מסורת, מסורת

במסגרת ניקוי השולחן של הסימניות הנה מאמר של סטיב מוזון (Steve Mouzon) על ההרס שנגרם למסורת בניה וליכולת שלה לייצר תרבות בניה ייחודית על ידי הצורך בלהיות ייחודי ומקורי. באופן אבסורדי, דווקא הצורך והרצון להיות מקורי בכל מחיר גורם לכך שהסביבה שלנו הופכת להיות חסרת ייחוד. לעומתה, מסורת בניה מאפשרת לכל בנין להיות שונה וייחודי בתוך משפחה של בנינים דומים.

סטיב עצמו הוא טיפוס מעניין. ממש מכונה של רעיונות טובים ויצירת דרכים שונות להעביר אותם. במיוחד אני אוהב את סדרת הבלוגים שלו על בניה מסורתית כבניה הירוקה המקורית (ועדיין תקפה).

בעידן המודרני הרי לעצם הרעיון של מסורת יש ריח רע ועבש של שמרנות. אבל אולי יש כאן איזה שהוא בלבול שנובע מכך שבמאבק עם הקצב המואץ של המודרנה, וההתמוטטות של עולם הערכים המסורתי, הרבה מאוד מסורות הפכו להיות אורתודוקסיות. קודים קפואים ושמרנים שניסו לשמור את המסורת קפואה על איזו שהיא נקודת זמן פרה-מודרנית. למסורת אמיתית יש את היכולת להשתנות ולהתאים את עצמה לתנאים משתנים – אך כמובן שהקצב מותאם יותר ליכולתם של הנשאים הפעילים של המסורת לעבד את השינויים הדרושים בצורות שלה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: