אז מה קורה בחודשים האחרונים?

קשה לחזור לכתוב אחרי הרבה זמן. כמעט שחודש וחצי שלא כתבתי כאן על נושאי הבלוג. אז כדי לחזור לעניינים כמה לינקים לאתרים ומאמרים שעוררו את ענייני או את רצוני להגיב בחודשים האחרונים. הרשימה בסדר יורד מהמעודכן לכמעט לא רלוונטי כנראה:

ניק וולץ' כותב על שימוש ב – GIS כדי להעריך את השכונות הקיימות בסיאטל באמצעות המדד של LEED-ND. זהו מדד לשכונות ירוקות שפותח במשותף על ידי המועצה האמריקאית לבניה ירוקה (USGBC), והקונגרס לעירוניות חדשה (CNU) כדי להעריך את מידת ה"ירוקות" של שכונות חדשות. תקן 5281  שפותח בארץ ביוזמתה של המועצה לבניה ירוקה אמנם הורחב באחרונה לסוגי בניינים שונים, אך עדיין איננו כולל הערכה ומדידה של שכונות שלמות. המעניין הוא שתקן כזה מאפשר בקרה של שכונות קיימות ומאפשר גם קביעת מדיניות לגביהם כדי לשפר את תפקודן האנרגטי.

ורד לי מפרסמת בהארץ מאמר על מרחב ראוי להולכי הרגל – סנונית ראשונה אני מקווה בנושא שחשוב שייכנס לתודעה הציבורית. שימו לב לשני הקישורים למאמרים אחרים שהתפרסמו באותו נושא בהארץ. האחד מדבר על דנבר המנסה להשפיע על אנשים ללכת ברגל לעבודה במידת האפשר, והשני על תנועת ילדים ונשים עם עגלות. נושא סביבתי שהשלכותיו מרחיקות לכת, אך שמצד שני הוא יומיומי ומשפיע על כל אחד ואחד.

הניו יורק טיימס מדווח על תכניתה של סן פרנסיסקו לתמחר מקומות חניה על פי הביקוש להם. זאת על פי התיאוריות של דונלד שופ, פרופסור לתכנון ערים מ – UCLA שכבר כתבתי עליו כאן. זהו כנראה הפתרון היחידי למכוניות בעיר – העלאת מחיר החניה כך שיהיה אמיתי ולא יסבסד חניה של מכוניות בעיר.

נועם דביר כותב על הבחינות באדריכלות והצגת הנושא של "אחריות ציבורית" כחלק מהבחינה כמעורפל ולא ברור – ועל כן מכשיל. מנגד אסתי זנדברג בחלק השני של מאמרה דווקא לועגת לאדריכלים שהצליחו להתלכד סביב הזכות לחוסר אחריות חברתית ברורה למקצוע. אני בעניין הזה עם אסתי, אך הבעיה היא שכיון שלא מלמדים בבתי הספר לאדריכלות אתיקה מקצועית מהי? ולא דנים בשאלות האלה כלל, אלא מעמידים על נס דווקא את היצירתיות האישית, והתפיסה הסובייקטיבית של העולם, איך מצפים מסטודנטים להיות מסוגלים להתמודד עם השאלה הזו בבחינה?

בחלק הראשון של מאמרה המצוטט לעיל כותבת אסתי על מדרחוב נחלת בנימין. כמי שהיה מעורב בתכנון המדרחוב לפני כמעט 30 שנה, אני יכול להגיד שהוא בעצם נכשל בתפקיד שייעדו לו, שהיה הפיכת הרחוב לרחוב קניות אקסקלוסיבי, וזרז לשיפוץ של כל הבניינים ברחוב. בפועל שופצו מעט מאוד בניינים, וגם אלה ששופצו מייד כמו הבנין היפה ברחוב רמב"ם 17, זקוקים היום לשיפוץ מחודש. העסקים הקמעונאים לא נעלמו ממנו, ואולי רק שינו קצת את האוריינטציה שלהם למסחר סיטונאי גם כן. יש בכך כדי ללמד על כמה קשה לשנות את תפקודה של העיר, ועל כך שרחובות הליכה אינם יכולים לשנות את האופי של מקום, אלא אולי רק להקצין אותו. זה במיוחד בולט מול השינוי שעבר רחוב שינקין בתקופה המקבילה – שינוי ששיקף אבל את השינוי שחל בכל השכונה שסביבו – ואשר בימים אלה בא לידי ביטוי במתיחת פנים נוספת. גם כאן אני נוטה להסכים עם אסתי, אם כי אולי להיות פחות קיצוני ממני – אפשר להרים קצת את האטרקרטיביות של הרחוב, במיוחד על ידי שיפוץ של עוד בניינים לאורכו, אך בכל אופן בין שוק הכרמל, אלנבי, שינקין וקינג ג'ורג' שלכל אחד מהם אופי משלו – יש מקום למדרחוב הקיים על אופיו המיוחד.

אהרון הובסון יוצר פנורמות מרהיבות מתמונות של google street view.

מאמר של אנדרס דואני בזכות החשיבות של קודים עירוניים ליצירת ערים טובות. המאמר הוא הקדמה לספרה החדש של אמילי טאלן: City Rules.

ועוד מאמר חשוב של אסתי זנדברג על המחיר הגבוה של בניה גבוהה – מידע שרובם מעדיפים להתעלם ממנו. אך בניה לגובה איננה פתרון לערים קומפקטיות יותר ועל כן לשמירה על המרחבים הפתוחים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • yodanr  On 10 באפריל 2012 at 20:10

    נחום,
    תודה על התגובה. הכוונה בירוק איננה קשורה לגנים ולירוק אורגני, אלא ל"ירוק" שהוא נכון מבחינה אקולוגית. בדומה לנהוג לגבי בניינים זו שיטת דירוג הכוללת חצישה נושאים:
    1. מיקום נכון וקשרים למרחב העירוני
    2. מבנה השכונה ותכנונה
    3. תשתיות ומבנים אקולוגיים
    4. חדשנות ותהליך התכנון
    5. התאמה לעדיפויות אזוריות
    עיקר הניקוד הוא על שלושת הנושאים הראשונים והחלק הארי מהם (44 נקודות) הוא על החלק השני.
    כמובן שהשיטה איננה מושלמת, ולא בטוח עדיין אם היא תביא לתכניות עירוניות טובות יותר, אבל בינתיים (והיא נמצאת בניסיון מאז 2007), היא מצליחה להביא לשכונות המאפשרות יותר הליכה ברגל ועדיפות למיקום יותר קרוב למרכז ויותר קרוב לנגישות שלא במכונית. יתר על כן זהו כלי המאפשר מדידה של מידת הקיימות של שכונות בנויות, וכיוון של שיפורן באופן כזה שיאפשרו חיים קצת יותר טובים ונכונים מבחינה סביבתית.

  • nahoumcohen  On 10 באפריל 2012 at 17:32

    בשמחה לחזרתך ובתקווה שיותר אנשים יגיבו לדבריך המעוררים. אנסה על פי הסדר:
    מדד לשכונות ירוקות, דשא, עצים וכדומה: עדין לא הבנתי מהו הקשר אם בכלל בין עירוניות וסממני כפריות "אינטימית" כגון דשא. אני רק יודע שהצבע הירוק הוא מסווה שימושי לעירוניות כושלת, ורוב המקומות שתוכננו בשגגה, הדשא והעצים לא יועילו להם. ברחוב הראשי של אוכספורד יש עץ אחד סימלי לדברי אלה. כמות הגנים בעיר היא לא יותר ממזערית, וודאי לא החשובה ביותר.
    לעומת זה אני מציע את המדד ההפוך למניעת שגיאות תכנון (השגיאות הן הרוב) – מדד השעמום. אני מתנדב לערוך סולם לשעמום ה"עירוני".
    אתיקה מקצועית לאדריכלות? האם איננה חובה בכל המקצועות?
    נחלת בנימין – היה ונשאר רחוב ייחודי מאד, ולא בגלל המדרחוב, שהוא תופעה פרובינציאלית אנטי תרבותית, ומסחרית גרדא, ולכן מיותרת שם. מה שלא נכון ומזיק בכל הסביבה זהו איבוד הקשר אל יפו, מנשיה, נוה צדק, ניקוי שוק הכרמל וחדירת המלך ג'ורג' דרומה. כל מה שמדרום לרחוב נחלת בנימין מת מאז קום המדינה, ועל כך צריך לכתוב.
    אדראס דואני ו"CITY RULES" השאלה הראשונה היא לגבי העיר האמיתית שהיא מטבעה קוסמופוליטית, ולא קמה עיר כזו מאז מאה שנה (מאז תל אביב וסופיה , בולגריה). לדעתי בכל ניתוח יש לבדוק מאפיינים מרכזיים ולא שוליים, בייחוד לא אלה שמתחלפים בכל דור. קוסמופוליטיות היא תכונה הפוכה לפרובינציאליות, ויש לה כח הישרדות ענקי. למרות שיש לערך רק 100 ערים כאלה, וגרים בהן אחוז נמוך (3% מאוכלוסית העולם) הן המודל שצריך להוביל בתור נוסחה.
    הבניה לגובה ("הקרב על הגובה" הוא שם של ספר שכתבתי) היא גם יקרה ולעיתים בלתי צפויה או אפשרית לתחזוקה לאורך זמן, ולכן גם לא יעילה, בעיקר למגורים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: