ספר חדש: אגדה אורבנית מאת נחום כהן

ראשית גילוי נאות: נחום כהן הוא חבר ושותף לדרך ולאמונה בדבר יחודיותה של העיר תל-אביב ותרומתה להיסטוריה של תכנון הערים, ובמיוחד היותה דוגמא, כמעט יחידה להצלחה תכנונית בקנה מידה כזה במאה ה – 20. ביתי תום רופא ערכה את הגרסה האנגלית של הספר, שתורגמה אחר כך לעברית. אין לצפות, אם כן, לביקורת אובייקטיבית כאן.

מטרתו של נחום היא להציג לקורא את תכנית גדס בתל אביב בהקשר האינטלקטואלי וההיסטורי שלה, להסביר את ייחודה ואת סוד הצלחתה, ולהפיק ממנה לקחים שניתן ליישם אותם גם היום בתכנון עירוני. לכן הוא נדרש גם להסביר מדוע נשארה תכנית גדס יחידה במינה, ולא שימשה (כמעט, כפי שנראה להלן) כדגם לפיתוח עירוני: לא בארץ וגם לא בעולם הרחב. הספר מסביר את הרקע הפוליטי והתכנוני בתל אביב עד לתכניתו של גדס, ואת העקרונות של שיטתו, ובעיקר את "בלוק הבית" (Home block) שנועד לתת מרחב מגורים מוגן מתנועה עוברת, עם מוסדות ציבור וגן ציבורי בליבו כמוקד של אזור מגורים אינטימי, אך הנמצא בסמיכות קרובה לרחובות המסחריים הראשיים העירוניים שסביבו. הוא מזקק מתוך התכנית את המודל התכנוני ששימש את גדס, ואשר ניתן לשחזר אותו גם בבואנו לתכנן שכונות נוספות לעיר תל-אביב, או ערים אחרות בארץ.

נחום מצר על כך שלפני תחילת עבודתו של גדס, התפתחותה של תל-אביב, אשר היתה עשויה טלאים טלאים של שכונות שהתפתחו זו אחר זו על פי אפשרויות רכישת הקרקע ואשר תוכננו כל אחת בנפרד וללא תכנית כוללת, יצרה נתק בין העיר היהודית והערבית שלדרומה. כאן לדעתי, לוקה בחסר הניתוח של נחום, משום שאחד מהדברים המופלאים בתכנית גדס, ושיטת התכנון שעליה התבסס היתה יציאתה מתוך סקר מפורט של הסביבה והתאמתה לקונקסט העירוני שבו היא נמצאת. כך דאג גדס לקשר את תכניתו עם כמה שיותר רחובות קיימים מדרום, להמשיך את הדגם של שדרות רוטשילד כמרכיב מרכזי בתכנון של הרובע שהוא תכנן, ובאופן פלאי כמעט, לחבר את רחוב דיזנגוף, בהתעקלות סרפנטינית מזרחה אל מה שהיום הוא דרך השלום, ואשר היה בזמנו הרחוב הראשי של המושבה הגרמנית שרונה. כך מתחיל רחוב דיזנגוף כניצב לדרך פתח תקווה, אשר היתה אחת הדרכים הראשיות שהובילו צפון מזרחה מיפו וגדס יצר את התנאים שאיפשרו אחר כך את חיבור הרובע שתכנן מזרחה אל אזורה ההתפשטות הטבעי של העיר, כמו גם אל שכונותיה הפרבריות הראשונות. כמו כן, התכנית היתה פתוחה כלפי מזרח על ידי מספר רב של רחובות שהתחברו ישירות אל גבולה המזרחי – מה שאיפשר אחר כך את המשך העיר באופן טבעי מזרחה. הנתק בין יפו ותל-אביב נוצר, לא כל כך בהשפעת תכנית 44 כפי שטוען נחום, אלא בגלל פסי הרכבת שהפרידו ויצרו נתק עירוני בין נווה צדק ואחוזת בית ובין יפו. נתק אשר הוחמר על ידי הריסת מנשייה, והפיכתה לאזור ריק שתחילה יועד לפיתוח המע"ר ואילו עתה הוא מיועד לפיתוח של מגדלי מגורים שאינם מתחברים כלל לרשת העירונית המקומית.

ניתוח אינטגרציה של תל-אביב אחרי תכנית גדס

ניתוח האינטגרציה של התכנית של תל-אביב אחרי תכנית גדס מראה שהיא לא שינתה מהותית את תבנית האינטגרציה של העיר. הרחובות האינטגרטיביים ביותר היו עדיין רחוב אלנבי, רחוב יהודה הלוי והרחובות היוצאים מככר מגן דוד. תכנית גדס חיזקה מאוד את ציר בוגרשוב שדרות בן ציון, ויצרה את הבסיס להפיכתו של רח' אבן גבירול לרחוב הראשי של תל-אביב, כאשר התחילה ההתפתחות של העיר מזרחה וצפונה מעבר לירקון.

במידה מסוימת גם אינני מסכים עם נחום באשר לאופן התפתחותה של העיר מזרחה. נכון, קנה המידה של "בלוקי הבית" גדול יותר, וככר המדינה על גודלה המפלצתי יוצרת עיוותים בכל סביבותיה, ובעיקר אין בחלק הזה של התכנית את הרגישות הטופוגרפית המופלאה של תכנית גדס, אך השימוש בגינות הפנימיות, המשך הרחובות הראשיים בכיוון מזרח מערב יחד עם שלוש שדרות נוספות (אם כי לא בחתך של השדרות הקלאסיות של תל-אביב ), ובמיוחד המהלך המיוחד של חיבור רח' דוד רמז לככר רבין באמצעות רחוב בלוך אשר מחזק את מרכזיותה של הככר כפי שחיזק אותה חיבורה לככר מגן דוד על ידי רח' קינג ג'ורג'. כל אלה מחזקים לדעתי את הטיעון שההמשך של תל אביב מזרחה (צפונית לרח' שאול המלך) ועד דרך נמיר עדיין נעשה במידה רבה על פי העקרונות של גדס, גם אם בכישרון פחות משלו. פחות מוצדקת, היתה נטישתה של הדרך הזו בפיתוח השכונות הצפוניות של העיר, שתכניותיהן שונו לתכניות מודרניסטיות המבוססות על היחידה השכונתית כפי שעומד על כך ובצדק נחום.

בסופו של דבר זהו ספר מעניין ומרתק, המציג לקורא העברי גם את משנתו וחשיבותו של גדס, וגם מטיל קצת אור על איכותה הייחודית של העיר כעיר תוססת וקוסמופוליטית מצד אחד, ואינטימית ורגועה מצד שני. חבל רק שמלאכת הפקת הספר אינה עושה עימו צדק. יותר מדי טעויות עימוד וכתיב מעיבות על ההנאה מקריאתו, ולפעמים מקשות על ההבנה. גם חלק מהתמונות אינן ברורות דיין, וחסרים מאוד מפתח עניינים ורשימת מקורות. יש לקוות שהגרסה האנגלית תופיע בקרוב, ותזכה לתקן ליקויים אלה.

ניתן לקנות את הספר אצל המו"ל דורון ספרים. טל. 03-5466916 ברחוב אבן גבירול 147, תל אביב. ניתן להזמין את הספר גם בדוא"ל doron-sfarim@bezeqint.net. ניתן להזמין גם את הספר באתר ההוצאה: http://www.doronbooks.co.il.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nahoumcohen  On 8 בינואר 2012 at 11:09

    יודן היקר, תודה על הביקורת, ההערות, וחוסר האובייקטיביות החברית. המטרה העיקרית שלי בכתיבת הספר , וכך גם ציינתי בהקדמה, היתה לנסות לגרום למחשבה על שימור התכנית בכללותה, כי זו תכנית בנין עיר מקורית ומוצלחת. אבל כנראה הדבר הזה אינו בולט מספיק. כל יתר הדברים: שגיאות דפוס אחדוח (בלתי נמנע), כמה תמונות קטנות (אין חומר טוב יותר), חוסר רשימה ביבליוגרפית (אינני אקדמאי), חוסר ציון מקומות (מיותר) – הקורא המבין יסלח. יש להיתרכז בעיקר, אם תעיין שם: שם, לכל האורך, תמצא את דעתי התכנונית. אני יודע, זו דעת יחיד, אך לדעתי מבוססת על נסיון עשיר בעיר. ככר דיזנגוף לא פונה דרומה למוגרבי, זוהי שגיאה. פניית הככר לקפלן מיותרת, למרות חיבור אזורי, היא מכניסה תנועה מוטורית שלא לצורך. רחוב אלנבי לא משכיל לחבר דרומה, זו שגיאה. רחוב קינג ג'ורג' חסום בשוק הכרמל, זו שגיאה. רבין לא מחובר לככר דיזנגוף, שגיאה. בלוך איננו חיבור שעובד, עוד שגיאה. צריך להגיד דברים מפורשים, ולא להיתפתל. זו הסיבה שתנועת "מרחב" המענינת היא תנועה צולעת.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: