האורבניזם הפשוט והאפקטיבי של מסינה

ב – 28 לדצמבר 1908, החריבו רעידת אדמה חזקה וצונמי בעקבותיה את מסינה. לא הייתה זו הפעם הראשונה שרעידת אדמה החריבה את העיר הזו שנוסדה על ידי מתיישבים יוונים במאה השמינית לפני הספירה (וויקיפדיה). כך שהעיר שאנחנו רואים היום היא כולה פרי תכנון עירוני קלאסי של המאה ה-19. התכנון נעשה על ידי מהנדס העיר לואיגי' בודזי, והבנייה עצמה לקחה כשלושים שנה, ובעיקר אחרי מלחמת העולם הראשונה ובזמן השלטון הפשיסטי של מוסוליני. אחד העקרונות של התוכנית היה לבנות בניה נמוכה של עד 4 קומות, ורחובות רחבים שיאפשרו הימלטות מהירה של האוכלוסייה במקרה של רעידת אדמה – וזאת כלקח מהעובדה שעיקר ההרוגים באירוע לא היו מרעידת האדמה, אלא מחוסר היכולת להימלט מן העיר לפני ששטף אותה הצונמי.

קטע מתכניתו של בורדזי לשיקום מסינה בעקבות רעידת האדמה של 1908

התכנית שאנו רואים היא פשוטה מאוד, ומוקד האוריינטציה שלה הוא הנמל, המחבר את העיר עם החוף של קלבריה ואיטליה כולה ממול. ניתן גם לראות בפינה השמאלית התחתונה של הנמל את תחנת הרכבת הימית, שאליה, באמצעות המעבורת הגיעו הרכבות מהצפון. את המישור הגדול יותר, הנמצא ממול צידו הצר של הנמל חוצה שדרה מרכזית אחת ברוחב 30 מ'. לאורך צידו הרחב של הנמל נמתח ציר נוסף שלאורבו הקתדרלה ובניין העירייה. ציר זה היה צריך להיות פתוח מצידו האחד לחזית הים של העיר, אך במשך השנים נבנו לאורכו בניינים גם מצד הנמל, ומשמעותו אבדה במידה רבה, אם כי הוא הפך להיות רחוב הגיוני יותר מבחינה כלכלית משום שהוא משרת שימושי קרקע משני צדדיו. בנקודת המפגש בין שני הצירים הללו נמצאת הככר המרכזית הרחבה, שגודלה 180X120 מ' (להשוואה גודלה של ככר רבין, מדופן רחוב לדופן רחוב הוא 160X260 מ'). גודל הבלוקים העירוניים יחסית קטן בין 50X50 ל – 60X60 מ', והרחובות יחסית רחבים. הצרים בהם הם ברוחב 15 מ', הבינוניים ברוחב 20 מ' והרחבים בין 27 ל – 30 מ'. התוצאה היא שהיחס בין המרחב הציבורי לפרטי הוא כ – 40%, כאשר רובו המוחלט של השטח הציבורי הוא רחובות וככרות. הבלוקים הקטנים (דומים מבחינת גודלם לאלה של העיר העתיקה של באר שבע, או לפורטלנד) גם יוצרים יחס גבוה יחסית בין חזית הרחובות של הבניינים ושטחם, חזית המאפשרת ריבוי של חזיתות מסחריות פעילות לאורך הרחובות.

כך, למרות שמדובר בעיר קטנה יחסית (כ – 250,000 תושבים) בירתה של פרובינציה נידחת בדרום העני של איטליה, ולמרות המשבר הכלכלי הפוקד את אירופה ואיטליה במיוחד מזה יותר משש שנים. עדיין יכולה כל עיר בישראל להתקנא במספר החנויות, בתי הקפה, וחיי הרחוב הפעילים שיש למסינה, במיוחד למשך אותן שלוש שעות של טיול אחרי הצהריים בין 5 ל – 8 בערב שנראה שכמעט כל נפש בעיר יוצאת לטייל במרכזה. יש להוסיף לכך את העובדה כי מזה יותר מעשור שיש למסינה קרונית חשמלית המחברת את הנמל ותחנת הרכבת עם קצה העיר, ואשר עוברת כמובן במרכז השדרה המרכזית של העיר. הגדילו לעשות הסוחרים של מרכז העיר שדרשו מן העירייה ליצור אי להולכי הרגל בטווח של שני רחובות מכל צד של השדרה, ובעומק של כ – 7 בלוקים כולל הככר. האי עצמו נעשה כניסיון בינתיים, באמצעים מינימליסטיים, בין השאר משום שאין כרגע לעיר את הכספים הדרושים להשקעות ניכרות במרחב הציבורי.

הככר המרכזית עצמה, על גודלה העצום רוככה על ידי זה שנשתלה בצפיפות בעצי פיקוס מצלים כך שהיום היא נתפסת יותר כיער אורבני מאשר כככר רחבה. מתחת לעצים ספסלים וקיוסקים, וביניהם תחנת הקרונית החשמלית.

מבט על הככר המרכזית של מסינה

מבט על הככר המרכזית של מסינה

הככר הראשית של מסינה עם תחנת הקרונית החשמלית

הככר הראשית של מסינה עם תחנת הקרונית החשמלית

הבניה עצמה של העיר מחדש לקחה יותר משלושים שנה. על הבסיס האורבני הזה נבנו הבלוקים בבניה מסוגים שונים וברמות שונות של אדריכלות לאוכלוסייה שונה מבחינה כלכלית. בתמונות שלהלן ניתן לראות כמה דוגמאות. לא אדריכלות גדולה בשום מבחן, אבל היסודות החזקים מבחינה עירונית, והבניה שמשלימה אותם ביצירת דפנות חיות לרחוב. הנה כמה דוגמאות:

בניינים "איכותיים" יותר לאורך השדרה הראשית

בניינים "איכותיים" יותר לאורך השדרה הראשית

IMG_20140717_192840

בניינים איכותיים פחות לאנשים פחות אמידים

וגם בניה מודרנית יותר משנות ה- 60 או ה - 70

וגם בניה מודרנית יותר משנות ה- 60 או ה – 70

חלק מהבלוקים פותחו כפרוייקט אחד, למרות שהוא מורכב ממספר בניינים, על פי הקוד האורבני והצורך לאפשר מספיק שטחים פתוחים לבריחה של התושבים במקרה של רעידת אדמה. במקרה כזה החצר הפנימית בין הבניינים היא משותפת, והפרוייקט מתפקד במידה מסויימת כקהילה סגורה – מסתבר שגם זה הומצא מזמן.

שער נעול לחצר הפנימית וילדים משחקים בחצר

שער נעול לחצר הפנימית וילדים משחקים בחצר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז  On 22 באוגוסט 2014 at 18:50

    הי יודן, פוסט מעניין מאוד ומבחינתי – קולע לנקודת עניין אישית.

    הרחוב הראשי המלווה את הנמל תוכנן על ידי בורדזי עם שורת הבניינים הפונה אל הים לארכו, למרות שחלקם נבנו לאורך השנים הם נהגו כבר בתכנית העירונית שלו. בורדזי בחר להעלות כך את זכר הפלצאטה (PALAZZATA), אחד המאפיינים האורבניים החשובים ביותר במסינה של לפני רעידת האדמה. הפלצאטה היתה שורת מבנים רשמיים וכבדי סבר שתחמו את הנמל – שער הכניסה החשוב ביותר לסציליה והם גם שימשו לו תפאורה. המעבר לנמל נעשה דרך רחובות צרים שפערו פערים בשרשרת המבנים. בשל מבנה העיר שהתבסס על הטופוגרפיה, לא היה צורך ברחוב פורמלי הפונה אל הים וזו גם הסיבה שהפלצאטה לא חסמה את הבריזה ממנו. לאורך השנים מהמאה ה-16 ואילך, הדימוי הסימבולי שקיבל את פני הבאים ושימש גם את העיר היה חשוב יותר, תרבותית, מהנוף בקו הים הראשון. בכלל, נראה שהים עבור תושבי סציליה היה משאב קיומי הרבה יותר מתושבי קלבריה מעברו השני של מיצר מסינה, שם הים נתפש כמקור איום והעיירות והכפרים החלו לרדת מההרים ולהתקרב אליו רק במאה ה-20 (ראה רג'יו, וילה סן ג'ובאני החדשות יחסית על החוף הקלברזי לעומת כפרי ההרים העתיקים כסמבטלו, אראסי, טרטי, פנטדטילו וכו').

    השיקום של מסינה נעשה בשלהי הריסרג'ימנטו, איטליה המאוחדת, שניסה לטשטש את ההבדלים התרבותיים בין הקבוצות האתניות השונות תחת מטריה מלאכותית של איטליה הגדולה ותופעה זו ניכרת בתכנון מודרני(סטי), כפי שכתבת, שנעשה על-בסיס עקרונות רציונליים-"פוזיטיביסטיים" המזוהים יותר עם צפון-מערב אירופה מאשר עם דרומה (בהכללה גסה). כך, שכבות מיסטיות, סימבוליות ומיתיות שהיו חלק בלתי נפרד מהקהילה של מסינה ועזרו לעצב את נוף העיר של קדם-רעידת האדמה (שהיתה ההרסנית מבין כמה שהכו את העיר והתירו עליה חותם), נעלמו כמעט לחלוטין בתכנית החדשה. הטבע, הנוף ובעיקר התופעות הגיאולוגיות המאפיינות את האזור הזינו מסורות והסעירו את האוכלוסייה ומבקרים לאורך השנים (ומופיעים למשל בתיאוריהם המתפעמים של הומרוס, וירגיליוס וסופרים ומשוררים שונים עד גתה) עיצבו את העיר באופן שתכניתו של בודזי כלל לא העלתה על דעתה. הכלי הראשי של התכנית החדשה, ושל תכנון הערים המודרני הגריד – שתי וערב של רחובות המבסס את תכנון העיר על התנועה היעילה בה (כפי שכתבת – בשל טראומת רעידת האדמה), נתקל בקשיים כשהתכנית נאלצה להתמודד עם הטופוגרפיה התלולה.

    התנגשות זו יצרה תופעה מעניינת בה במקומות בהם הטופוגרפיה היתה תלולה מדי בשביל רשת הרחובות, נוצרו "כיסים" של הריסות שלא טופלו ולא הוכפפו לתכנית החדשה. כך ניתן לזהות ספק רשת, ספק קו מקוטע של אלמנטים ממסינה הישנה המנקדים את המבנה העירוני החדש וכל זאת בחסות הגיאולוגיה המקומות (שבאופן אירוני, אחראית לרעידות האדמה).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: