העלון של הרשת לניו אורבניזם מדווח על מחקר המראה שפיתוח קומפקטי סביב תחנות הסעת המונים משמעותי יותר מבחינת חיסכון באנרגיה והפחתת גזי חממה מאשר בנייה ירוקה.
המאמר הזה טוען שהאמריקאים צריכים לחקות את אוסטרליה. גם כן ארץ רחבת ידיים, עם הרבה פרבור, והרבה מכוניות (יותר לנפש מאשר בארה"ב) אך עם צריכת אנרגיה לתחבורה נמוכה בחצי מזו האמריקאית. כן מדובר בחינוך.
סרט צרפתי נחמד על סקטים שכנראה בנויים כך שיותר קל ללמוד להשתמש בהם מבלי ליפול. דרך טובה להסתובב בעיר כשאי אפשר להכנס אליה ברכב.
בארה"ב מתחילים לחשוב על הריסת אוטוסטרדות ישנות כאשר המחיר של שיקומם גבוה והצורך בהם לא ברור כלל. לדעתי בדטרויט אפשר וצריך להרוס כמה כדי שהעיר תחזור לחיים. כתבה מהרשת הציבורית.
עד כאן תחבורה.
השבוע מלאו 200 שנה לתכנית המפורסמת של הנציבים של ניו-יורק שקבעה את המבנה העירוני של מנהטן. בניו יורק טיימס חגגו את זה במאמר, ובתצוגה אינטראקטיבית של המפה מול המציאות. אחד הדברים המעניינים הוא שכ – 40 שנה אחרי התכנית, הצליח אולמסטד לשכנע את נציבי העיר להקצות את השטח של סנטרל פארק כדי לשמור קצת מן הטבע (ובעצם לשחזר אותו) של האי מנהטן שהלך ונכבש מתחת לבלוקים המעויירים. התכנית לא עשתה את ניו-יורק, אבל איפשרה פיתוח מהיר ורווחי. מצד שני היא יצרה גיוון ברחובות העיר בגלל המבנה של הבלוקים המוארכים ההופכים את השדרות לטובות יותר למסחר משום שיש להן צמתים תכופים יותר מאשר הרחובות ההולכים ממזרח למערב שהמרחק בין הצמתים בהם גדול יותר. למרבה המזל, ההמלצה של הנציבים לבטל את השביל האינדיאני שהפך לברודווי וחצה את הרשת באלכסון לא התקבלה, והרחוב הזה, בגלל האלסון שלו ברשת ישרת הזווית הפך להיות הרחוב הראשי של העיר.
ולסיום: שיחה עם ויקרם מנשרמני יועץ פיננסי שפיתח שיטה לחזות את היצאותן של בועות פיננסיות. אחת האינדיקציות החזקות לדעתו היא תחרות על בניה לגובה של גורדי שחקים לטענתו: "גורדי שחקים הם מיצג של כסף קל, ביטחון יותר והיבריס" וכולם מאפיינים את המצב של בועה פיננסית.
סביבות 