אן ארבור

חזרתי לגור בארצות הברית 16 שנה אחרי שעזבתי אותה בסוף לימודי הדוקטורט שלי בברקלי. מהרבה בחינות יש הרבה דמיון בין השתיים. גם אן ארבור היא עיר אוניברסיטה ליברלית בלב אזור שמרני יותר, ונקראת בפי כולם הרפובליקה העממית של אן ארבור כסימן ל"שמאלנות" שלה. אך בזמן שברקלי היא חלק מאזור אורבני רציף של מזרח המפרץ שלא חסרות בו בעיות אורבניות, והיא צמודה לאוקלנד שבמשך שנים רבות היתה שם נרדף לעיר לא עירונית (עליה אמרה גרטרוד סטיין: "There is no there there") אן ארבור היא עיר מבודדת רחוקה מספיק מדטרויט (שהפכה לסמל לשקיעה העירונית בארה"ב בכלל, ולשקיעה של הערים של המערב התיכון בפרט), כדי להיות בעלת מהות עצמאית יותר, ולקיים מסביבה כלכלה מקומית משל עצמה. מצד שני, היא קרובה מספיק לדטרויט כדי שהאוניברסיטה והמחלקה לתכנון ערים, שבה אני מתארח, יהיו מעורבים בנסיונות לשיקום וחידוש העירוני שנעשות בה בשנים האחרונות, ועל כך אני מקווה לכתוב בהמשך.

בינתיים אנחנו נהנים מהחיים הנוחים שהעיר הזו מאפשרת. יש משהו קצת לא אמיתי אבל נעים מאוד בערים האוניברסיטאיות האלה. כשחיפשתי מקום לגור כאן ניסיתי להתמקד באזורים הקרובים מספיק למרכז כדי לאפשר הליכה ברגל אליו, ולהיות בטווח הליכה ברגל או נסיעה באופניים לקמפוס הצפוני ששם אני מלמד. בסופו של דבר מצאנו בית ממש אידיאלי באזור שנקרא קריטאון (Kerrytown). שנמצא מצפון למרכז העיר ובינה ובין תחנת הרכבת והנהר. אפשר לראות במפה איך הרחובות של הגריד מתכווננים אל מה שהיה כנראה בתחילת הדרך מעבורת בנהר, והיום הוא גשר מעל הרכבת והנהר. נקודת הכובר של מרכז העיר היא הצומת של מיין והיורון שמהווה צומת של הדרכים הראשיות בכיוון צפון דרום ומזרח מערב.

בגלל מיקום השכונה בין מרכז העיר, הנהר ותחנת הרכבת היתה זו שכונה מעורבת שהתערבבו בה מחסנים למסחר קימעונאי, מפעלים קטנים, נגריות, ושמשה גם למגורים לפועלים, ולאנשי המעמד הבינוני הנמוך. בימים אלה היא משמשת למגורים לאנשי סגל של האוניברסיטה וסטודנטים לתארים מתקדמים. בחלק מן המחסנים וחנויות העבר התמקמו עסקים כמו מסעדות, ובעלי מקצועות חופשיים. במרחב שלאורך רחוב דטרויט (שבו אנו גרים) נמצאים שלושה מוסדות חשובים בשכונה, שהופכים את החיים בה לנעימים ביותר. ראשון הוא זינגרמנ'ס דלי שמלבד היותו מקום לאכול סנדוויצ'ים נהדרים בסגנון של דליקטסן יהודי-אמריקאי, הוא מאפייה, ומקור לגבינות ונקניקים משובחים מכל העולם, גלידות ועוגות תוצרת בית. אפשר לראות את התור בשעת צהריים ביום שבת. ללא ספק היום העסוק ביותר, אבל התור הוא תמידי. זינגרמנ'ס איננו מסתיים במבנה המסחרי הראשון, אלא התפשט גם אל הבית שלידו, המשמש כמקום ישיבה ובית קפה, ולחצר שביניהם. הוא דוגמא לסוג חדש ומעניין של עסקים. עסק מקומי (יש להם רק עוד סניף אחד בעיר שמהווה מאפיה ובית ספר להכנת מאפים ומאכלים שונים), אך בעל זרועות גלובליות, שמטרתו לקדם את התנועה לאוכל מקומי ברחבי העולם כולו. יש להם כאן מגוון גבינות מקומיות, אך גם מכל העולם, והם מארגנים קורסים וטיולים קולינריים למקומות שונים בעולם, ולאו דווקא המוכרים ביותר (כמו סיציליה).

בהמשך הרחוב, בריבוע שבין רח' 4 ו – 5, קינגסלי וקתרין, ישנו השוק. חלקו פיתוח מסחרי המשלב שיקום של ישן, יחד עם חדש. בין השאר אפשר למצוא פה מסעדת שף ובר יינות של שפית מקומית בשם איב. כדאי לקרוא ולהתרשם, מאחורי המסעדה נמצאת חנות של עישון בשר ודגים שאפשר גם לקנות הביתה, ואשר עובדת בשיתוף פעולה עם המסעדה. המסעדה עצמה נמצאת במה שהיה פעם מחסן או מפעל קטן, יש גם מרכז קניות קטן, עם בית קפה, חנות מזון, וחנויות בוטיק נוספות, ובקומות העליונות משרדים של נותני שירותים שונים. מעבר למבנה נמצאת ככר השוק שבה מתקיים שוק איכרים

שוק האיכרים של קריטאון

פעמיים בשבוע בקיץ ופעם בשבוע בחורף וכן מתקיימים ירידים ואירועים שונים באופן עונתי.

שווקי האיכרים הם תופעה מתפשטת בארה"ב שבאמצעותה אנשים חוזרים לקנות חלק משמעותי, בעיקר ירקות ופירות, אך גם מוצרים מעובדים מתוצרת חקלאית כמו גבינות, ריבות, מיצים ולחם באופן מיידי מהיצרנים. הם משמשים הן לחיזוק קהילת היצרנים המקומית, והן לחיזוק הכלכלה והחברה המקומית, משום שאין ספק שזהו המקום להיפגש בו ביום שבת בבוקר, וגם העסקים של החנויות שבסביבה ערים יותר באותו היום. כמובן שהכל אורגני, והמחירים, למרות שאינם זולים תחרותיים למדי עם אוכל אורגני בסופרמרקטים. מבחינתנו, האפשרות ללכת ברגל ולא להזדקק לנסיעה במכונית גם היא מהווה מרכיב של נוחות, ושל חיסכון.

ואם לא מצאנו את צרכנו בשוק האיכרים, או שחסר לנו משהו באמצע השבוע, יש לנו את המכולת המקומית, קו-אופ המזון העממי של אן ארבור, שעכשיו גם אנחנו חברים בו. המחירים אמנם אינם עממיים, אך האוכל טרי וטעים, אפשר לקנות דברים במשקל וללא אריזות, וכך להקטין את טביעת הרגל האקולוגית, והכל במרחק של 200 מ' מהבית.

כל זאת, כאשר אנחנו גרים "בבית קטן בערבה". קוטג' קטן של שתי קומות ומרתף, עם חצר ענקית ובה שני עצים גבוהים, סנאים שמתרוצצים, ואפילו ראינו חיה שהיתה לדעתי גרגרן (wolverine). כך שבמידה רבה אנחנו יכולים להנות משני העולמות – גם מגורים עירוניים וגם מרחב מגורים אופייני לפרברים.

הבית ברחוב דטרויט

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אייל וקרן עסילה  On 15 ביולי 2013 at 18:07

    שלום לכולם. האם מישהו שמע על אוניברסיטת קונקורדיה באן הרבור? קיבלתי המלצות על תוכניות לימודים שלהם אבל לא שמעתי עליה מעולם.
    אשמח לקבל מכם היזון חוזר.
    תודה.

