כמה הערות אקלימיות קטנות על מגורים בתל אביב

אני גר במרכז תל אביב, מדרום לבוגרשוב ועל כן בחלק הקודם לתכנית גדס. רוב החלונות של הדירה שלי פונים מערבה וצפונה, ולכאורה עקב זאת הדירה היתה צריכה להיות חשוכה בבוקר. אבל בגלל המרחק הקטן בין הבניינים (בחלק הזה של העיר קו הבנין הוא 3 מטר, ועל כן הבנין הסמוך נמצא במרחק של ששה מטר מהחלונות של הדירה שלי, ורוחב הרחוב הוא 8 מטר והבנין ממול נמצא על כן במרחק של 14 מטר מהחלונות של הבית שלי), ובגלל הצבע הבהיר של הטיח של כל הבניינים, אני מקבל בבוקר אור מוחזר נעים מאוד מחזיתות הבניינים שמצפוני וממערבה לי. דווקא אחר הצהריים, כאשר השמש מכה מהחזית המערבית ואני נאלץ להגן על החלונות בתריסים, הבית חשוך יותר.

בקיץ השעות הנעימות ביותר הם שעות הבוקר המוקדמות. בשעות אלה הרוח השלטת היא דווקא הרוח המזרחית היורדת מן ההר ומייבשת את האויר. רבות דובר בתכניות על חשיבות הרוח המערבית, אבל דווקא החלון הקטן במטבח הפונה מזרחה, ומרפסת השירות הם החשובות כדי להכניס את הצינון הזה של הבוקר לתוך הבית. בכלל, ההגיון של גדס, כאשר קבע את הרחובות הראשיים של העיר בכיוון צפון דרום, וכאשר החליט שהבלוקים בכיוון זה יהיו יותר ארוכים, היה לאפשר לחזיתות הבתים לפנות יותר מערבה ומזרחה מאשר צפונה ודרומה – כדי לקלוט את רוח המערב. אבל דווקא הארגון הזה יוצר חסימה של כניסת האוויר לעיר בבלוק הראשון. אולי אם היו יותר רחובות מזרח-מערב בעיר, היו נוצרות יותר מנהרות אוויר שיכניסו את הבריזה פנימה במשך היום – כך היא נעצרת בדרך כלל בחזית הים.

תל אביב מיוחדת בערים הגדולות במבנה העירוני שלה הבנוי מבניינים מופרדים זה מזה. מצד אחד זה יוצר בזבוז קרקע נוראי, והרבה שטחים שאינם מנוצלים לשום דבר אלא רק להתאספות של גרוטאות, עזובה ולכלוך. מצד שני זה מאפשר את האפקטים המיוחדים של האור בתל אביב, ואוורור יותר טוב. אבל יחד עם האוורור והאור באים השמיעה והראייה – כולנו חיים כמו בתוך אקווריום, רואים ושומעים באופן אינטימי את מה שקורה בדירות של השכנים לא רק בבניין הקרוב אלא בשורה ארוכה של בניינים. משקיפים ומושקפים – ובמיוחד בעונות המעבר כאשר המזגנים סגורים והחלונות נפתחים. וכן, יש בתל אביב עונת מעבר מסוף מרץ ועד אמצע יוני (השנה), שהחלונות נפתחים ונשארים פתוחים כמעט כל היום והלילה, החימום מופסק והמזגן עדיין לא עובד. לא רק אצלי – גם אצל השכנים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נעמי ולך  On 15 ביולי 2012 at 16:29

    האין מראה הבניינים המופרדים של תל-אביב אחד הדברים החינניים מאד שלה?

  • avivamishmari  On 21 ביוני 2012 at 22:08

    החצרות המפרידות בין הבתים יכולות להפוך לשטחים ציבוריים נפלאים, למגוון שימושים, מגינת ירק סמלית דרך "זולה" לישיבה נינוחה, ועד מגרשון משחקים לילדי הבניין. אני מסתובבת לא מעט באזור הזה ולפעמים ממש שמה לב לשטחים ירוקים מדהימים שעומדים עזובים – כמובן, קטנים מוגבלים ומגודרים, אבל החיסרון יכול להפוך ליתרון.

    הבעיה היא שיש מעט מדי תושבים שנלהבים לקחת על עצמם את הטיפול בחצר הבניין, ויותר מדי גורמים מטרפדים (מספיק שאחד מוותיקי הבניין יתקומם או יטיל וטו – והלכה היוזמה). בעיני, גוף וולונטרי שיעודד וידריך תושבים להפוך את השטח שבין הבתים לשטח מנוצל היטב, יעשה המון לתל אביב. (יש את "עץ בעיר" אם כי הדגש שלהם הוא ניצול השטח לגידול מזון).

    • חולי  On 22 ביוני 2012 at 11:10

      אל תשכחי אבל שזה לא ממש שטח ציבורי אלא שטח של הבניין… 🙂

      • avivamishmari  On 22 ביוני 2012 at 14:28

        כמובן. במקום שכתבתי "ציבורי" אפשר לכתוב "קהילתי", כאשר הכוונה היא לדיירי הבניין, ומקסימום לחברים מהבניין הסמוך.

  • חולי  On 21 ביוני 2012 at 11:29

    אהלן,
    הבניה של בניינים המוקפים בחצר, כפי שיש בתל אביב, לא רק מבזבזת שטח כפי שכתבת, אני חושב שהיא גם טעות מבחינת המיקרואקלים של יחידות הדיור. כך למזג האוויר יש ארבע חזיתות להשפיע על המבנה.
    דווקא ציפוף והדבקת המבנים זה לזה, עם כמובן בניית מערכות אוורור פסיביות, היא הפתרון ההגיוני למקומות חמים.
    האור לדעתי הוא פחות בעייתי. ממילא כולם רואים טלבזיה או בפייסבוק כל הזמן… 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: