על מצב האדריכלות

קיבלתי מידידי ראובן מגידו את שני הדברים הללו. מצד אחד כתבת וידאו של ניקולאי אורוסוף כתב הארכיטקטורה של הניו יורק טיימס על סדרת מוזיאונים בתכנונם של ארבעה אדריכלים כוכבים: אי אם פאי, פרנק גאהרי, נורמן פוסטר וז'אן נובל. אף מילה על עצם ההגיון בפרוייקטי הענק האלה, או האופן שבו שניים מהם יושבים זה ליד זה על אי מיוחד בדובאי. אבל יותר מכל קשה לדעת מה יותר גרוע, הפומפוזיות האינסופית של הבניינים, או ההזנייה של הלשון בנסיונות להסביר איך הבניינים האלה מתאימים איכשהו למקום או לתרבות כאשר לגמרי ברור שאין כמעט שום דבר בדיבורים הללו. אולי הפחות גרוע מכולם הוא פאי מהבחינה הזו, והבנין שלו קצת מנסה להראות כמו בניינים איסלמיים מבחינת הטיפול במסות.

איזה הבדל בין זה ובין הפעולה ארוכת השנים של האגא חאן ליצירת אדריכלות אסלאמית בת זמננו.

ומצד שני שלח לי ראובן מצגת יפה של פרויקט יפה לשדרוג של שדה התעופה של לונג ביץ'. הפרוייקט של HOK.

אז זה מצב האדריכלות – בראש הפירמידה ריקנות פומפוזית, אבל בקרב הרבה אדריכלים נסיונות אמיתיים להיות רלוונטיים, למצוא פתרונות טובים לזמנים מורכבים, וליצור סביבות טובות יותר לבני אדם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נחום כהן  On 2 בינואר 2011 at 10:39

    שמחתי על תגובתך יודן. אם תקרא שוב את דבריך אתה, תראה שהינך מסכים איתי ועוד איך. מרחב עירוני הרצוי לדבריך, יוצרים דרך תכנון עירוני (איך אחרת ?). היגיע הזמן שנסכים על סדר הדברים: תחילה מארג עירוני (זהו התכנון האורבני) ורק אחריו העיצוב. בויכוחים מתמשכים כאלה, הסדר של החשוב תחילה מונע הסתבכויות בהמשך. הסתבכויות הן לרעת העינין. כל מחלה היא מורכבת, אך יש לה ממדים עיקריים ומשניים.
    אגב לגבי סיטה והביקורות שלו – הן כולן מתוך עמדה של אסטטיקה מיסטית ורגשית, לפני הכל. ככל שאני מסכים כי אמנות היא פתרון, יש להכין את התשתית (המרחב) לקיומה של האמנות (העיצוב). בלי התשתית הברורה מאבדים הכל, וזה בדיוק מה שקורה.

  • coarc  On 28 בדצמבר 2010 at 10:37

    הפיספוס הוא בראש ובראשונה חוסר התכנון העירוני אשר פשט את הרגל. זה היה הכוח המסדיר הראשי של הסביבה. כאשר הוא נעלם, גם באשמתנו, הכל מותר. אנחנו עדיין לא מצליחים להחליט מה קודם למה, תכנון עירוני או עיצוב, והעיצוב מנצח, כאשר התכנון נרדם. אם מחר תעלם הרפואה הכללית, יקרה דבר דומה, דהיינו, מרפאות העזר והרופאים המתמחים השונים, יאבדו כוון. הפאציאנט, כלומר הגוף, ילך לאיבוד בין מקצועות השונים. אני לתומי חושב, שהעירוניות צריכה להוליך, דרך התכנון הפיסי.

    • yodanr  On 31 בדצמבר 2010 at 8:05

      אני לא מסכים אתך נחום. הבעיה איננה בתכנון העירוני שאיננו, אלא בתרבות אדריכלית בת 90 שנה שמנסה להמציא כל הזמן את הגלגל מחדש, בחוסר התרבות של המזמינים שאינם יודעים לדרוש התייחסות של הבניינים לסביבתם, באגוצנטריות האינסופית של האדריכלים הנחשבים כוכבים ו… בתהעדר תכנון עירוני סביר. אדריכלים לפני 100 ו – 150 שנה, הרבה פעמים ללא כל תכנון עירוני ידעו שהתפקיד המרכזי שלהם הוא ליצור מרחב עירוני תרבותי, ומארג של התייחסויות של בניינים זה לזה. למרות שכנראה גם בידיעה הזו חלה שחיקה כבר לקראת סוף המאה ה – 19 (ראה ביקורתו של סיטה על התכנון של הבניינים ברינגשטראסה בוינה).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: