טורונטו – מקומות עירוניים משמעותיים מבחינה אזורית

באמצע חודש אוקטובר, שבוע אחרי שחזרנו מהכנס במיניאפוליס נקרתה לנו הזדמנות לנסוע לטורונטו יחד עם קבוצה של סטודנטים שמשתתפים בקורס של קריס ליינברגר על מקומות עירוניים משמעותיים מבחינה אזורית (Regionally significant walkable urbanism). ליינברגר הוא יזם, היום גם חבר במכון ברוקינגס (מוסד מחקר המתמקד באופן היסטורי בנושאים עירוניים). הוא גם פרופסור בפרקטיקה של אוניברסיטת מישיגן ומלמד במחלקה בתכנון ערים ובתכנית לנדל"ן. מין שילוב מעניין כזה שמאפשר למישהו שנמצא בפרקטיקה ובעשייה היום יומית להיות גם איש אקדמיה. כיון שהוא נמצא בוושינגטון בעצם, הוא מלמד קורס אחד בסמסטר. הקורס הוא קורס אינטנסיבי של 4 ימים המתרחש במשך חופשת אמצע הסמסטר. בדרך כלל בוושינגטון (העיר), אבל הפעם חבר ליינברגר יחד עם מכון מרטין לשגשוג כלכלי שבראשו עומד ריצ'רד פלורידה הידוע. כן זה שכתב את הספר על המעמד היצירתי שבו טמון העתיד הכלכלי של הכלכלות המפותחות, כדי לעשות סיור לימודי בטורונטו וללמוד על הצלחותיה ובעיותיה ביצירת מקומות עירוניים משמעותיים מבחינה אזורית.

מבט על המרחב העירוני של טורונטו

כחומר רקע לסיור הסטודנטים היו צריכים לקרוא את ספרו החדש של ליינברגר האופציה העירונית. בספר מסביר ליינברגר איך המדיניות האמריקאית יצרה העדפה ברורה לפיתוח של פרברים למכוניות, ומה היו התוצאות ההרסניות של המדיניות הזו מבחינה סביבתית, חברתית וכלכלית. תוצאות אשר הגיעו לשיאן במשבר הנדל"ן הגדול של לפני שנתיים אשר היה הגורם המרכזי למשבר הכלכלי העולמי. בניתוח המשבר הזה עוסק גם ספרו האחרון של פלורידה ההתחלה מחדש הגדולה, שבה הוא משווה את המשבר הנוכחי למשברים גדולים אחרים של הקפיטליזם המודרני, אלו של 1929 ושל 1870 שלפניו. משברים אשר הביאו לשינויים דרמטיים במבנה הכלכלה, ובמבנה העירוני של החברה. גם על פי פלורידה, אחד הסממנים של היציאה מן המשבר יהיה כנראה חזרה מסוימת למרכזי הערים לעירוניות גם באזורים הפרבריים.

טורונטו בשבילי היא גם קצת מיתוס. זו העיר שאליה היגרה ג'יין גייקובס מניו יורק בסוף שנות השישים ואשר עליה השפיעה כדי להפוך אותה לעיר פרוגרסיבית יחסית בצפון אמריקה, עיר של שכונות מיוחדות, האירופית ביותר מבין הערים בצפון אמריקאיות על פי ניומן וקנוורתי'י בספרם ערים וקיימות. עיר צפון אמריקאית שיש בה מערכת תחבורה ציבורית מקושרת היטב, שכונות מיוחדות ותוססות, מרכז עיר דינמי, תעשייה וכו'. מזה הרבה שנים שאני רוצה להגיע ולראות אותה בעצמי.

מהי התזה של ליינברגר – התזה היא כי ההתארגנות הכלכלית החדשה היא סביב מקומות עירוניים, צפופים יחסית והליכים (walkable), שמתרכזות בהן פעילויות משמעותיות מבחינה אזורית. פעילויות אלה הן אותן פעילויות כלכליות האחראיות לסחר של האזור עם אזורים אחרים באותה ארץ ובעולם- כלומר זוהי פעילות הנמצאת בקשרים כלכליים עם מקומות אחרים, ומצליחה להביא מהם משאבים אל האזור עצמו. הדברים האלה עצמם מבוססים על אחד מספריה של ג'יין ג'ייקובס: הכלכלה העירונית שבו היא מסבירה שבעצם הכלכלה העירונית מתבססת על סחר עם אזורים עירוניים אחרים, ושזהו המנוע העיקרי של צמיחה כלכלית. הסיבה לכך שערים עושות את זה טוב יותר ממקומות אחרים היא שהן מקור לריבוי מפגשים מקריים בין אנשים, ומתוך המפגשים הללו נוצרים רעיונות חדשים, צרכים חדשים, ופתרונות חדשים לבעיות קיימות – לא מאוד שונה מטענותיו של פלורידה על היצירתיות כדרך להתחדשות הכלכלית של הכלכלות המתועשות.

במשך ארבעה ימים בטורונטו הלכנו לראות כמה סוגים של מקומות עירוניים כאלה: שכונות בעלות זהות מיוחדת שהתארגנו בצורת BIA (אגודות לשיפור עסקי). אזורי מרכז פרבריים שעוברים תהליך של שינוי לעירוניות (מוצלחים יותר ופחות), ואזורים בפאתי מרכז העיר של טורונטו, אשר עוברים תהליך של הצטופפות ופיתוח מואץ של מגורים. על כל אלה בסדרת הרשימות הבאה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: