ציוצים קצרים לקראת שבת

אי אפשר כמובן שלא להתפעם מהאירועים בקהיר. הקשבתי לקולות משם שהביאן בחדשות של הרשת הציבורית (NPR), אחד הדברים המעניינים היה הרהיטות של הדוברים והאנגלית המצוינת של רוב אלה שרואינו. כמובן שהמדגם לא היה מייצג, אבל במיוחד התרשמתי מהמבטא האמריקאי והסלנג העדכני של רובם משהו שמראה קצת על החיבור של חלק מהמפגינים לעולם הגלובלי ולאינטרנט. אד גלזר כותב כאן בניו יורק טיימס על התפקיד ההיסטורי של ערים ביצירת שינויים ומהפכות. בכלל, זה מעניין איך מצד אחד כולנו רוצים יציבות, וכולנו קצת שמרנים (אחרי שאנחנו עוברים את גיל ההתבגרות), במיוחד אם בסך הכל טוב לנו, אנחנו לא רעבים ללכם ויכולים להגשים את מאוויינו (פחות או יותר). אבל מצד שני, הרדיפה אחרי יציבות ושמירה על הקיים היא מתכון בטוח לכישלון בטווח ארוך – כי העולם משתנה כל הזמן, ומה שהיה נכון היום לא יהיה כבר נכון מחר.  במצריים בשנים האחרונות הכלכלה דווקא צמחה והתוצר גדל, אבל אולי דווקא זה גרם לכך שהציפיות של המעמד הבינוני עלו יותר מהיכולת לספק אותם – והשיעור הזה מחכה גם לסין כנראה, וגם להודו, שבה למרות המערכת הדמוקרטית יותר, יש עדיין הרבה מאוד מבנים מאובנים היסטורית.

האקדמיה סוערת סביב המאבק בהרוורד בין המצדדים בעירוניות החדשה (New Urbanism) ועירוניות נוף (Landscape Urbanism). אחרי הניצחון הכמעט מוחלט של האורבניסטים החדשים במחלקות לתכנון ערים ובעיקר בשוק האמריקאי – למרות שעדיין רוב הפיתוח שלפני המשבר היה פשוט התבזרות עירונית (urban sprawl), עולה תנועה אקדמית חדשה שמנסה להגדיר מחדש את העיר – כנוף: כבניינים בתוך נוף. התייחסות רחבה יותר מתי שהוא בעתיד.

ואם בניו אורבניזם מדובר הנה כתבה מהתכנית של אופרה וינפרי על העיר השמחה ביותר בארה"ב סן לואיס אוביספו (קטנה, קופקטית, נוחה להליכה ברגל, ומשעממת למדי כנראה.

הכלכלה תקועה – הפיתרון עידוד הצמיחה. ומצד שני צמיחה מכלה את הסביבה – ובמובן עמוק יותר איננה בת קיימא – כי לא תיתכן צמיחה אינסופית בעולם שמשאביו מוגבלים. ומה קורה במקומות שאינם צומחים מבחינה דמוגרפית? צ'רלס מרהון כותב על מדוע יכולת התאוששות וגמישות חשובים יותר מצמיחה לעתיד.

ריצ'רד רוג'רס, מפורסם בעיקר בגלל שהיה אחד משני המתכננים של מרכז פומפידו. בסוף שנות ה – 90 הוביל את כוח המשימה שפיתח את מדיניות הרנסנס העירוני בבריטניה שהיה הבסיס למדיניות העירונית של ממשל בלייר, בשנה שעברה היה קשור בסקנדל נוסף מול הנסיך מווילס שגרם להפסקת פרוייקט גדול בתכנונו, עבור הנסיכות הקטארית באחד השטחים הגדולים האחרונים שנשארו בתוך לונדון – מחנה צ'לסי. כאן מובאת הרצאה שלו על עירוניות וארכיטקטורה, המשכיות ושינוי. שווה קריאה וניתוח אולי בעתיד.

בעולם יש צמיחה מהירה במערכות BRT. פתרון זול ומהיר יחסית לבעיות של תחבורה ציבורית. בשנים האחרונות זה תופס בכל היבשות מדרום אמריקה ועד לסין.

ופינת החדשות הטובות. סקר יחליט על גורלה של ככר דיזנגוף. זה חדשה טובה משתי סיבות: א. ששואלים את פי הנוגעים בדבר. למרות שסקר הוא לאו דווקא הדרך האופטימלית בלי ספק התוצאות יהיו מעניינות. ב. יש סיכוי טוב שהתוצאה שלו תהיה שהככר תחזור למפלס הקרקע (עם חניון או בלי חניון שזו כבר שאלה אחרת.

ועכשיו אני הולך לשמוע הרצאה של ריצ'רד סנט על גבולות בעיר.

שבת שלום.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לרמן  On 9 בפברואר 2011 at 0:06

    יודן,
    אני מנסה להעלות סיכום של כל מפגש מהפורום לבלוג של מרחב. אני מנסה לרתום עוד כותבים, אבל בדרך-כלל זה נותר לביצוע שלי (שמתעכב מסיבות מגוונות).

  • Gil  On 6 בפברואר 2011 at 1:16

    גם גלקסיית שביל החלב היא סופית. אלא שאם תנסה לחצות אותה מצד לצד ברכבך הפרטי (במהירות של 100 קמ"ש) זה ייקח לך 1.08 טריליון שנים, שזה בערך פי 70-80 מהזמן שהיקום קיים, כלומר – נצח לכל דבר ועניין. השאלה החשובה בכל הנושא של "קיימות" כפי שאתה מדבר עליה היא לא אם יש לדבר סוף, אלא מתי הסוף יבוא. אם הסוף יבוא (אם נמשיך בקצב הנוכחי) בעוד מליון שנה, או 10,000 שנה, או אפילו 1000 שנה למי בדיוק אכפת? אם הייתי מציע לך לקנות היום את המניה של גוגל בחצי מערכה אך אומר לך שתקבל אותה רק בשנת 2100 היית מסכים לעסקה? אני יודע שאני הייתי מסרב. ואם אלה הם פני הדברים למה לדאוג לגבי מה שיקרה בשנת 2100? למה לא לדאוג לגבי מה שקורה עכשיו?

    • yodanr  On 6 בפברואר 2011 at 18:11

      גיל,
      אני לא בטוח שהבנתי למה בדיוק אתה מגיב בתגובה שלך. אם לנושא הסופיות של העולם מול הגידול האינסופי של הכלכלה האנושית. אז בעיקרון אתה צודק כמובן, וזה מה איפשר לאנושות להגיע להיום בתהליך שהתחיל בתקופה הניאוליתית עם החקלאות והציביליזציה. אבל היום אנחנו נמצאים כנראה קרוב לקצה בהרבה מאוד היבטים – ולא רק משבר האקלים.
      אני מציע לך לראות את ההרצאה של ג'פרי סאקס שדיווחתי עליה לפני כמה זמן.

    • האזרח דרור  On 9 בפברואר 2011 at 0:17

      לגיל (וליודן – כדי שתדע להשיב בצורה מדוייקת יותר בפעם הבאה):
      הגבולות של הצמיחה הפיזית של החברה האנושית בנויות כמו לוחות של חבית – הלוח הקצר ביותר הוא זה שיפריע לך. (חוב החבית של לייבג)

      הכלכלה האנושית צריכה כיום משאבים ותנאים שונים שחסרון של כל אחד מהם יכול לפגוע בה בצורה אנושה:
      – אנרגיה (שלמעלה מ90% ממנה מגיע כיום מדלק מחבצי – נפט, פחם, גז, אורניום)
      – חומרי גלם מתכלים (עופרות מתכות, מחצבים ליצירת דשנים)
      – חקלאות לשם גידול מזון ודיג למזון
      – מים נקיים
      – מערכות טבע מתפקדות לשמירה על מחזורים טבעיים מתפקדים (מחזור חנקן , פחמן , זרכן וכו')
      – יציבות מדינית (העדר מלחמה עולמית כוללת , גרעינית או "רגילה")
      – אקלים יציב (חשוב לשם גידולי חקלאות באיזורים שבהם גדלים היום הגידולים – לשם דוגמה איך הדבר אינו כך איזור ה"סהר הפורה" ומדבר סהרה שהיו פוריים לפני 3000 שנה והיום הם מדבריות המזרח התיכון)

      אף אחד מהדברים האלה אינו מובן מאליו:
      – שיא תפוקת הנפט מעלה את מחיר הנפט והאנרגיה כבר היום.
      – התייקרות חומרי גלם (בגלל עליה בביקוש ואולי גם בגלל התייקרות הדלק, ואולי גם ספקולציות )
      – משבר חקלאי – שמוביל לכך שמחירי המזון בשיא היסטורי מאז החלה המדידה לפני 20 שנה.
      – משבר מים (לדוגמה בישראל)
      – המערכות הטבעיות מצוית במשבר (פרויקט המילניום להערכת מערכות אקולוגיות)
      – משבר אקלים בגלל התחממות עולמית (כנראה מעשה ידי אדם)
      – רוחות מלחמה ושינוי – צפון קוריאה, איראן, המהפך במצרים,

      הדברים האלה נחזו לפני 40 שנה בספר "גבולות לצמיחה". סקירה עדכנית יותר קיימת במאמר
      "גבולות פלנטריים: חיפוש אחר נפח פעילות בטוח עבור האנושות"
      http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%9C%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D:_%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A9_%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%A0%D7%A4%D7%97_%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%98%D7%95%D7%97_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%AA_(%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8)

  • yodanr  On 5 בפברואר 2011 at 17:40

    פסימי כתמיד נחום.
    אני מסכים שהמשאל צריך להקיף את כל תושבי תל-אביב ולא רק את התושבים והסוחרים המקומיים. כמו כן ניתן ועדיף לעשות סדנת תכנון על הככר בשיתוף התושבים – סביר להניח שהתוצאה תהיה אופטמלית יותר. באשר לחניון הוא כמובן מיותר, וההשלכות שלו על העצים הגבוהים והבעיות של כניסות ויציאות ופתחי אוורור ממנו גם הן משמעותיות, אבל עדיין זה יהיה משמעותי שהככר תרד לגובה הקרקע.
    תגובת מרחב? כתוב אותה ופרסם בבלוג.
    אגב? מדוע שלא תפרסמו בבלוג סיכום קצר של כל מפגש יום חמישי שמתקיים? יהיה בזה גם דיווח למי שלא יכול להגיע, וגם פרסום של הפעילות והדברים שנאמרים שם.

  • נחום כהן  On 5 בפברואר 2011 at 9:49

    החדשות האופטימיות בעינין ככר דיזנגוף הן לא אופטימאליות במיוחד ולא יעשו מהפכה אפילו בהקשר המצרי והככרות שם, אומר ניחוש שלי. בעיקר משום שהמשאל מצומצם מידי לנושא כה חשוב, בין 1300 נבחרים סטטיסטיים ובלי כל התחייבות מצד השילטונות, אשר בזמנו, תחת שרביטו של ציץ' ואדריכלים לא ראויים, הפקיעו הנכס.
    כרגיל חסרה לי התגובה של עמותת "מרחב" לעינין מרכזי כזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: