האם הירוק באמת ירוק – הרצאה בכנס איגוד אדריכלי הנוף בישראל

בשבוע הבא ביום חמישי ה – 3.11.11 בין השעות 11:00 ל – 19:30 יתקיים הכנס השנתי של איגוד אדריכלי הנוף. ניתן לראות את תכנית הכנס כאן (pdf).

עדכון 09.11.11 – ניתן לקרוא את המאמר המלא שהתפרסם בבטאון איגוד אדריכלי הנוף כאן (pdf)

אני אדבר במושב האחרון, שיעסוק במרחב הציבורי העירוני, על המחקר שלי על כמות, איכות, שימוש ותחושות אנשים בשטחי ציבור בשכונות מגורים בישראל – בהשוואה בין ישובים בגודל שונה, במישור החוף ובנגב. להלן תקציר ההרצאה:

הבעיה הסביבתית המרכזית של מדינת ישראל היא נדירותו של משאב הקרקע, והצורך למצוא מקום מגורים לאוכלוסיה גדלה ומתפתחת מבחינה כלכלית. נדירותו של משאב הקרקע, והצורך בהגנה עליו משפיעים גם עליית הביקוש למגורים על ההיצע, ועל היוקר המאמיר של דיור בישראל, יוקר המחריף את הקיטוב החברתי. המפתח לפיתרון שתי הבעיות הללו נמצא בציפוף העירוני. אך כדי למשוך אוכלוסיה בעלת אפשרות בחירה גדלה והולכת לגור בערים צפופות – על העיר להציע איכות חיים גבוהה. היום, בעיני הציבור ובעיני המתכננים, מתורגמת איכות חיים בעיר במידה רבה לכמות ולנוכחות של שטחים ירוקים פתוחים בעיר. גישה זו מתורגמת מצד אחד להמלצות של המשרד להגנת הסביבה וארגונים ירוקים להגדיל את ההקצאות לשטחים פתוחים ירוקים בעיר, ומצד שני לנטייה של השוק הפרטי להעדיף טיפולוגיות בינוי של מגדלים הממוקמים בשטח פתוח "ירוק". שתי המגמות הללו יחדיו הרסניות לעיר: הגדלה של ההקצאות לשטחים פתוחים בעיר גורמת למגבלה מעשית ביכולת להגיע לצפיפות גבוהות מספיק כדי לקיים חיים עירוניים אינטנסיביים. בנייה גבוהה עם מרחקים גדולים בין הבניינים יוצרת סביבה עויינת להליכה ברגל ובעייתית לשירות בתחבורה ציבורית – שני מרכיבים מרכזיים בעירוניות בת-קיימא.

בהרצאה זו אתרכז בצד הציבורי של המשוואה. אראה איך הגדלת ההקצאות לצרכי ציבור מביאה בהכרח למגבלה מעשית על היכולת להגיע לצפיפויות ברוטו גבוהות בעיר. אציג ממצאים ממחקר שנערך במימון הקרן הלאומית למדע[1]המראה כי אין מחסור בשטחים ציבוריים פתוחים בשכונות מגורים בישראל – אלא שהשטחים הפתוחים אחידים ומשעממים, אינם מושכים פעילות כשלעצמם, ונמצאים בשימוש מועט מצד אחד, ומצד שני עיקר המרחב הציבורי (רחובות ורחבות ציבוריות) שבו אכן משתמשים התושבים, לוקה בחסר מבחינת איכותו. במקרה של ישובים קטנים, או שכונות בצפיפות נמוכה, ישנה אף הקצאת יתר של שטחים פתוחים הנגרמת על ידי ההנחיות. אציג את ההבדלים בין ישובים בגודל שונה במישור החוף ובצפון הנגב– המעידים על כך שיש להתאים את התכנון הנופי ואת ההנחיות לתכנונו לאקלים ולגודל הישובים. אסכם בהעלאת ספק בעצם הצורך במכסות כמותיות לשטחים פתוחים – והחשיבות של כלים לבקרה איכותית ויצירת התנאים להגדלת העושר והגיוון בסוגי השטחים הפתוחים בערים.

ניתן לראות מאמר בהארץ על המחקר מאת צפריר רינת כאן.


[1]  איכות שטחים פתוחים בישראל, מענק הקרן הלאומית למדע 546/07, בוצע יחד עם תלמידותי אדריכלית גבריאלה פיירשטיין ואדריכלית נוף ענבל זרחין.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: