ושוב העולם הולך עם ג'יין ג'ייקובס

בסוף השבוע הזה שוב מתקיים האירוע העולמי של "ללכת עם ג'יין". בארץ התקיים הפעם האירוע בחיפה, תל-אביב וירושלים. כתבו על זה רבים וטובים (לרמן, נועם דביר בהארץ, כתבה מפורטת ב ynet, כתבה של גיא נרדי ב – nrg). בחיפה חובר האירוע לאירוע אחר שהתקיים בשנה שעברה ביוזמה מקומית בשם "הליכות חיפה".

אני בסוף השבוע הזה דווקא בפאלרמו, הולך עם ג'יין בפעם הראשונה באיטליה. זה דווקא מעניין שארץ כמו איטליה, שללא ספק משופעת בעירוניות טובה, ובסיפורים מעניינים עד עכשיו לא היתה על מפת הסיורים. הרעיון לסיור עלה תוך כדי מסע הבחירות של אשתי מרינה למועצת העיר פאלרמו. אחד הנושאים המרכזיים שמעלה המועמד לראשות העיר שנתמך על ידי הרשימה שמרינה משתייכת אליה הוא הצורך והההזדמנות של חיבור מחדש של העיר לים. בסיור דווקא העלינו את העובדה כי מאז תחילת המאה ה – 16, שאז נבנתה החומה המפרידה היום בין מרכז העיר של פאלרמו והים, לא היה לעיר קשר ממשי לים, אלא רק בצורת טיילת למרגלות החומות. והמישור הזה, שנמצא למרגלות החומה, ואשר הורחב על ידי שפיכת הפסולת של בניינים שנהרסו במלחמת העולם השניה לים, רק בשנים האחרונות הפך לפארק ולמקום שאנשים מבלים בו – אך עדיין אין לא המשכיות לאורך החוף.

תמונות מן הסיור שלנו ניתן לראות כאן.

מה שמוצא חן בעיני כל כך בפעילות הזו של ההליכה בעקבות ג'יין ג'ייקובס זה הקלות שבה ניתן לארגן אותה, והיכולת של מקומות שונים לפעול לגמרי בנפרד, ועדיין להרגיש כחלק מתנועה עולמית גדולה. עוד דבר חשוב זה עצם ההליכה ברגל במקומות שבהם לפעמים איננו רגילים כבר כלל ללכת או להיות. אחד הדברים ששמים אליו לב בזמן שמנסים לעשות סיור כזה זה עד כמה קשה לשמוע זה את זה, אפילו כאשר נמצאים מאוד קרוב. הרעש של המכוניות מחריש אוזניים – הנוכחות שלהם דומיננטית. מצד שני כאשר הולכים ברגל שמים לב לפרטים, ושמים הרבה פעמים לב גם להזנחה הגדולה של המרחב הציבורי.

וכמו שהמלצתי בשנה שעברה חשוב לא פחות מללכת עם ג'יין לקרוא אותה, ולקרוא אותה באופן ביקורתי. מועדון הספרים של בוני העיר בטורונטו סיים בדיוק לקראת יום ההולדת של ג'יין דיון במותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות. בכל שבוע כתבו אנשים תגובה לאחד מן הפרקים. אנתוני פלינט כותב כאן על המורשת המורכבת של ג'יין ג'ייקובס. ואני ממליץ ללכת אל מעבר למותן וחייהן, ולקרוא גם את ספריה האחרים: כלכלת הערים, וערים והעושר של מדינות. אחד הדברים שג'ייקובס טוענת הוא שהמהפכה החקלאית נולדה בעיר, ורק אחר כך יוצאה לאזורים כפריים – כלומר שהעיר קדמה לחקלאות. זאת בניגוד לתיאוריות המקובלות בזמנו של התפתחות הדרגתית של ערים מכפרים חקלאיים. ג'ייקובס טענה שזה לא סביר שבתנאים של כפרים ייוצר החידוש של חקלאות, וטענה שרק במקום מפגש של הרבה אנשים, יכולים להיווצר התנאים שיביאו להמצאת החקלאות. לדעתה, המסחר קדם לחקלאות, ומאתרי מסחר שציידים לקטים היו חוזרים אליהם לעיתים מזומנות, צמחו הישובים העירוניים הראשונים, כאשר חלק מן הסוחרים בחר להישאר ולגור במקום, ולחיות מן המסחר ולא מן הציד והלקט בעיקר, ולאנשים אלה שישבו קבע, אך היו חשופים לאנשים רבים אחרים, היו התנאים הנכונים להתחיל בגידול צמחים מכוון יותר. הנה מסתבר שישנם אתרים (והמקור מהנשיונל ג'יאוגרפיק כאן) שמראים על תרבות עירונית הקדומה לחלקאות. ג'ייקובס פיתחה את התיאוריה שלה על בסיס הישוב קאטאל הויוק, אבל האתר בגובקלי טפה הוא קדום יותר בכ – 2,000 שנה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nahoumcohen  On 6 במאי 2012 at 8:57

    מובן מאליו שהדיון צריך להיות מקצועי ולאו דווקא ירוק. שעה שהערים בעולם נעלמות מן העין, ומוחלפות בפרוורים ענקיים, העניין בג'קובס מאבד את תוקפו מידי יום, ואף הופך למיתולוגיה המכסה את המציאות. מאז המאה שעברה נבנו יותר בנינים מאשר אי פעם בהיסטוריה. הבינינים האלה לא הוסיפו דבר לתרבות הבניה העירונית הקוסמופוליטית, ובמקרה הטוב (מעט מאד) לפרובינציה העירונית. כלכלית ג'ייקובס ידעה את הצפוי, אבל לא תרמה דבר לתכנון הפיסי. נראה לי שהתכנון לא יתעורר על ידי הליכה ג'קוביינית, אלא על ידי נגיעה אמיתית: אין תכנון ערים כיום. אין הסכמה בין גורמי התכנון, אין חינוך לתכנון פיסי, ובעיקר אין דיון ציבורי. הבעיה היא לא חיבור אל הים, אלא חיבור פנים עירוני. לדוגמא – כל אשר בנוי מצפון לנחל הירקון לא מחובר לעיר, אין אפילו גשרים במקומות הכרחיים, הצפון לא רוצה שהעיר תחדור אליו. הרצועה הירוקה רק מנתקת, במקום לחבר. האנשים הולכים לאורך הנחל אל הים, במקום לחצות אותו. זהו פרוור בהיתגלמותו. חיפה כולה עברה תהליך של ניתוק השכונות (פירוור) והפכה לארבע או חמש (ואף יותר) ערים ללא חיבור ביניהן. מה יעזור להם הים ???

  • אחת העם  On 5 במאי 2012 at 20:15

    גם בחיפה סוגיית חיבור העיר לים – היא מאוד חמה עכשיו, בהקשר למאבק הציבורי חשמול הרכבת, העלולה לדרדר ולהנציח את ניתוק העיר מהים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: