת ומתופעלת רע, והציבור מוצא את עצמו בדיונים ועימותים אינסופיים עם הזכיין כדי להגיע לשירות נאות. הם המליצו לממן את הפרוייקט מכספי ציבור (כלומר הלוואות שהממשלה או העיריה לוקחות – בריבית נמוכה יותר מזו שמסוגל לקחת השוק הפרטי), ולהוציא את המרכיבים השונים של המערכת למכרזים נפרדים.

ובכל זאת, היתה שעת כושר בשנת 2004. היתה גאות כלכלית עולמית, והכסף נשפך כמים. הכנסות המדינה היו יפות, ומשרד התחבורה היה מוכן לבצע את שני הקוים הראשונים בבת אחת. סגירה מהירה אז, היתה מאפשר לפרוייקט להתחיל לפני המפולת הכלכלית של 2007. אבל אז נכנסו משרדי התחבורה והאוצר לעימות עם עירית תל-אביב והועדה המחוזית על הקו הירוק באבן גבירול. האם הוא יהיה עילי או תחתי. עברה שנה נוספת ללא פתרון. ובסופו של דבר משרדי התחבורה והאוצר נסוגו. באותם ימים, לאחר שהתקבלה החלטת המחוזית, כתבתי את הדברים האלה.

עברו חמש שנים מאז נכתבו הדברים האלה – חמש שנים אבודות, שבהם שום דבר לא השתנה מבחינת התחבורה הציבורית במטרופולין גוש דן. זה מספיק כעילה להתפטרותם של כל הנוגעים בדבר. משר התחבורה ועד אחרון הפקידים. זהו מחדל לאומי בסדר גודל ענק, שעוד נצטער עליו שנים רבות. כי בינתיים ממשיכים לבנות כבישים, הפרבור ממשיך, הזיהום עולה, וחוסר הנגישות מתבטא גם בעליית מחירי הדיור.

המפתח לפתרון הוא ארגוני ולא טכנולוגי או הנדסי, ואפשר להתחיל את השינוי כבר מהיום. הנה דברים שכתבתי גם כן כבר לפני חמש שנים. ישנם יוזמות יפות כמו: מהיר בעיר. אך גם הן לוקות בהסתכלות צרה מדי – רק על תל-אביב, כאשר הבעיה התחבורתית, והפתרון לה הם בהכרח מטרופוליניים.

תוקם רשות תחבורה מטרופולינית מיד. רשות שבה ייצוג שווה לערים ולממשלה. ונציגות לארגוני אזרחים ולמפעילים. רשות שתהיה אחראית על תכנון ותיאום כל מערך התחבורה הציבורית, שתנפק כרטיסים אחידים לנסיעה בכל האמצעים ותדאג להתחשבנויות ההדדיות עם המפעילים. עד שרשות זו מופעלת יש לבצע בכל המרץ, ובליווי קמפיין של יחסי ציבור את הרפורמה בתחבורה הציבורית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דג  On 13 באוגוסט 2010 at 14:07

    יודן, קראתי עכשיו את הרשימה הזאת ואת הקודמות שהפנת אליהן. כל מילה בסלע. אבל, האם יש מישהו ששומע, מאזין, מבין ויכול להשפיע? ההתדיינות בין חברי מרחב ואוהדים אחרים של העיר הטובה לתושביה היא שיח פנימי שלא יביא לשינוי, לא יגרום לתפנית. עצתי לך — עשה ככל שניתן לקבל טור קביע באחד משלושת העיתונים היומיים.

  • גיא  On 13 באוגוסט 2010 at 13:28

    צפוי, עצוב ומתסכל..

    אבל מה ההימור שלך לגבי מה שיקרה בסוף? מה נראה בשטח בעוד 10-15 שנה? או שבלתי אפשרי להמר? למשרד התחבורה לחלוטין אין חזון חלופי?

  • נחום כהן  On 13 באוגוסט 2010 at 11:57

    קראתי שוב את הסיפור של עצמי למעלה, והוא באמת התרחש בשנת 1964, למרות שאפילו אני כבר לא מאמין שזה קרה.

  • נחום כהן  On 13 באוגוסט 2010 at 11:54

    האם מישהו נושא באחריות? והאם אנחנו המשלמים דורשים זאת אי פעם?
    לטובת הבדיחה האין סופית, אספר שוב כי בשנת 1964 לפני הבחינות בטכניון קראו לנו למשרד לשרטט דחוף, גם בלילה, את קו התחתית שאושר ברח' אבן גבירול. נאמר לנו אז כי הדחפורים ממתינים. אכן שרטטנו דחוף. נדמה לי שקו הרכבת לא בוצע אז.
    כולנו יודעים כי תוכניות פיתוח רבות מאד בת"א מעוכבות כבר למעלה מעשר שנים בגלל האיוולת הזאת, כמובן ע"י השלטון של משרד התחבורה, רכבת קלה, תחתית ועילית, עד שתל אביב איבדה הרבה מחיוניותה. אז מה? אנחנו תמיד שותקים….

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: