התנגדות במילים

מסיבות אישיות אני מבלה את חודשי הקיץ כל שנה בחו"ל. בדרך כלל אין אם זה בעיה, אבל השנה זה כמעט כמו בגידה, כמו נטישה של שדה הקרב. החלטתי על כן לעשות את ההתנגדות שלי מכאן ובמילים. בכל שבת, כאשר אתן אחיותי ואחי יוצאים להיאבק כנגד המהפכה המשטרית, אני אשב ואכתוב כאן את מחשבותי, על השבוע שחלף, על הנושאים שבהם עסקתי ואני עוסק תמיד: תכנון, ערים, המרחב הציבורי, צדק תכנוני, השתתפות של אנשים בקביעת המרחב הפיזי שלהם ומדוע זה חלק כל כך חשוב מדמוקרטיה אמיתית. כי הדמוקרטיה איננה רק בחוק ובבתי המשפט – אלא בראש ובראשונה ברחוב ובככר העירונית.

זה נכון, הדמוקרטיה הישראלית בסכנה, ואותם הסכמים ארעיים שאיפשרו את הקיום שלה פחות או יותר במשך 70 שנה נזרקו לפח על ידי הממשלה והקואליציה הקיימת, אבל מראש היא הייתה דמוקרטיה בערבון מוגבל מאוד. ריכוז הכוח בידי השלטון המרכזי הוא קיצוני, היא חסרה ממשל אזורי נבחר, הרשויות המקומיות בה, במקום לשתף פעולה נאבקות זו בזו על משאבים, ורובן תלויות לחלוטין בממשלה. היכולת של האדם הפשוט להיאבק על זכויותיו, או להתאגד יחד עם תושבים אחרים כדי לעשות שינוי במרחב השכונתי שלו מצומצמת ביותר. רובו של המרחב הציבורי הבסיסי ביותר, הרחוב העירוני – ניתן לחזקים יחסית, נהגים ובעלי רכב, ואת השאריות משאירים להולכי הרגל. כן, גם זהו נושא של זכויות אדם, ואפילו לוחמי החופש הגדולים ביותר במקרים רבים אינם מודעים לכך שהנגישות שהם לוקחים כמובנת מאליה ברכב פרטי, באה לרוב על חשבון הנגישות של המתניידים ברגל, עם עגלת תינוק או בכסא גלגלים.

בשבועות הקרובים אני מתכוון לכתוב על הנושאים האלה, ונושאים אחרים, כפי שהם עולים מתוך עבודתי המחקרית והמקצועית – או כתגובה לדברים שאקרא או שישלחו אלי. אתם מוזמנים להגיב, לשאול שאלות, להתווכח או לבקש תשובות לבעיות שאתן מתמודדות איתן.