    • yodanr  On 18 ביולי 2013 at 11:20

      עד כמה ששמעתי זו אוניברסיטה טובה. היא פרטית, וקשורה לכנסייה הלותרנית. היא אחת מרשת של אוניברסיטאות וקולג'ים בשם זה בכל ארצות הברית.
      http://www.cuaa.edu/

  • טל  On 14 בינואר 2011 at 9:26

    אן ארבור היא אכן מקום מהנה ומעניין.
    אנו נמצאים פה כבר זמן מה ואוהבים את השהייה כאן.
    נשמח להפגש. שלח מייל.

  • אורי  On 24 בנובמבר 2010 at 16:06

    קצת באיחור אבל רק עכשיו ראיתי. איזה כיף לך שאתה באן ארבור עכשיו. ביליתי שם מספר שנים ואין עיר או אוניברסיטה שאני אוהב יותר בעולם. שני דברים, אין מצב שראית וולברין. כנראה שאין כלל וולברינים במדינת מישיגן (משונה בהתחשב בכך שזה סמל האוניברסיטה). דבר נוסף, אם רצית להגיע מידי יום לקמפוס הצפוני ברגל או באופניים הבחירה בקרי טאון היתה שגיאה, בייחוד בחורף אבל את זה מן הסתם כבר גילית. תהנה והמשך לדווח.

  • איתי  On 28 בספטמבר 2010 at 17:05

    אכן יפה. תיהנו מהשלווה האמריקאית. כמו שכתבת, יש בה משהו לא אמיתי אבל קוסם, במיוחד למורגלים בהיסטריות של המזרח התיכון.

    נחום- למה "צריף ארעי"? אלה בתים יציבים וטובים, מוקמים מהר עם שלד עץ מתועש, מבודדים יותר טוב מבלוקים. אולי הסוד הוא בכך שיש תחזוקה, נקיון וצביעת החזיתות יותר מאשר אנו רגילים לעשות. אני מנסה להימנע מלהדרדר לקלישאות הדיון על חוסר הבטחון של היהודי הנודד… השיטה עובדת מצויין בשבילם כבר קרוב למאתיים שנה- ועל אף זאת בכלל לא מיושנת. ככל הנראה מקורה גם בתהליכי תיעוש לא רחוק מהאזור שבו גר יודן עכשיו (לפי http://www.answers.com/topic/balloon-frame-house).
    אולי ברקע אתה רואה תמונות כמו אלו הפותחות את הרשימה האחרונה של שרון רז:
    http://sharonraz.wordpress.com/2010/09/22/%D7%A0%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D/#more-67357 .
    גם צריף זה, בתחזוקה הולמת לאורך חייו העלובים, יכול היה להיראות אחרת לגמרי. גילוי נאות: זכיתי לגדול בבית שהוקם מ"צריפים שבדיים" שנפוצו בארץ תקופה מסויימת – וזה היה נפלא.

  • נחום כהן  On 28 בספטמבר 2010 at 8:42

    כל הכבוד מגיע ליודן על רשמיו הפלאסטיים ממקומו החדש.
    בהזדמנות זו, ולאור התמונות של הבית ברחוב דטרויט, אני מעלה שאלה שחבתי עליה הרבה פעמים ואין לי תשובה, אולי ימצא מי שיעיר את עיני. מדוע רב הבנינים ברחבי אמריקה, כנוסחה (דפוס התנהגות בלשונו של יודן) בנויים כצריף ארעי? הם נראים מצופי קרטון או נייר (גם בארץ היו כאלה פעם, בישוב המתיישבים) האם זהו המחיר הזול, והיכולת לזוז מהר ממקום למקום, בלי להשקיע? השיטה הזאת מיושנת מאד ולא ממש מתועשת לגמרי, אבל נפוצה מאד ובעיקר מטרידה בגלל הארעיות שלה. בתי הכנסיה מעץ הרבים המתלווים לצריפים האלה, גם להם אוירה זמנית.
    אגב לידיעת הקוראים, מתחדשת פעילות ה"פורום" ביום חמישי, ה-11 לאוקטובר, תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: